ההתעשתות של מערכות הממשל – איטית, כיאה לגופים רגולטוריים מסורבלים | כעת, שלושה שבועות לפרוץ המלחמה, רק חלק מהמערכות מתאוששות ביעילות, ואילו חלק מהן, מותחות זרועות בעייפות וממשיכות לעשות את מה שהשרים הממונים עליהן עושים כל השנה: כלומר לא ממש עושים, למרות תקציבי הענק של משרדיהם | בימים שמחרחרי ריב מנצלים את מצב הלחימה כדי להציג את ההבטחות הקואליציוניות לציבור החרדי כסחטנות שאינה מתאימה לימים אלה, 'משפחה' מפנה מבט אל משרדי הממשלה השונים ובוחן כיצד הם פועלים בימי המלחמה ואילו שינויים הם ערכו לתועלת האזרחים | צל"ש וטר"ש
לרגע חשתי שנקלעתי לאחת מערי ארה"ב המאופיינות בקניונים ענקיים כשאליהם צמודים חניונים המכילים מאות ולעיתים אלפי מקומות חניה, הנראים כריקים עקב גודלם העצום. אלא שהחניונים כאן בארץ, שתדיר מלאים עד אפס מקום, ריקים בימים אלה כמעט לחלוטין. נסעתי ברכבי באלכסון על קווי ההפרדה התוחמים את מקומות החניה לאורכו ולרוחבו של החניון. כמעט שאין קונים ומבקרים. ניכר בהחלט כי הציבור נטול חשק וכיס לקניות.
מלבד חנויות הספרים שבראשית המלחמה ידעו עדנה, כשהציבור עט על המדפים כדי שלהורים יהיה מעט שקט בבית, או חנויות הפארם שמכרו תכשירי הרגעה במינון מוגבר – התנועה ביתר החנויות דלילה מאוד. בימים של דרדור מצב הרוח הלאומי אל מתחת לאפס, קיים שפל בקניות.
המלחמה פרצה במפתיע אומנם, עם דחפור ואלפי תוקפים חמושים, רקטות הטעיה ורחפנים מסמאי עיניים, אבל כשוך ההפתעה – נותרו האזרחים, לאו דווקא המתגוררים בעוטף עזה, מול הניהול השוטף של השגרה החדשה שהשתררה במדינה, בכל תחומי החיים.
מלבד הפגיעה העיקרית בעורף בעת מלחמה, המתבטאת בקולה הצורמני של האזעקה, המניס אותנו שוב ושוב אל הממ"ד – קיימת פגיעה נוספת, במישור הכלכלי.
סיור קצר ברחובות הערים מגלה את השבר הגדול שעימו מתמודדים בעלי העסקים, שחלק גדול מאוד טרם התאושש מנזקי הקורונה. הרחובות המרכזיים השוקקים חיים בימי השגרה ריקים יחסית, ואף העוברים והשבים המועטים חולפים במהירות, כדי לא להיתפס חשופים בעת אזעקה חלילה. התוצאה עגומה למדי. ירידה של עשרות אחוזים בפדיון היומי ובהכנסה החודשית.
באחת החנויות במרכז קניות ענק בבאר שבע, אני נכנס לסניף אחד מני רבים של רשת עסקית גדולה וידועה. "תראה", מצביע המוכר על הדלתות האוטומטיות בייאוש, "אין אנשים, אפילו שיש מרחב מוגן ממש קרוב. רוצה לראות את מצב הקופה?" הוא מציע באדיבות ופותח את המגירה הכמעט-ריקה, "אתה יודע איך היא אמורה להיראות בשעה כזו של אמצע היום?" לא הייתי צריך דוח X (סיכום ביניים) עדכני כדי להאמין לו שהוא לא ביצע כמעט שום מכירה מהבוקר. והשעה הייתה שלוש אחר הצהריים.
מבטו עגום. הוא אינו יודע דבר באשר לעתידו. ייתכן כי היום או מחר יוּצא על ידי מעסיקו לחל"ת בניגוד לרצונו, אבל מי שואל אותו בכלל, כאשר מעל ראשו משחקים כוחות עצומים ובעלי השפעה כלכלית אדירה.
ואל העגמומיות הזו אמורה המדינה להיכנס ובכל הכוח.
