"עמדנו בחלון ב'אוהל שרה' לראות איך הרב אלישיב לומד"
הרה"ג רבי אברהם משה אבידן
"הרב אלישיב פסק שלהקפיד בגזל עכו"ם זו סגולה גדולה יותר לרפואה"
התחושה הכללית שידרה מפגש נעים של העלאת זיכרונות מימי קדם, אבל הרושם הטעה. הגאון רבי אברהם משה אבידן, שכבר הגיע לא זה מכבר לגבורות, מטיל לחלל החדר בזו אחר זו תגליות הלכתיות, הוראות של מרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל, הכוללות את הגישה המפתיעה ולא שגרתית של רבן של ישראל, פוסק הדור, שאליו היה מקורב שנים רבות, עוד לפני שהציבור הרחב התוודע אל כוח הפסק המיוחד של מרן הגרי"ש ושליטתו המוחלטת בכל מכמני התורה ופסק ההלכה.
אבל בפיו של הרב אבידן הדברים נשמעים אחרת. כל פסק מלווה בפרטים הנלווים למקרה המיוחד, ורק לאחר מכן את הדרך בה ניתח מרן את המציאות ודן בה עד להגעה לתמונת מצב מדויקת – שלאחריה גם פסק ההלכה ברור לחלוטין מראש, כאילו חישבן את כל אפשריות וצדדי השאלה בעת שלמד את הסוגיה.
"כך הוא באמת למד, כנראה. היה נראה שהוא חשב מראש על כל אפשרות. השאלה רק הייתה לברר מה המציאות המדויקת".
ההמחשה המפתיעה דווקא באה מפי הרב גלינסקי, שזוכר ששמע אותה מפי הרב אבידן לפני שנים רבות.
"הייתי ילד, ואבי ז"ל לקח אותי לבקר תלמיד חכם חולה ב'הדסה' והרב גם היה שם, וסיפר שני סיפורים על הרב אלישיב. אחד היה בנוגע לטנק בהלכות שבת, ולפי התשובה של הרב אלישיב התברר שהרב לא ידע מה זה טנק. לפי מה שאני זוכר, הלכתם לקנות בחנות משחקים במאה שערים טנק של משחק, כדי להראות לו"…
הרב אבידן מקדים: "למעשה אני לא נוהג להתראיין בשום מקום. ברוך השם אני נמצא בחדר הזה מאז פרישתי מתפקידי כראש הישיבה בשעלבים, עוסק בכתיבת ספרים. אבל לכבודו של מרן הרב אלישיב…
"אינני זוכר כך את מה שאירע אלא קצת אחרת, הסיפור היה כך: כשהייתי סגן הרב הראשי של צה"ל וראש מחלקת הלכה ובתי דין בצבא (תפקיד אותו מילא במשך שנים רבות, א"ג) היה לי זמן ללמוד. כרב פיקודי, לא היה זמן ללמוד, ישבתי במחנה שבנווה יעקב והייתי עסוק כל הזמן. אבל במטכ"ל, היה זמן. החברותא שלי היה הסגן שלי במשך הרבה שנים, הרב שלמה לבנון. למדנו ביחד עירובין, עסקנו הרבה בדיני רשויות השבת הלכה למעשה והגדרנו במצבים שונים מה ההגדרה ההלכתית המדויקת, כדי לדעת במצבי בדיעבד איך עדיף לטלטל. יש בצבא מצבים של פיקוח נפש שמותר לעשות בהם מלאכות, אבל צריך להמעיט באיסורים ולשם כך צריך לדעת בדיוק כל מקום מה דינו.
"כך עסקנו בהגדרת הטנק לרשויותיו. איזה חלק בו נחשב ל'מקום פטור', ומה נחשב ל'כרמלית', מה 'רשות היחיד' וכולי, כדי לדעת איך לנהוג כשצריך בעיצומה של שבת להכניס או להוציא משהו מהטנק ואין עירוב במקום. זה קורה בעיתות חירום, כאשר טנק נמצא באיזה מקום בחוץ והחיילים פשוט חיים בתוך הטנק. שם הם ישנים ושם הם אוכלים וכולי.
