קולמוס הרב י. בן צבי י"ח שבט התשפ"א

 פראג, קושטא וצפת – מוקפות מימי יהושע?

 חברון, חלב, יפו, בגדד ולובלין – מתי חוגגים בהם את ימי הפורים? בדרך כלל אין להיסטוריה חלק בקביעת הלכות, אך יוצא דופן הוא יום הפורים, שכדי לקיימו כהלכתו יש להכיר את ההיסטוריה המדויקת של כל מקום ומקום – כדי לדעת האם מדובר בעיר המוקפת חומה מימות יהושע בן נון או לא. רבים הם המקומות המסופקים. יש ספקות נוספים, שבגינם לא ברור באיזה יום לעשות את יום הפורים, ואם יש להחמיר, כיצד עושים זאת כל הפרטים

פורים שונה מכל החגים והמועדים. בעוד שבכל המועדים חל החג בכל מקום באותו הזמן (מלבד יו"ט שני של גלויות, שנחוג מספק), הרי בפורים זמנו של החג תלוי בהיסטוריה המדוייקת של כל עיר ועיר. יש ערים בהם נחוג הפורים בי"ד באדר ויש מקומות בהם נחוג היום בט"ו בו, ומי שחוגג בזה אינו חוגג בזה. לכאורה הדברים פשוטים, וכפי שכתוב מפורש במגילת אסתר, היהודים הפרזים היושבים בערי הפרזות עושים את יום הפורים בי"ד באדר והיושבים בערים המוקפות חומה עושים את הפורים ביום ט"ו באדר, ועשו אותו יום משתה ושמחה.

כך היא גם הלכה פסוקה בתחילת מסכת מגילה, שכל הערים שמוקפות חומה מימות יהושע בן נון עושות את יום הפורים בט"ו. המשנה בערכין (לב.) מביאה דוגמאות לערים שמוקפות חומה מימות יהושע בן נון: "קצרה הישנה של ציפורי וחקרה של גוש חלב ויודפת הישנה וגמלא וגדוד וחדיד וירושלים, וכן כל כיוצא בהם". הסיום, 'וכן כל כיוצא בהם' מעלה כמובן את השאלה, מהן הערים האחרות שלא נמנו במשנה. ואכן בגמרא במגילה (ד.) נמנו גם לוד ואונו וגיא החרשים בכלל הערים שמוקפות חומה מימות יהושע. השאלה היא האם יש עוד ערים שלא נמנו, ומה הן.

בימינו, הערים שנמנו טעונות זיהוי ברור. הדבר אינו פשוט, כי לאחר שארץ ישראל עברה כיבושים ושינויים רבים במשך הדורות, ולא היה ישוב יהודי רצוף בארץ ישראל, לא ברור היכן הן הערים שהיו ידועות בזמן התנ"ך והמשנה. ישנן מסורות שעברו בידי הכובשים הזרים, ערים ותלים שיש להם שמות המזכירים מקומות יהודיים, אך כמובן שאי אפשר לסמוך הן על המסורות שבידי הכובשים והן על זיהוי המקום בשל דמיונו של שם משובש ומסורס שלא ברור מה מקורו.

מלבד זאת, משליך הספק על ערים נוספות, מקומות שהם 'סמוך או נראה' לכרך [= עיר המוקפת חומה] שנידונים כמותו וקוראין בהם בט"ו. לכן צריך להגדיר מהו סמוך ומהו נראה. בעניינים אלה ישנם שיטות רבות בין הפוסקים כך שמקומות רבים נחשבים לספקות.

מה עושים במקום המסופק? הגמרא עצמה (מגילה ה:) מציינת, שהערים טבריה והוצל היו מסופקות אם מוקפות חומה מימות יהושע ולכן קראו בהם גם בי"ד וגם בט"ו. מכאן שבכל המסופקות קוראים יומיים, גם כבערים הפרזים וגם כבמוקפות חומה, כאשר יום הפורים העיקרי נקבע לי"ד, ובט"ו מחמירים מספק.

בהמשך המאמר נסקור מקצת מן המקומות המסופקים, כל מקום וספקותיו הוא, וכן ההכרעות כפי שהתקבלו במהלך השנים מפיהם של הפוסקים.