תוכנית שנויה במחלוקת
בשבוע שעבר פרסם שר האוצר בצלאל סמוטריץ' במסיבת עיתונאים מיוחדת את תוכניתו הכלכלית, שעיקריה הם: פיצוי מיידי לתושבי העוטף (0-4 קילומטרים מרצועת עזה), ותוכניות נוספות עבור היישובים עד 80 קילומטרים מהרצועה.
אומנם סמוטריץ' חש כמציל המולדת, אך מייד לאחר הצגת התוכנית התפרצה זעקתם של ארגוני העסקים והעצמאים השונים, הטוענים כי מדובר במענה חלקי בלבד. לטענתם, המדינה צריכה הייתה לממן מימון מלא את הוצאת כל העובדים השכירים לחל"ת ולא כפי שהוצע (מימון חלקי), דבר שיביא לטענתם לפיטורים המוניים ולכאוס בתחום התעסוקה. להשתחרר מהכאוס הזה בשש אחרי המלחמה, מסבירים בעלי העסקים, יהיה מבצע בפני עצמו.
כך גם טוענים מאות אלפי עצמאים ובעלי עסקים קטנים ובינוניים. "הממשלה מתעלמת ממאות אלפי עצמאים ופרילנסרים. התוכנית כפי שהוצגה גוררת מאות אלפי משפחות, ובתוכן רבות שכבר איבדו את היקר להן מכל, אל קו העוני – התמוטטות שלא תהיה ממנה תקומה", מזהיר רמי בז'ה, יו"ר פורום העצמאים בהסתדרות.
כמוהו, גם נשיא התאחדות התעשיינים יו"ר נשיאות המגזר העסקי ד"ר רון תומר, אינו מרוצה, בלשון המעטה, מהמתווה שהציג שר האוצר. "האוצר דיבר איתנו בשקיפות אבל לא בקשב. המתווה שיצא הוא גרוע שלא יחזיק יומיים. הוא לא נותן מענה לעסקים ולמאות אלפי עובדים. המשרדים חייבים לדבר איתנו כי אנחנו מבינים בנושא, כי המתווה הנוכחי יגרום לנו לריב על כל שקל", אמר בדיון בוועדת הכספים.
נראה כי דווקא ברקת מצליח – אולי כאיש עסקים – לשדר נכון יותר מסמוטריץ'. "המתווה שגיבשנו עם הקבלנים, המסחר והעצמאים – יחד עם שר הכלכלה והגענו להסכמה, הוא טוב, כי הוא מתווה של ביחד, ונותן למשק שרידות בתקופה הקשה הזאת, להבדיל מהמתווה הנוכחי של האוצר שיפלג ויגרום לסכסוכים".
אך זה המקום לשאול, האם אין כאן ניצול משאבים בעת חירום? האם יש די כסף למדינה, והיא יכולה להכניס את ידה עמוק יותר אל הכיס ולחלץ את הזקוקים לכך?
סמוטריץ', שנדרש לשאלה זו ועמד מול דרישה להסטת תקציבים ממשרדים שאינם מוגדרים כחיוניים לטובת ההתמודדות עם המצב הכלכלי, מתייחס בביטול מוחלט לעניין הגירעון התקציבי ההולך ומעמיק במשרדי הממשלה כתוצאה מהלחימה המתמשכת: "לא מטריד אותי עכשיו עניין הגירעון", כך אמר והתעלם באלגנטיות מבקשת הסטת התקציבים כאמור. אגב, יש המופתעים מהעובדה שהשר סמוטריץ' נעתר בכלל לפתוח ולו פתח קטן את הארנק של המדינה, דבר שכידוע נוגד לחלוטין את תפיסתו הכלכלית-קפיטליסטית. אך אלו כמו אלו, טוענים כי אין בכך די ודורשים הרבה יותר.