"עשה לנו מישהו דגם של טנק מדיקט. רבי שלמה לבנון היה נוהג להיכנס ל'סטייפלר' ומאוחר יותר לבנו, רבי חיים קנייבסקי ושואל אותו על הנושאים שלמדנו. אני עצמי הייתי מבקש הסכמות מהרב אלישיב למסקנות ההלכתיות שאליהן הגענו במהלך הלימוד שלנו. גם רבי חיים עצמו היה שולח אותנו לרב אלישיב ואומר על נושאים שונים שאותם נשאל את הגרי"ש. אני זוכר שבאתי אל הרב אלישיב עם הדגם הקטן הזה מדיקט.
"אבל מה שאני זוכר הוא, שכושר ההתמצאות שלו היה אדיר. הוא היה איש פרקטי מאין כמוהו, ידע לרדת לעובדות. היה נראה כאילו חישבן מראש את כל הסיטואציות השונות, מיד הגדיר כל חלק וחלק מה דינו. אגב, דיברנו על הטנק עוד פעמים. למשל על נרות חנוכה, האם לטנק יש דין בית, למשל. אבל הפתח שלו הוא מלמעלה, האם נקרא ארובה. אז היכן מדליקים? אגב, באוהל סיירים, הנמוך מעשרה טפחים, אי אפשר להדליק נרות חנוכה, כי זו דירה סרוחה. אבל בטנק ממש גרים בעת מצב כוננות, אוכלים וישנים, ויש לזה דין בית.
"התפעלתי מהמון דברים אצל הרב אלישיב במהלך השנים, אבל ההתמצאות הפרקטית שלו הייתה יוצאת מן הכלל, כאילו כל דבר מראש כבר חשב עליו בעת שלמד את הסוגיה".
הרב אבידן נזכר תוך כדי הדברים בעוד עובדות שונות ואנו עוברים מעניין לעניין, קשה לעצור את שטף המחשבה.
"עוד דוגמה לחוש הפרקטי: לאחר שעזבתי את תפקידי בצבא, הגיע מישהו לשאול שאלה את הרב לבנון, הרב לבנון ביקש שאכנס איתו אל הרב אלישיב. השאלה הייתה על אדם שהיה אמור להתגייס למוסד. לצורך זה הוא עבר תרגולים שונים איך לנהוג בארץ אויב. הם ביקשו לצורך התרגילים שיעבור גם על איסורי תורה. בשעת מעשה במדינת אויב זה פקוח נפש וכנראה שמותר, אבל עכשיו זה רק תרגיל, לתרגל לאכול לא כשר או לתרגל לחלל שבת? לא ידענו מה עושים…
"נכנסנו עם אותו אדם אל הרב. יצאנו מהכלים מחוש ההתמצאות של הרב. הוא לא התיר. בעיצומה של פעולת אמת, כאשר יש פיקוח נפש, הוא התיר, אבל לא את התרגול. מה שהדהים אותנו היה, שהרב אלישיב ניתח בדיוק מה הצרכים של המוסד, איזה דבר מתרגלים ולשם מה ולכן מה בדיוק הדין. שאלתי את עצמי, מהיכן הוא ידע מה הולך במוסד?
"אני חושב שהוא אמר לי שהוא לא יודע בדיוק מה זה טנק, אבל משהו הוא כן ידע. הוא ידע הרבה יותר ממה שחשבנו. חוש התמצאות הפרקטי שלו היה ממש בלתי רגיל".
הרה"ג רבי אברהם משה אבידן בשיחה עם עורכי 'קולמוס'
למרות שהיה ספון כל ימיו ב'אוהל שרה' ורק ישב ולמד…
"הוא ירד לפרטי פרטים. אפשר כמובן לדבר על הלימוד שלו, אבל את זה הרבה יודעים. אני מדבר על החידושים שאני ראיתי. צריך לדעת שהייתה לו גם תחושת אחריות. היו פסקים שאותם ביקש לא לפרסם, כי לא רצה שיתפרסמו. יותר מזה, לפעמים יש גם פסקים שלכאורה סותרים אחד את השני, כי כל פסק הותאם בדיוק לשואל.
"אספר לכם סיפור, שאת פרטיו – בדיוק בגלל האחריות הזאת שעליה דיברנו – אי אפשר לפרסם ברבים. אבל תוכן הדברים היה, שחייל שאינו שומר מצוות בא אלי עם שאלה הלכתית קשה מאוד, בעלת השלכות מרובות – ממש של פיקוח נפש כפשוטו. אשתו של אותו חייל באה מרקע דתי והיא ביקשה לברר את דעת ההלכה. אמרתי לחייל שישאל רב מסוים, אני עצמי מתייעץ עם הרב אלישיב אבל שהוא ילך לרב אחר. הוא אמר שאשתו רוצה דווקא פסק שלי. נכנסתי לשאול את הרב אלישיב. הרב אמר שאינו מתיר. העברתי את התשובה לאותו חייל.