ירושלים

מדברי המשנה בערכין מבואר שבירושלים עיה"ק קוראים בט"ו, מכיון שהיא הייתה מוקפת חומה מימות יהושע. אבל בספר 'כפתור ופרח' שנכתב לפני 700 שנה הוא מעיד, שהמנהג בזמנו היה שונה: "ואני בבואי אל הארץ הקדושה בחסד עליון, שמעתי כי בגוש חלב וירושלים היו קורין המגילה י"ד וט"ו, דאלו במקומות המסופקים הדין הוא כך". המנהג התמיה את בעל ה'כפתור ופרח', שהרי מדובר במקומות שהם ודאי מוקפים חומה, והוא שלח את תמיהתו לה"ר מתתיה – אחד מחכמי ארץ ישראל שהתגורר בבית שאן, וזה השיב לו בחריפות, שאכן אין לקרוא בירושלים אלא בט"ו: "אם הייתי בירושלים בי"ד והיו קוראים את המגילה בפני, הייתי יוצא מבית הכנסת, פן יאמר לי (קהלת ב, יד): 'הכסיל בחושך הולך'". ה'כפתור ופרח' מסכם: "והדין עמו".

כך אכן נהגו בכל הדורות המאוחרים יותר. גם רבי ישראל משקלוב (בספרו פאת השולחן ס"ג, ט"ו) ורבי יהוסף שווארץ (בשו"ת דברי יוסף ס"ב) שהתגוררו בירושלים פוסקים ומעידים שקוראים את המגילה רק בט"ו. שניהם כיוונו לדבר אחד ומסבירים שאין כל ספקות בזיהוי העיר, שהרי מקום המקדש, הכותל המערבי, הר המוריה והר הזיתים הם מקומות שהזיהוי שלהם ודאי.

צפת

בעיה"ק צפת, בירת הגליל, נוהגים פורים בשני הימים, מספק. העיר אינה מוזכרת בכלל בספר יהושע, ורק בתחילת ספר שופטים (א' י"ז) מוזכר ששבט יהודה ושבט שמעון הכו את הכנענים יושבי צפת והחליפו את שמה לחרמה. ה'כפתור ופרח' (פרק י"א במסלול הא') כבר עמד על העובדה, שצפת זו נמצאת בארץ יהודה בחלקו של שבט שמעון, ואינה צפת הידועה לנו, הנמצאת בצפון בחלקו של נפתלי. אחד מרבני צפת, רבי חיים סתהון – בספרו המקיף 'ארץ חיים', מוכיח מכמה פסוקים בספר דברי הימים ובספר יהושע את צדקת טענתו של ה'כפתור ופרח', וכבר קדמו בזה ה'פאת השלחן' (פ"ב ס"ק לד).

מה, אם כן, הספק, שמה מוקפת חומה הייתה בימי יהושע בן נון, כאשר היא כלל אינה מוזכרת בתנ"ך? ואולי היא כלל לא הייתה קיימת באותם ימים? השאלה היא בעצם, היכן מוזכרת העיר לראשונה. ה'כפתור ופרח' מציין, שבגמרא בסוטה (מח:) מוזכרת העיר צופיה, שממנה בא דבש. הוא מסביר, שכיון שהעיר נמצאת על הר גבוה וצופה על סביבותיה נקראת בשם זה, ואויר ההרים הטוב גורם לדבורים לייצר במקום דבש. הוא מעיד, שגם בזמנו יש בצפת הרבה דבש. אך ה'פאת השלחן' דוחה את דבריו וטוען שקשה ליחס את צפת לצופיה, כי השם שונה. לדבריו, העיר מוזכרת לראשונה בדברי הירושלמי בראש השנה (פ"ב ה"א), שם בדיון על השאת משואות כדי להודיע על קידוש החודש נאמר, שלמרות שביטלו את הדלקת המשואות, בטבריה – שלא היו בה כותים – היו משיאין, ובהמשך דן הירושלמי האם מי שרואים את צפת משיאין יכול לסמוך על זה. בצפת הגלילית אכן רואים את טבריה, ומובנת השאלה, שאם ניתן לסמוך על המשואות של טבריה, האם גם על המשאות של צפת ניתן לסמוך. רבי חיים סתהון משער גם שצפת הנזכרת בקינה לתשעה באב 'איכה ישבה חבצלת השרון' שחיבר רבי אלעזר הקליר: "ונהרס ונלפת כהן צפת" – היא צפת המוכרת לנו.