לכו הביתה
אם רוצים להמחיש עד כמה הבוקה ומבולקה שולטת, נזכיר אנקדוטה שהתרחשה השבוע ביום שני, במהלך דיון בוועדת הכספים בנושא 'היערכות הממשלה לקביעת מתווה הפיצויים בעקבות המלחמה', כאשר ראש המועצה האזורית אשכול גדי ירקוני, נזעק לפתע עקב פתק בהול שקיבל מעוזרו. "קיבלתי פתק עכשיו, שכל התושבים שלי הנמצאים במלונות באילת, קיבלו הודעה שעליהם לפנות את החדרים. אני מבקש ממך", פנה ירקוני לח"כ גפני, יו"ר הוועדה, "שתדבר עם האוצר, שיתקשרו לכל המלונות לסדר את זה". הדברים אכן סודרו לאחר שגפני עצר את הדיון, יצא לשוחח עם אנשי האוצר והודיע: "אף אחד לא יוצא משום בית מלון. מסדירים את העניין".
כאמור, דווקא מי שמסתמן כמבוגר האחראי במשק, הוא שר הכלכלה והתעשייה ניר ברקת, שכאיש עסקים מבטו שונה בתכלית. הוא מנסה בכל כוחו לבנות מתווים שיקלו על הציבור, אך הדברים כפופים לאישורו ולרצונו הטוב של מי שיושב על השיבר, הלא הוא השר סמוטריץ', שלא מראה, לפחות כרגע, נכונות לפתוח את הכיס יותר משכבר הודיע.
בשעה ששורות אלו נכתבות, עדיין מתקיימים דיונים לכאן ולכאן, עולות ונופלות הצעות שונות, ולחלופין אף מתקבלים אישורים שונים כדוגמת אישור שר האוצר להעביר מייד 59 מיליוני שקלים לאשקלון המופגזת, אופקים ורשויות שונות שקלטו מפונים, לצד הזרמת מיליארד שקלים להקמת מנהלת התקומה לשיקום יישובי העוטף. מדובר בתוכנית המתפרסת על פני חמש שנים, ואין חולק על כך כי מדובר בצורך חיוני ומיידי.
יש דברים שנעשים, יש דברים שהם בהגדרה של היתכנות בלבד ויש כאלה שלא ייעשו לעולם. מתוך הדברים שמתבצעים, העגלה מקרטעת די בעצלתיים. שונה מאוד מתקופת הקורונה, כשלנתניהו לא הייתה מערכה ביטחונית לנהל, והוא ישב על ראשי פקידי האוצר עד שאלו חילצו משומקום פתרונות ו'קופסאות' תקציב ייעודיות.
לוקים בחסר
אף על פי שמשרד האוצר תופס את מרבית הפוקוס ולצידו משרד הכלכלה, גופים ממשלתיים רבים אחרים אמורים לתת מענה לאזרחים בשעת חירום קשה זו. יש משרדים שפועלים כשורה ומעניקים מענה (וכאן המקום לציין את שי אהרונוביץ' ורשות המסים, שכפופה רשמית למשרד האוצר אך נחשבת ישות עצמאית למדי, על פעילות בכל המישורים באופן יוצא דופן ובמהירות שיא. מקרן הפיצויים ועד הקלות לעסקים וליחידים). אך למרות זאת, חלק מהגופים הללו מסתפק במענה חלקי, אם בכלל. הנה תוצאות בדיקה שערכנו בקרב כמה מהמשרדים הרלוונטיים ביותר לאזרח.
משרד העבודה – בהמשך למענה לשוק התעסוקה שמקודם במשרד הכלכלה (שמחזיק אף הוא בזרוע עבודה משלו. אל תשאלו למה, לא בטוח שיש תשובה), השר יואב בן צור חתם מספר פעמים על צווים, הן להרחבת שעות העבודה במשק, והן לאפשרויות שונות שמגדירות את שוק התעסוקה באופן שמאפשר לו לפעול בשעת חירום.
משרד הבריאות פועל ללא כל דופי במתן המענה הפיזי. אולם באשר למענה הנפשי הניתן לאוכלוסייה, יש חוסר חריף באוזן קשבת, ביועצים ומטפלים. במבט צופה פני עתיד, לא ניתנת כעת הדעת על ריבוי הפצועים וחווי טראומות שונות וקשות שיזדקקו לטיפולים ויעמיסו על המרפאות והקליניקות הקיימות העמוסות ממילא.
משרד הבריאות אמור לפעול כבר מעתה להוספת תקנים ומשכורות שימשכו מטפלים העוסקים בבריאות הנפש מהשוק הפרטי אל המרפאות הציבוריות או אל קופות החולים.