"לאחר כמה חדשים פגשתי שוב את אותו חייל, והייתה לו עצה איך לצאת מהפלונטר, הוא רק רצה לקבל את אישורו של הרב אלישיב. נכנסתי שוב, והרב כמעט נפל מהכיסא: מי אמר לו לשמוע לדעתי? וכי דעתם של רבנים אחרים שמתירים, לא טובה לו?"
אבל האחריות כמובן מחייבת שלא לפרסם פרטים כאלה…
"אכן, זו הייתה דעתו. זה סיפור מלפני ארבעים שנה, וכמדומני שביתו של אותו חייל הפך בהמשך לשומר תורה ומצוות. אני זוכר שאמר במילים אלה: אוּנְזֶערֶער אַ יוּנְגֶער מַאן (אברך משלנו), אפשר לומר לו להחמיר. אבל מה רוצים מאדם פשוט? אני חושב שזה גם ההסבר לפסקים הסותרים שפורסמו במהלך השנים בשם הרב אלישיב. הוא תמיד התחשב בכל מיני דברים, כשפסק את פסוקו, ולכן אי אפשר להשוות".
אנחנו מזכירים שהרב גלינסקי סיפר על עוד סיפור שהוא זוכר מילדותו ששמע מהרב אבידן…
הרב אבידן נזכר בפרטים: "זו הייתה שאלה בענייני אבלות, במהלך מלחמת יום הכיפורים. המלחמה ארכה הרבה זמן והייתה שאלה מסוימת על אחד החללים, מתי לחשב תחילת ימי האבלות. היה ערב שבת והלכתי לרב אלישיב כדי לשאול אותו כי לא ידעתי את ההכרעה בזה. הוא ענה מה שענה וחזרתי למחנה. ביום ששי אחר הצהריים, בשעה שלוש בערך, אני מקבל טלפון – הרב אלישיב רוצה לדבר איתך…
"אני חושב לעצמי, ריבונו של עולם, איך הוא מגיע לטלפון הצבאי, איך מתקשרים בכלל למרכזייה צבאית. אני הייתי שם הרבה שנים וכיום אין לי מושג איך מתקשרים. בקיצור, הרב אמר לי שהוא ראה בבית שו"ת 'יהודה יעלה' של מהר"י אסאד, והוא פוסק אחרת ממה שפסק. אבל אמרתי לו שיש במקרה הזה עוד צד והסכים לפסק הראשון. התפעלתי מעצם זה שטרח להתקשר".
אנחנו הכרנו את הרב אלישיב לאחר שכבר היה מפורסם. מהסיפורים משתמע שהרב יצר איתו קשר בשלב מאוד מוקדם. איך התחיל הקשר?
"חיפשתי רב שאוכל לשאול אותו את כל סוגי השאלות העולות בצבא. ניסיתי ללכת לכל מיני כתובות שלא הצליחו עד שהגעתי אל הרב אלישיב, ומצאתי את מבוקשי. זה היה בסוף התקופה שהיה עדיין דיין בבית הדין וכמובן המשיך אחר כך. הוא קירב אותי מאוד וישבנו הרבה זמן ביחד. לפעמים נפגשתי איתו שעתיים וחצי. היה פעם רמב"ם בעניין של גרות, ישבנו פעמיים על הפשט ברמב"ם שעתיים וחצי. הוא אמר לי על לשון מסוימת ברמב"ם ש'זה שייך למורה נבוכים'.
"הוא אמר לי לבוא במוצאי שבת, בחורף אחרי הבדלה ואז היה לו זמן והיה יושב איתי. היו שני סוגי שאלות. היו שאלות שהייתי משתדל להכין את הדברים מראש, ללמוד את הסוגיה, אבל היו שאלות שהייתי צריך תשובה מיידית, בתוך המלחמה. הבנתי שיש כאן שאלה, אבל לא הספקתי ללמוד את הנושא. הייתי נכנס אליו בכל שעה והוא היה עונה. הוא היה מכניס אותי מתי שהייתי בא.