על כל פנים, בלית מקורות קדומים יותר על קיומה של העיר צפת, אין לכאורה מקור מבוסס לחשוב שצפת היא עיר המוקפת חומה מימות יהושע בן נון, והיה ראוי לדונה כערי הפרזים ודאי שקוראים את המגילה רק בי"ד. אמנם המהרי"ט צהלון, שחי בצפת בתקופת הבית יוסף, מציין בתשובת שאלה על טלטול בשבת (סימן רנ"א), שלמרות שבזמנו יש פרצות בחומת העיר, הרי בעבר היא היתה מוקפת חומה בדומה לירושלים. הוא אינו מציין באיזו תקופה הדברים אמורים, ומסתבר שאינו מתייחס לתקופת יהושע בן נון. אבל כבר בספר תיקון יששכר (חיברו רבי יששכר אבן סוסאן – מחכמי צפת בדור שאחרי רבי יוסף קארו, וראש עדת המערבים), בו הוא מציין רבים ממנהגי הקהילות בצפת, כתב: "כן אנו נוהגים בצפת שבגליל העליון תוב"ב שהוא ספק, וכן נוהגים בכל ערי ארץ ישראל וכפריהון המסופקות". אך בספר עצמו לא מבואר מהו הספק, ומדוע בכלל יש צד שצפת הייתה מוקפת חומה בימות יהושע בן נון.

בדברי הפוסקים והספרים העוסקים בארץ ישראל ישנן כמה השערות למקור הספק. רבי יהוסף שווארץ בספרו 'תבואות הארץ' מביא דעה שמבצר יודפת הוא המבצר שבעיר צפת, ויודפת כלולה במשנה בין הערים שמוקפות חומה מימי יהושע בן נון. הוא עצמו דוחה השערה זו על סמך ספר יוסיפון, שמציין את יודפת ליד העיר יפיע, וכן המבצר שבצפת קרוי צאפא. ב'ארץ חיים' הוא מוסיף טענה לדחות השערה זו, כיון שמבצר צפת (בימינו ידוע כ'המצודה') נבנה על ידי הצלבנים בעת מסעי הצלב – תקופה מאוחרת בהרבה.

ה'פאת השולחן' מעלה סברה, שכיון שצפת נראית בטבריה, וההלכה היא שמקום שנראה, אף על פי שאינו סמוך, הוא נגרר אחרי הכרך. מדבריו נראה, כי הוא אחז שגם נראית או סמוכה לספק נחשבת כמותה (עי' להלן מחלוקת בזה).

טענה נוספת מועלית על ידי ה'חסד לאברהם' לרבי אברהם אזולאי (סבו של הרב חיד"א), שצפת היא אחת מערי המקלט ולכן היא עיר עתיקה מזמן שבו נכנסו ישראל לארץ. לא ברור מה המקור להנחה זו, והוא עצמו אינו מזכיר כל מקור לכך. ב'ארץ חיים' משער שכיוון שאחת מערי המקלט שבנחלת נפתלי היא קרתן (כמובא בספר יהושע כ"א, ל"ד), והחוקרים לא יודעים איה מקומה, יתכן שזו צפת הנמצאת בארץ נפתלי שיתכן ובעבר נקראה קרתן.

מלבד זאת, אין העיר צפת מופיעה במשנה בערכין המונה את הערים המוקפות חומה, וכקושיית הרדב"ז להלן לעניין חברון.

ר' ישעיה הורוויץ איש טבריה, סוקר בספרו 'עדן ציון' את המקומות הקדושים בארץ ישראל. בתחילת הספר הוא מציין שכיון שנולד בצפת הוא חוקר את תולדותיה. בין דבריו הוא מנסה לבסס את השערתו של רבי חיים סתהון שצפת היא העיר קרתן. הוא מציין שגם ר' יצחק גולדהאר – מתושבי ראש פינה, משער בספרו 'אדמת קודש' שצפת היא קרתן, אך מבין דבריו ניכר, שגם הוא נבוך מה הטעם שנהגו לקרוא את המגילה גם בט"ו.

חברון

לעומת צפת, שעתיקותה לא ברורה, הרי שחברון עיה"ק היא מהערים הידועות שנזכרות בכתבי הקודש פעמים רבות, החל מקניין מערת המכפלה שבקרית ארבע – היא חברון, על ידי אברהם אבינו, דרך ביקור המרגלים שם "ויבוא עד חברון" (במדבר י"ג כ"ב) ונתינתה לכלב בן יפונה על ידי יהושע בן נון, לאחר כיבושה. העיר עצמה נבנתה על ידי חם בן נח עבור כנען בנו (עיין ברש"י שם בשלח לך) ואין ספק שהיא מהערים העתיקות בעולם. השאלה היא האם היא מוקפת חומה בימות יהושע בן נון? בספר יהושע (י"ד י"ב) אומר כלב בן יפונה ליהושע בן נון על חברון: "כי ענקים שם וערים גדולות בצורות", היינו שהיתה מוקפת חומה.