דוברת משרד הבריאות שירה סלומון הסבירה, כי "מדינת ישראל נמצאת בעיצומו של אר"ן (אירוע רב נפגעים) נפשי שלא היה כדוגמתו בעשרות השנים האחרונות במדינה מערבית. מאז תחילת המלחמה פועל משרד הבריאות על מנת לתת מענה ייעודי ומותאם לכלל צרכי האוכלוסייה. זאת באמצעות המרכזים הרפואיים לבריאות הנפש, קופות החולים, מרכזי החוסן ועמותות הנתמכות על ידי המשרד. יחד עם המענה של משרד הבריאות הגיעו אלפי מתנדבים מתחום בריאות הנפש לעזור בימים הראשונים של המלחמה. על מנת להמשיך ולתת מענה נפשי מיטבי וכן להרחיב את המענה, בשעה קשה זו וגם לאחריה, נדרש לגייס, לקלוט ולהרחיב את היצע המטפלים במערכת הציבורית".
לאור זאת, פרסם השבוע משרד הבריאות "מתווה לגיוס מטפלים בתחום בריאות הנפש בתשלום, באמצעות קופות החולים והמרכזים הרפואיים לבריאות הנפש ומרכזי החוסן – המתאים למטפלים שהעניקו טיפול מתחילת המלחמה בהתנדבות וכן מטפלים נוספים שיצטרפו לקופות החולים ולמרכזים הרפואיים, כחלק מנותני השירותים מטעמן".
משרד הפנים – מאז פרוץ הלחימה, הורחבה פרישׂת הלשכות של רשות האוכלוסין וההגירה עבור המפונים מבתיהם, והורחבו השירותים השוטפים לעובדים זרים.
לצד זאת, התקבלה החלטה מבריקה של מִנהל האוכלוסין, לאפשר כניסה של דיירים לדירות שתהליכי אישוריהן לא הושלמו. ההחלטה התקבלה בברכה, הן מצד המפונים המשוועים לדיור והן מצד הקבלנים שיכולים לקפוץ על העגלה ולאכלס את הדירות הריקות – ולו זמנית, או בהעלמת עין – בלי שיזדקקו להמתין עד שהרשויות המקומיות יואילו בטובן לאשר להם אותן.
האם בכך טמונה בשורה גם לתושבי צפון בני ברק – שבגלל ויכוח על תקצוב גשר ובנייתו אמורים לאכלס באיחור של שנה וחצי ויותר את דירותיהם? אין לדעת.
זה המקום להזכיר כי על פניו נדמה שבמשרד השיכון אין הרבה כלים לפעול בימים אלה, אך צווים המאפשרים כניסתם של עובדים זרים נוספים למדינת ישראל נדרשים במיוחד בשוק הנדל"ן, המשווע לידיים עובדות.
בינתיים, קודמה הצעת מחליטים ממשלתית להגדלת המכסה המרבית של עובדים זרים בענף הבנייה וכן להגדלת מספר העובדים לחברות הביצוע הזרות לצורך העסקת העובדים בפרויקטים של בנייה למגורים.
נוסף על כך, בוצעו מספר תהליכים של הארכה אוטומטית לזכאויות לזוכים בפרויקטים השונים, או לזכאים לדיור ציבורי או סיוע בשכר דירה, כדי למנוע את הצורך בהגעה למשרדים הממשלתיים.
משרד התחבורה – המשרד בראשות השרה רגב, מנפיק הודעות לעיתונות על המתרחש, בקצב שלא מבייש נהג בן-מיעוטים בחברות תח"צ מסוימות. זהו המשרד שמשרת את העורף, את האוכלוסייה שנותרה מאחור, או מדויק יותר: את הנשים והילדים שלרובם אין תחבורה פרטית או כסף מיותר למוניות. בכל הקשור לזמינות האוטובוסים, ניתן להבין את המצוקה: נהגי אוטובוס רבים גויסו למערכה (לצד, להבדיל, בני מיעוטים שלא מופיעים בעת הזאת לעבודה) ומורגש מחסור חריף בהם.
המחסור בנהגים משפיע גם על הסעות הילדים לבתי הספר. בהיעדר פתרונות תחבורתיים, חלק מהילדים (ולא רק הם) צועדים קילומטר-שניים ברגל (כמו פעם…) ובמקביל הורים רבים שנותרו בבית, משמשים כ'דרייברים' למספר ילדים מהאזור.