"כשהייתי מכין ניסיתי להקיף את כל הצדדים. הוא תמיד היה אומר, בוא נראה. פעם מצאתי איזו תשובה של ה'חכם צבי', חשבתי שאפתיע אותו. אני רק מתחיל לדבר, והוא אומר: 'סְ'אִיז דָאךְ דָא אַ 'חכם צבי'. ממש כך…
"זה היה מדהים. הוא היה מה שמכנים באידיש 'פְרִישׁ' (רענן) בכל התורה כולה, כאילו עכשיו למד את זה. ממש. הוא לא השאיר פינה. זה היה מדהים.
"אומר לכם עוד דבר, הוא לא היה כזה 'מחמיר' כמו שעשו ממנו. אפילו בהלכות גרות, לא היו לו חומרות חדשות, אלא הוא הקפיד שהדברים ייעשו כהלכתם עד הסוף, בלי שום רמאויות – כי קבלת מצוות מעכבת. זו לא חומרה מיוחדת. הוא שנא את הבלוף, הוא תמיד היה אומר את הפסוק: 'שקר שנאתי ואתעבה'! הוא שנא את השקר, זה היה ממש מקומם אותו".
יש עוד דוגמאות?
"כאמור, יש דברים שאי אפשר לספר. הוא היה מקורי, וכשהיה צורך גם היה מקל, לפי הנסיבות. לכן אי אפשר לפרסם את הפסקים הללו, הוא לא היה רוצה שיפורסמו, כי זה ממש תלוי במצב הספציפי לאותה הפעם. לפעמים הייתה שעת הדחק, או לפעמים שאל האם זו שאלה חד פעמית, לשבת אחת, או שאלה כללית, הוראה לדורות. גם בזה הוא היה מתחשב".
היו גם שאלות של עגונות שהבאתם לרב אלישיב?
"במרוצת השנים היו שאלות שהבאתי אליו. למעשה הוא נכנס לעניין כבר אחרי השואה, שהרב הרצוג היה מגיע פעם בשבוע לכולל והיה מציג בפני הלומדים את השאלות של העגונות מהשואה, והרב אלישיב, כאברך צעיר, בלט בתשובות שלו".
הרב גלינסקי: "שמעתי בשם אביו של חמי, רבי הלל פלאי ז"ל, שהיה מנהל הכולל, שבעיקרון הרב אלישיב לא התבלט במיוחד בין חברי הכולל אלא ישב ולמד בשקט כל הזמן, והרב הרצוג לקח את הרב אלישיב לבית הדין, בגלל אותן תשובות בהיתר עגונות"…
הרב אבידן: "הייתה לרב הערכה גדולה לרב הרצוג. פעם סיפרתי לו סיפור על הרב הרצוג. בימי שישי כידוע היו נכנסים גדולי ירושלים לדבר איתו בלימוד. פעם נכנסו וראו אותו יושב ובוכה. שאלו אותו: רב'ה על מה אתה בוכה? והוא ענה שהיה לו כישלון. מה קרה? היה אברך ירושלמי שנכנס אליו הרבה והוא התרשם ממנו לטובה וכשהוא ביקש כתב סמיכה – נתן לו. היום הייתה כאן שאלה בהלכות מזוזה וביקשתי ממנו שיביא לי מהארון 'שולחן ערוך' והוא הביא לי חלק 'אורח חיים' (הלכות מזוזה, כידוע, נמצאות בחלק 'יורה דעה'. א"ג). הייתה לרב הרצוג מזה עוגמת נפש ולכן הוא בכה. סיפרתי את הסיפור הזה לרב אלישיב.
"זה היה בגלל שהייתה לי הערה על פסק של הרב הרצוג בענייני אנדרטאות. הרב אלישיב לא רצה לקבל את זה שהרב הרצוג אכן פסק כך וביקש שאביא לו ראיה לכך. הראיתי לו את זה מודפס בחוברת ורק אז אמר לי 'כן, נכון'. לכן סיפרתי לו את הסיפור הזה שהוא בכה, והרב אלישיב אמר לי שלרב הרצוג הייתה נפש נקייה כמו בדולח.
"הרב אלישיב עצמו היה כולו טהור ונקי. גם במידות שלו, גם בידע שלו"…
חוץ מ'אהבת צדקה' איזה ספרים עוד הוציא הרב?
"'שמירת הנפש כהלכתה', 'אמרות מלך' על רמב"ם הלכות מלכים וגם 'תורת תמורה' על הדף במסכת תמורה".