הרב חיד"א (ברכי יוסף סי' תרפ"ח אות ד' ושו"ת חיים שאל ח"ב סי' ל"ח אות צ"ד) מביא, שהמנהג הקדום בחברון הוא לקרוא המגילה יומיים, בי"ד ובט"ו, כדין הערים המסופקות.

הרדב"ז (סי' תרפ"א) שהיה בתקופת רבי יוסף קארו, מתקשה בכך וטוען שאין לקרוא המגילה בחברון גם בט"ו. הוא מביא שתי טענות לחיזוק דבריו: א. המשנה בערכין מציינת ערים שהיו מוקפות חומה, ואילו את חברון אינה מזכירה כלל, ומשמע שהיה ברור לתנא שהעיר חברון אינה מוקפת חומה מימות יהושע. ב. בפרק כ"א בספר יהושע נמנית חברון בין ערי המקלט שהפריש יהושע, ומצינו מפורש בגמרא שעיר מקלט אינה מוקפת חומה. הכוונה היא לגמרא (מכות י. וערכין לג:) שאין עושים ערי מקלט "לא כפרים (טירין) קטנים [לפי שאין מזונות מצוין שם – רש"י] ולא כרכים גדולים [שהכל נקבצים שם תמיד ויהא רגל גואל הדם מצויה שם ויארוב לו – רש"י], אלא עיירות בינוניות [בלא חומה – רש"י]".

הרדב"ז מדגיש שהגמרא מקשה על קדש, איך היתה עיר מקלט והרי היתה מוקפת חומה, והיא מתרצת שהיו שתי ערים בשם קדש: כרך המוקף חומה ולצידו עיר בינונית הסמוכה לה ונקראת על שם הכרך, והיא היתה עיר המקלט. ואילו לגבי חברון הגמרא לא מקשה את אותה הקושיה, למרות שהיא מזכירה את חברון בהקשר אחר. אם כן – מסכם הרדב"ז – מכאן ראיה ברורה שחברון אינה מוקפת חומה, ואין לקרוא את המגילה בחברון אלא בי"ד.

את קושיותיו של הרדב"ז מתרץ רבי יהוסף שווארץ באריכות בספרו 'דברי יוסף'. לאחר בירור מקיף של הסוגיה ודברי הירושלמי במגילה הוא מגיע למסקנה שכל הערים המוזכרות בספר יהושע היו מוקפות חומה. כאשר גלו ישראל מארצם בסוף ימי בית ראשון, נותרו רוב הערים בשלמותן וכשעלו בימי עזרא ונחמיה מצאו אותן כתקנן, ולכן גם בערים שמוזכרות בספר נחמיה קורין גם בט"ו. על פי הנחה זו הוא מסיק, שהמשנה בערכין שמונה את הערים המוקפות חומה מזכירה רק את אלה שלא מנויים בספר יהושע, ולכן ברור שאין להקשות מדוע לא נמנתה חברון בגמרא בערכין. גם על השאלה השניה של ערי המקלט מתרץ רבי יהוסף (וכעין זה כתוב בספר 'יקר הערך' על מסכת ערכין) שבשעה שכבש יהושע את חברון היא היתה מוקפת חומה, אבל אחר כך נתצו והרסו את חומותיה, כדי להפכה לעיר מקלט.

למרות הדברים הנחרצים, מסקנת ה'דברי יוסף' היא, שבכל זאת מידי ספק לא יצאנו ואין לקרוא בחברון ובשאר הערים בט"ו בברכה. ההסבר הוא, שבניגוד לירושלים, שבנוסף לידיעה שהיא היתה מוקפת חומה מימות יהושע, גם ברור לנו מיקומה המדויק, הרי בשאר הערים, גם אם ברור שהיו מוקפות חומה, עדיין נותר ספק, האם העיר נמצאת כיום באותו מיקום בו היתה בימי יהושע בן נון. לראיה הוא מציין, שגויי הארץ מצביעים על חברון ויפו העתיקות במקום רחוק קצת ממקומן בימיו.