בפעילות הרקל"ה בירושלים ובגוש דן אין שינוי, ובינתיים הכריזה השרה רגב על פתיחת התחנות התת קרקעיות של ה'קו האדום' בגוש דן, שתשמשנה כמקלט בעת הצורך.
רישיונות נהיגה ורכב הוארכו אוטומטית בצו זמני, וכך גם פעולות נוספות מול משרדי הרישוי.
ומה באשר לרשות התעופה האזרחית שבאחריות המשרד? נמל התעופה אומנם פועל כרגיל, אבל מרבית החברות הזרות ביטלו את הקווים לפרקי זמן שונים. עם זאת, בתפקוד החברות הישראליות, אל על, ארקיע וישראייר חלו שינויים, ומרבית מטוסיהן משמשים לטיסות חילוץ מרחבי העולם, עבור ישראלים התקועים ללא פתרון.
משרד הנגב, הגליל והחוסן הלאומי – המשרד נהנה מתקציב עתק של כשני מיליארד שקלים בשנה (כולל הכספים הקואליציוניים). תושבי הנגב והגליל זקוקים בהחלט בימים אלה לחוסן לאומי רב. למרות השמצות בכלי תקשורת רבים, המשרד בראשות השר יצחק וסרלאוף התעשת במהירות יחסית מאז פרוץ המלחמה, והקצה 15 מיליון לרשויות סמוכות גבול עם לבנון, לכיתות כוננות ועוד צורכי ביטחון, תקצב מוקדי חירום טלפוניים לסיוע לתושבים המפונים, הקצה כ-3 מיליון שקלים לפעילות הפגה ליישובי העוטף, הקים מערך סיוע למשפחות האבלות, הקצה 2.5 מיליון שקלים לקליטת מפונים ברשויות בנגב, ויותר מ־1.5 מיליון לאילת עבור אותה מטרה.
זאת, לצד 2.5 מיליון שהוקצו לפעילות תרבות לנוער וילדים, עוד כ־1.4 מיליון לפעילויות ומענה רגשי לתושבי שדרות, אופקים והעוטף; עוד כ-8 מיליון למרכזי הצעירים בכל הארץ; תגבור פעילות עבור אזרחים ותיקים ומיליוני שקלים נוספים לגליל ולפיתוח הנגב.
לסיום נציין, כי משרד החינוך פועל במתכונת הקורונה שתורגלה היטב, והלימודים מתקיימים כסדרם פחות או יותר בהתאם להוראות פיקוד העורף על פי טבלת האזורים השונים, ובמקומות מסוימים, ביישובים הלימודים מתקיימים מרחוק. זה המקום רק לתהות, אולי הגיע הזמן שאלפי טלפונים כשרים שחולקו על ידי המשרד דרך הנהלות המוסדות בתקופת הקורונה ולא הגיעו משום-מה ליעדם, יחולקו (הם או מכשירים אחרים תחתם) למשפחות מעוטות יכולת שילדיהן לומדים מרחוק.
יושבים על הקופה
לסיום, נזכיר כי תקציבים רבים שיכלו לסייע לעסקים, למפונים או סתם כך לאזרחים, לכודים בידיהם של לפחות שמונה שרים, שמחזיקים בתיקים של משרדים לא חיוניים בעליל, שנתפרו לצרכים קואליציוניים בלבד. מול לפיד וחבריו הטוענים כי "החרדים לקחו תקציבים מיותרים – שיחזירו אותם", יש רשימה אלטרנטיבית.
אם נבחן את פעילות הח"כים והשרים החרדים, נוכל לברך על פועלם. ההשמצות על גפני שתוקע העברות בוועדת הכספים הופרכו, ואילו סגן השר אורי מקלב פעל רבות למען המפונים, ירד לשטח ואף פתח לשכה באחד ממלונות ים המלח.
נזכיר גם, כי הממשלה החליטה השבוע על ביטול משרד ההסברה, תוך גיוס מערך ההסברה במשרד התפוצות לטיפול במשימה, וזאת, לאחר ששרת ההסברה דיסטל-אטבריאן התפטרה מתפקידה. "על משרד ההסברה הוטלה המשימה של חיזוק החוסן הלאומי. אלא שקיים כבר שר מוכשר מאוד לענייני חוסן לאומי, יש את פיקוד העורף, יש ארגונים אזרחיים שעושים עבודת קודש ואם לומר בכנות – אני לא מצליחה למצוא כעת שום הצדקה לכפל הסמכויות הזה. הפעלת משרד ממשלתי היא עניין יקר ועם ישראל זקוק לכל שקל", אמרה דיסטל.