כל ספר כזה זו עבודה של שנים…
"גם זה סיפור של הרב אלישיב. כשיצאתי לגמלאות רציתי לשבת וללמוד. זה היה ברור לי. אגב, כשעזבתי את הרבנות הצבאית הוא מנע ממני כמה שנים לעזוב. הוא היה בדעה שתמיד כשמישהו עוזב, הבא אחריו יהיה פחות טוב. כך גם עם הג"ר יצחק פרץ מרעננה, שרצה לעזוב את העיר בגלל חינוך ילדיו. הרב אלישיב מנע ממנו, כי חשש שאחריו יגיע מישהו פחות טוב. רק בסוף הוא הסכים שאצא לשנת שבתון, וכך יצאתי.
"כשיצאתי לגמלאות לגמרי, שאלתי את הרב אלישיב: אני רוצה ללמוד. מה יותר טוב – ללמוד ש"ס עוד הפעם או לכתוב ספרים. הרב אמר לי לכתוב. כך כתבתי את 'אהבת צדקה', שיצא לאור עכשיו במהדורה חדשה עם שני פרקים חדשים".
יש שם חידושים מיוחדים בשם מרן הגרי"ש?
"יש דברים שהוא היה ממש יחיד בהם. בכל מקום הוא היה נמצא 'בבית', כשהייתי מכין את השאלות – ראיתי כל אחרון לא מצוי, הכל הוא ידע. לקחתי את הבן שלי כשנהיה בר מצווה ועמדנו בחלון ב'אוהל שרה' לראות איך הרב אלישיב לומד. את הדברים הכי פשוטים הוא פירש, כמו לילד קטן. הטהרה, הערליכקייט, העדינות, כמו גם המוסריות שלו.
"כדי לחדד את הדברים אספר לכם על פסק נוסף. מדובר בחולה שהיה זקוק לניתוח בחו"ל שעלה הון עתק, אבל מישהו הציע שניתן לעשות איזה טריק עם ביטוח למפרע…
"הלכתי לשאול את הרב אלישיב והוא פסק שזה גזל עכו"ם שאסור. ומה עם פיקוח נפש? אמרתי לו שאולי יהיה יותר סגולה במקום לגזול לא לנסוע בכלל והוא אמר לי 'אין הכי נמי'. הוא לא נתן לעשות שום שטיקים, גם עם הגויים.
"הוא דרש יושר ולא היו לו לימודי זכות למי שלא נוהג כך. שקר שנאתי ואתעבה.
"כמה הוא חסר לנו היום"…
חידושי צדקה
בספר 'אהבת צדקה' שיצא לאור ממש לאחרונה במהדורה חדשה, בהסכמתו הנלהבת של מרן הגר"ח קנייבסקי שליט"א, נוסף פרק חדש עם פסקים של הרב אלישיב בנושא צדקה והמסתעף.
"הפסקים מלמדים גם על הרב עצמו. לדוגמה: פרויקט 'ערבים'. האם יעלה על הדעת שאי אפשר לתת לזה ממעשר? תראה מה כותב על זה הרב אלישיב. מכיוון שזה לטווחים ארוכים וזה לא מיידי, זה לא נקרא צדקה. יש על זה מאמר שלם.
"כל הדברים כאן הם מעניינים ביותר. יש דברים מיוחדים. עוד דוגמה: ארגון לקירוב שמתקשה לגייס כספים – יש להם דין קדימה במתן צדקה, כי זה מעין 'מת מצווה' – יותר אפילו מצדקה לעניים.
"לקבל צדקה מגויים – זה היום מאוד אקטואלי באופנים שונים. עוד דבר מעניין, הרב אלישיב פוסק שבעיר אחת אין הבדל בין השכונות וכל העיר נחשבת לעניי עירך, בלי העדפה דווקא לשכונה שבה מתגוררים. בהערות למטה אני מתפלפל בזה ארוכות, מה הפשט בזה, אבל זה הפסק – כל העיר נחשבת לעיר אחת"…
חידושים נוספים הם למשל, שבזמן הזה מומר הוא רק מי שנשוי לנכרית, אבל מחלל שבת לא נחשב למומר, לגבי האיסור לקבל ממנו צדקה כמו מגוי. כמו כן פסק שהאיסור לקבל מגוי הוא רק ב'צדקה' אבל לא החזקת תורה. לכן לבנות בניין בכספים שתרם גוי מותר, כי בניין זה החזקת תורה, אבל אוכל לבחורים זה צדקה.