 

חלב, קושטא ופראג

לפי מסקנת ה'דברי יוסף', כל המקומות שמוזכרים בספר יהושע מוקפים חומה ולכן יש מקום להחמיר ולקרוא בכל המקומות האלה גם בט"ו. גם הרדב"ז עצמו כתב (סי' רנ"ב) שלמרות שבמצרים אין לקרוא לדעתו אלא בי"ד, "אין לגעור באותם שקורין אותה בי"ד וט"ו, כיון שקורין אותה בלא ברכה לא הפסידו כלום, והלואי שיזכרו נפלאות ה' בכל יום".

בימינו בהם התחדשה התיישבות יהודית ביהודה ושומרון, יש מקומות שבהם יש מקום להסתפק לדברי ה'דברי יוסף' על חיובם בקריאת מגילה גם בט"ו, למשל בית א-ל, שילה, גבעון ועוד, שמופיעים כידוע בספר יהושע. וכבר עמד על כך י. אליצור במאמר שנדפס ב'שנה בשנה' שנת תש"מ.

הבית יוסף (סימן תרפ"ח) כתב בשם הרב רבי יוסף אביו של הרב המגיד, שבחו"ל נהגו שבכל עיר המוקפת חומה קוראים גם בט"ו, אך הב"י דוחה זאת, כיון שגם אם היא מוקפת חומה בימינו אין זה מלמד דבר על תקופת יהושע בן נון. למרות זאת, יש עדויות רבות, שבערים העתיקות בחו"ל נהגו לקרוא בי"ד ואף בט"ו, ולעיתים, שלא על פי דעת הפוסקים ואף רוח חכמים לא היתה נוחה מהם (עי' משנ"ב סי' תרפ"ח ס"ק ט). בין הערים אנו מוצאים את דמשק, חלב, בגדד, קושטא, פראג, חלק מהעיר לובלין ועוד.

העיר קונסטנטינופול (קושטא) בשנת 1876

הספק של בני ברק

גם העיר יפו מוזכרת בספר יהושע (י"ט, מ"ו) כאחת הערים שנפלה בחלקו של שבט דן. העיר היתה מיושבת גם בזמן התלמוד והיו כמה אמוראים שנקראים על שמה – 'דמן יפו'. המסורת במקום היא, שהיו בה חומות קדומות, אך העיר נהרסה עד היסוד בשנת 1598 למניינם, ושוב נבנתה. בשנת 1799, כשחזר נפוליון בונפרטה מעכו לאחר שנכשל שם בקרב, הוא שוב החריב בחרון אפו את החומות של יפו. אך למרות שודאי שנוהגים בה בט"ו כדין מסופקת, הפוסקים הקדומים לא הזכירו זאת בכלל. יתכן שהטעם הוא, שבעבר השאלה לא היתה מעשית, מכיוון שלא התגוררו בה יהודים. רבי יהוסף שווארץ מספר, שבשעה שעלה לארץ, בשנת תקצ"ג, לא התגורר אף יהודי ביפו, ובשנת תרכ"ב היה בה כשלושה מנינים בלבד.

אך השאלה היא לא רק על העיר יפו לבדה, מכיוון שעל פי הדין גם ערים הסמוכות לכרך או נראות עמו קוראים בהן בט"ו. האם גם עיר סמוכה ונראית למסופקות מקבלת דין מסופקת וקוראים בה בי"ד ובט"ו כמו המסופקת עצמה? הדוגמה הבולטת היא תל אביב שסמוכה ונראית ליפו המסופקת. ה'ביאור הלכה' בסימן תרפ"ח סותם כדברי ה'ברכי יוסף', שבערים אלו קוראים בי"ד בלבד. אבל ה'חזון איש' (הלכות מגילה) חולק ומניח מסברה שעיר מסופקת ועיר הסמוכה ונראית לה דינם שווה וקוראים בהם יומיים. ואכן תלמידי ה'חזון איש' ואחרים נוהגים לקרוא בבני ברק גם בט"ו, כיון שיש רצף בתים מיפו לבני ברק ולכן היא סמוכה למסופקת.