מנגד, משרד ההתיישבות והמשימות הלאומיות שמחזיקה בו השרה אורית סטרוק, מעסיק 44 מקבלי משכורות ונהנה מתקציב של יותר מ-130 מיליון שקלים בשנה (ומהמשרדים היחידים שלא סבלו מהקפאת הכספים הקואליציוניים שעליה הכריז האוצר לעת עתה). אולם המשרד לא תרם, לפי בדיקה בכלי התקשורת, לחוסן הלאומי של המתיישבים לעת הזאת. כך גם לא נשמע קולו של סגן השר במשרד ראש הממשלה אבי מעוז, העוסק בהקמת הרשות לזהות יהודית בתקציב של 285 מיליון שקל.
עמיחי שיקלי, שגם הוא זכה השבוע להתנער מההקפאה של הכספים הקואליציוניים, מחזיק בשני תיקים: משרד התפוצות והמאבק באנטישמיות וכן במשרד לשוויון חברתי – התקציב השנתי של המשרדים מצטבר ליותר מ-112 מיליון שקלים, אך רבים סבורים כי זהו משרד מיותר שיכול היה להשתלב במשרדים אחרים, קיימים ואף ותיקים יותר. נציין כי שיקלי אכן פעל רבות בהסברה, הן בהקמת חמ"ל לעיתונאים בשדרות, והן בעולם היהודי ברחבי תבל. כמו כן שיגר משרדו משלחות של משפחות חטופים לחו"ל, אך עדיין, פעולות אלה יכלו להתבצע על ידי משרד החוץ, למשל, בלי תוספת תקציב.
בדומה לו מתנהל משרד המורשת שמחזיק בו השר עמיחי אליהו, ומעסיק 39 מקבלי משכורות, המתאמצים לחלק נכון את 74 מיליון השקלים שמתקצבים את המשרד ופעילותו בכל שנה. בלי לזלזל בפעילות הנחלת ערכים ומורשת יהודית בקרב צעירים, בימים אלה לא יזיק להוריד קצת את הרגל מחפירות ארכיאולוגיות ולהתמקד בתקומה ובניין.
כך גם דודי אמסלם שנושא בשלל תארים, כמו השר לשיתוף פעולה אזורי (משרד מיותר שעולה עשרות מיליונים מדי שנה), והוא גם שר במשרד המשפטים והשר המקשר בין הממשלה לכנסת; לצידו נזכיר את רון דרמר, שר המודיעין שמשמש בעיקר כיועץ מדיני של נתניהו, ואת גילה גמליאל, שמכהנת כשרה במשרד לענייני מודיעין (שאינו ממונה על אף גוף מודיעיני), ומלבד מספר ראיונות לתקשורת הבין־לאומית, ביקורים בבתי אבלים והצעה לא מחוברת למציאות שקראה להעביר את יושבי העוטף למדבר סיני, לא תרמה רבות למאמץ הלאומי; לצד כל אלה, השרה מאי גולן שכמו רבים מחברי הממשלה הנוכחית מונתה לשם מינויה, ולא בשל כל תוכן שיצוק במשרדה. כל השרים הללו יחד מחזיקים בקופה של כרבע מיליארד שקלים, ומשרדיהם היו יכולים, לפחות בשלב הנוכחי, להירתם תקציבית למען המאמץ הלאומי.
אל מול הטענות על התקציבים למשרדים ה'חרדיים', כמו אלה של אורי מקלב ומאיר פרוש, או כהונתו של חיים ביטון במשרד החינוך – ישנו עוד כסף רב שנותב להקמת משרדים שכל מהותם היא עבור צרכים פוליטיים. אלה סכומים שנדרשים עתה כאוויר לנשימה עבור אזרחי המדינה. במעט אומץ, ניתן לבצע קיצוץ רוחבי שיתמקד בעיקר במשרדים הבלתי רלוונטיים לאזרחים.]