בספר 'קרית אריאל' (להרה"ג ר' אריאל בוקוולד שליט"א), ישנן כמה התייחסויות חשובות ומחודשות לשאלת קריאת המגילה בבני ברק: הגאון ר' שמואל אויערבאך שליט"א בהסכמתו נוטה אמנם לשיטת ה'חזון איש', אך הוא טוען שלדעת אביו הגרש"ז זצ"ל, כמו כל שכלול בתוך צורת הפתח המקיפה את העיר לצרכי עירוב הרי זה נחשב לעיר אחת, כך גם להיפך: אם יש הפרדה בין ערים על ידי צורת הפתח, אין דינו כסמוך לכרך אם הם רחוקים למעלה ממיל. וממילא, כיון שלבני ברק יש עירוב נפרד, הרי זה נחשב כמו חומה שמפרידה בינה לבין ערים אחרות, והיא עיר בפני עצמה ואינה בטלה ליפו, ובזה אין דין של סמוך ונראה לענין פורים, ואין קוראים בה אלא בי"ד.

מחבר הספר בנספח דן לגבי יפו עצמה, ומסיק שמעולם לא היתה מסורת שדנים אותה כעיר מסופקת. לדבריו ישנה הוכחה מהירושלמי שגם ערים שהיו בזמן יהושע בן נון אינן נחשבות בכך למסופקות, כיון שלא ידוע לנו שהיו מוקפות חומה. וגם אם יפו היתה בימי יהושע, כל זמן שלא ידוע שהיתה מוקפת חומה הרי היא עצמה אינה מסופקת, וודאי שבני ברק לא נחשבת למסופקת מחמת הסמיכות אליה.

דיון מרתק על מנהג קריאת המגילה בבני ברק בט"ו, מובא בקונטרס 'האגרת הזאת' (תשנ"ז) של הגאון המקובל ר' שריה דבליצקי שליט"א. הוא מעיד שאכן החזו"א בשנותיו האחרונות נהג לקרוא המגילה גם בט"ו, כיון שיפו העתיקה נמצאת ליד חוף הים וזיהוי מיקומה ברור ללא כל ספק, ובני ברק סמוכה לה ברצף הבנינים.

אך לדברי הגר"ש, המציאות השתנתה מאז להיום, מכיוון שלאורך נחל איילון, המפריד בין תל אביב – יפו לבין רמת גן נסלל כביש רחב ידיים שמפריד בין הערים. במסמך רשמי של חברת נתיבי איילון הם כותבים, שלבקשתו מדדו את רוחב הכביש, ובמקום הצר ביותר הוא ברוחב 90 מטר – שזה מעל קמ"א אמה, ולכן אין לראות בערים רמת גן ובני ברק ערים הסמוכות ליפו. הוא מנתח את צדדי החיוב ומוכיח שצריך לגבב כמה וכמה חומרות כדי לחייב בב"ב לקרוא גם בט"ו.

לדבריו היה מקום לדון על סמך החפירות הארכיאולוגיות שבתל גרישה – הר נפוליון שנמצא ברמת גן סמוך לגשר ההלכה, שקבעו שמדובר בעיר מהתקופה הכנענית, אך הוא מאריך להוכיח שההסתמכות על כך כדי לחייב מגילה בב"ב בט"ו קלושה. גם בספר 'קרית אריאל' הנ"ל, הוא מרבה לדון על פרטים בספרו של הגר"ש דבליצקי, אך מקבל את מסקנת הדברים מטעמים אחרים (כפי שהובא למעלה), שיש סמך גדול למקלים שאין לקרוא בבני ברק אלא בי"ד.

כיצד מסתפקין?

כל הדיון בערים המסופקות התמקד בקריאת המגילה ביום ט"ו ללא ברכה וכן במשתה ומשלוח מנות ומתנות לאביונים, שאין בעשייתם לחומרה שום בעיה. ומה עושים עם 'על הניסים' בתפילה ובברכת המזון ובקריאת התורה בברכה ביום המסופק? יש מקום לדון שהדבר ייאסר, כיון שלא מדובר בחומרה אלא בקולה, שעל ידי אמירת 'על הניסים' יוצרים הפסק בתפילה, ובברכה על קריאת התורה יש חשש של ברכה לבטלה.

רבי יוסף קארו, שחי בצפת, מציין שלדעתו "מנהג טוב הוא לומר 'על הניסים' ולהעלות ספר תורה, אלא שקהילתנו הספרדים לא נהגו להעלות ואני כמו שמצאתי המנהגות מזמן רב נוהגים, הנחתי אותם". כלומר, לדעתו בענין זה יש להשאיר המנהג כפי שהיה.

לגבי 'על הניסים' פסקו ה'פרי מגדים' וה'משנה ברורה', שבעיר מסופקת אומרים 'על הניסים' ואין זה נחשב להפסק. לעומת זאת, מציינים בשם האריז"ל, שבהיותו בצפת הוא התפלל בט"ו באדר בבית הכנסת של האשכנזים ולא אמר 'על הניסים' בתפילתו. כך גם מעיד ה'פאת השלחן' שכן היה המנהג בזמנו. יתכן שהמנהג בצפת מקורו בפקפוק האם צפת אכן נחשבת לעיר מסופקת או בגלל שאין לכך שום מקור מבוסס, ואם כן אין ללמוד ממנה לערים המסופקות באמת.

ה'תיקון יששכר' מעיד, שבזמנו נהגה קהילת המסתערבים שבצפת להוציא ספר תורה ולקרוא בברכה, כיוון שהם סברו שלקרוא בתורה בציבור ללא ברכה זה זילותא של הספר תורה, וכמו שנהגו לברך על קריאת התורה בליל שמחת תורה מטעם זה. אך בשאר קהילות הספרדים וקהילת האשכנזים לא נהגו לקרוא בתורה בכלל. בדורות מאוחרים יותר בטל מנהג המסתערבים לגמרי.

ירושלים – ספקות סביב לה

זה כמאה וארבעים שנה, שעה שיהודים יצאו מבין החומות וייסדו שכונות חדשות בירושלים החדשה, נתעוררה השאלה היכן נוהגים כי"ד והיכן כט"ו? בגמרא מבואר, שמקום שסמוך ונראה לכרך נידון ככרך ונוהג את הפורים בט"ו. אך ישנם ספקות רבים בביאור דינים אלו. דעת רוב הפוסקים היתה, שכל שכונה שנמשכת ברצף מהעיר העתיקה דינה ככרך, ולכן ברוב השכונות נהגו שדינם פשוט לקרוא בט"ו. שיטה מיוחדת היתה לגרי"מ טיקוצ'ינסקי ראש ישיבת 'עץ חיים'. לדבריו שיעור סמוך ונראה הוא רק בתוך תחום מיל [אלפיים אמה] מחומות ירושלים, ולפי דבריו תחום ירושלים מסתיים ברחוב יפו סמוך לבית החולים שערי צדק הישן. ואכן בשכונת 'עץ חיים' שנמצאת מעבר לקו זה [שכונה קטנטנה הנמצאת מול התחנה המרכזית, ונושקת לגשר המיתרים שנבנה בכניסה לעיר], יש לקרוא בי"ד בברכה. ואמנם ב'לוח ארץ ישראל' שהוציא הגרימ"ט ויוצא כיום על ידי בנו הג"ר ניסן טיקוצ'ינסקי, מובא שבשכונת 'עץ חיים' קוראים את המגילה בי"ד בברכה. מענין לציין, שלאחר פטירתו של הגרימ"ט נקבע רחוב 'גשר החיים' על שם ספרו בדיני אבלות, מול 'שערי צדק' הישן, בדיוק במקום שבו הסתיימה לדעתו העיר לענין פורים.

היו כמובן שכונות רחוקות יותר, כמו גבעת שאול ואף בית וגן. בבית וגן יש עד היום המחמירים לקרוא את המגילה בי"ד. הגר"י אברמסקי זצ"ל, שהתגורר בשכונה, נהג מדי שנה לעזוב את העיר למשך ימי הפורים, כדי שלא להכנס לספקות, בתחילה לאחותו בכפר חסידים, ולאחר פטירתה לבני ברק לישיבת סלובודקה, בה הוא מסר שיעורים.

בעשרות השנים האחרונות, כשהוקמו שכונות חדשות במרחק גדול מהעיר כמו נוה יעקב, פסגת זאב, רמות, רמת שלמה, הר נוף, ואחרות, התעוררה השאלה במלוא עוזה. היו מגדולי ישראל, ובהם הגרש"ז אויערבאך והגרי"י פישר זצ"ל ולהבחל"ח הגרי"ש אלישיב שליט"א שסברו, שכיון שיש עירוב שכולל שכונות אלו, הרי זה מצרף את כולם לעיר אחת. מנגד, ה'קהילות יעקב', האדמו"ר מקלויזנבורג, הגרש"א יודלביץ וה'מנחת יצחק' זצ"ל חלקו על חידוש זה.

גם לדעת המצרפים, היתה שאלה לאיזו רמה של עירוב זקוקים, כדי שיצרף לענין פורים. היו גם ספקות מציאותיים לגבי שכונות מסוימות, האם הם ברצף אחד לירושלים העתיקה והאם הם נראות מירושלים העתיקה. לכן בשכונות שונות נהגו יומיים מספק, אם כי בניגוד לשאר הספקות, בחלק מהשכונות המסופקות בירושלים נהגו שט"ו הוא העיקר ובי"ד החמירו, ובחלק מהשכונות נקטו שי"ד הוא העיקר והחמירו בט"ו – תלוי בטיב הספק, שהוא שונה מהספקות בתחילת המאמר, האם היו הערים מוקפים מימות יהושע.

ראוי לציין, שבשכונת רמות דעת הגרשז"א זצ"ל היתה שיש לנהוג בט"ו ואילו יבלט"א מרן הגרי"ש אלישיב סובר שיש לנהוג יומיים מספק. בשנה הראשונה להקמת רמות פולין, נחלקו התושבים לקבוצות קבוצות וכל אחד נהג כרבותיו, ומהר מאד הגיעו הדברים לידי ויכוחים סוערים ואף מעבר לכך. מאז אותה שנה נמנע הגרש"ז זצ"ל לענות לשואלים על רמות [כפי הנראה חשש ל'לא תתגודדו' ולמחלוקת, בעוד שלכולי עלמא בן ט"ו שקרא בי"ד יצא].

 

 לוד שהיא משנה לירושלים

אחת הערים שמוזכרת בגמרא במגילה (ד.) כמוקפת חומה היא לוד: "אמר רבי יהושע בן לוי: לוד ואונו וגיא חרשים מוקפות חומה מימות יהושע בן נון". ה'דברי יוסף' שואל על כך שאלה מתבקשת, מדוע המשנה בערכין (לב:), המונה את הערים המוקפות חומה, לא הזכירה גם את לוד וחברותיה ורק ריב"ל הזכירם? הוא נוקט בהסבר מפתיע, שלאחר חורבן בית שני, כשהקיסר אספסיאנוס קיבל את בקשתו של רבי יוחנן בן זכאי ונתן לו את 'יבנה וחכמיה', נמנעו הרומאים מלפגוע ביבנה וסביבותיה. לעומת שאר אזורי הארץ שנהרסו על ידי הרומאים, איזור יבנה – ובכלל זה לוד ואונו וגיא חרשים – נותרו על תילם וחומותיהם לא נהרסו.

המקום הפך למרכז התורה לאחר החורבן, וגדול התנאים רבי אליעזר הגדול שכן בה. גם הכינוי 'זקני הנגב' שמובא בגמרא (תמיד לא:) מתכוון לחכמי לוד. מפאת חשיבותה היא הפכה להיות שניה בחשיבותה לירושלים. הדברים גם מרומזים בדברי חז"ל בפסוק בספר צפניה (א', י'): "ויללה מן המשנה", אינו מובן מהו 'המשנה'. אבל בפסיקתא רבתי (פרשה ח') מבואר: "זו לוד שהיא משנה לירושלים".

לכן ניתן לומר, שהגמרא מפרשת את המשנה שבה מוזכרת ירושלים, ומפרש ריב"ל, שהכוונה ללוד שמכונה גם היא בשם ירושלים. אבל ירושלים עצמה אינה מוזכרת במשנה, כי היא מנויה בספר יהושע, וכל אלו שנמנו במשנה אינם כתובים בספר יהושע. על פי הנחה זו יש גם לפרש את דברי הגמרא בערכין (שם): "תרי ירושלים הוו", כלומר שהיו שתי ערים בשם ירושלים ואחת מהן נמנית במשנה. ולפי ההסבר הנ"ל הכוונה ללוד.

חיזוק לדבריו, מוצא רבי יהוסף שווארץ בזוהר פרשת ויצא. שם מובא שרבי חייא ורבי חזקיה ישבו בשדה אונו ור' חזקיה הודיע ש"ירושלים קריב איהו לאתחרבא" – ירושלים עומדת להיחרב. דבריו אלו אינם מובנים, שהרי הם היו מראשוני האמוראים וחיו שנים רבות לאחר חורבן ירושלים. לפי ההסבר הנ"ל, ש'ירושלים' היא כנוי ללוד, הדברים מובנים.