קולמוס הרב נחום הלוי י"ח שבט התשפ"א

 הצדקה והסגולות | האמת

 סגולת נתינת צ"א פרוטות בערב חג השבועות הפכה להיות אחת הסגולות המוכרות ביותר. מה מקורה ומי עומד מאחוריה? האם אכן זוהי היתה כוונת הסגולה? ולמה היא מועילה? כל הפרטים

בשנים האחרונות התפרסמו מאד סגולות שונות, בעיקר על ידי ועדות הצדקה, בנתינת צדקה בזמנים מסויימים ובצורות מסויימות. המפורסם שביניהם הוא  ענין סגולת נתינת צדקה בערב שבועות בשיעור צ"א פרוטות או שקלים והשלמתם לק"ד פרוטות.

הסגולה האמורה מיוחסת לרבי חיים פלאג'י, שהביאה בספריו. אך כמו רבות מהסגולות המובאות בספרי רבי חיים פלאג'י, מקור דבריו בספרים שקדמו לו. מה מקור הסגולה? מי הרב המופלא שתיקן אותן? למַה סגולה זו אמורה באמת להועיל?

בדיקה יסודית מגלה, כי הפרסומים למיניהם פשוט מטעים – כנראה מחוסר ידע – והסגולה האמורה כלל אינה כפי שהוצגו.

הסגולה מובאת, בין היתר, בספר 'מועד לכל חי' (פרק ח' – חודש סיוון אות ו', הודפס לראשונה תרכ"א) וזה לשון הסגולה: "ערב שבועות יפריש צ"א פרוטות וישלים על שיעור ב' פעמים ב"ן ויתנם לתלמיד חכם עני ועניו, והוא תיקון לעוון אדם הראשון ועוון העגל… והוא סגולה לחשוכי בנים ומקרב הגאולה, ספר מעשה הצדקה דף ק"ט ע"ב". רבי חיים פלאג'י חוזר שוב על סגולה זו בספרו 'חוקי החיים' על פרשת נשא בחלק הנקרא 'מוסר השכל'.

בציטוט שהבאנו מוזכר בפירוש מקור סגולה זו: 'ספר מעשה הצדקה דף ק"ט ע"ב'. ספר זה מוזכר פעמים רבות בספרי רבי חיים פלאג'י, בענין חובת נתינת צדקה במועדים שונים.

באיזה ספר מדובר? מי מחברו? ובעיקר, מה הפרטים המדוייקים של סגולה זו ואחרות רבות שמצוטטים מפיו?

קיים קושי רב להגיע לספר זה. בספר אג"ק חב"ד (ח"ב עמ' קנב-קנד) כתב שאינו יודע מי חיבר ספר זה. רבים וטובים טעו ויחסו את הדברים לספר 'מעשה הצדקה' של הרב צבי אלימלך טייכר שהודפס בשנת תרל"ד. אך דבר זה לא יתכן, כיון שרבי חיים פלאג'י נפטר בי"ז בשבט שנת תרכ"ח, ולא יכול היה לראות ספר זה. בנוסף לכך, בספר זה ישנם 52 עמודים בלבד והר"ח פאלג'י שולח אותנו לדף ק"ט.

באיזה ספר באמת מדובר. מתברר, כי גם לאחר חיפוש יסודי לא ניתן למצוא ספר בשם זה, כי פשוט לא קיים ספר כזה! למה, אם כן, התכוון ר"ח פלאג'י?

קופת צדקה בבית כנסת באמסטרדם

תעלומת הספר

רק לאחר חיפוש רב עלה בידינו לפתור את התעלומה ולגלות את מקור הדברים. בשנת תר"ו הודפס בשאלוניקי ספר בשם 'ימי דוד', לרבי יוסף דוד משאלוניקי, בעל מחבר ספר 'בית דוד' על הטורים ועוד ספרים. הוא היה אחד מגדולי דורו, ונפטר כ-130 שנה לפני רבי חיים פלאג'י. בחלקו הראשון של ספר זה הובאו דרשות למועדי השנה שנאמרו על ידי הרב יוסף דוד, ובסוף הספר בעמודים קיד-קלד הודפס קונטרס שנקרא… 'מעשה הצדקה'.

ואכן, בספר זה הוזכרה סגולת נתינת צ"א הפרוטות לראשונה[1].

עיון בדברים מראה, כי יש פער בין מה שמובא בשמו ובין מה שכתוב בספר עצמו. וזה לשונו המדוייק: "עיין עוד בקונטרס הנזכר ('מגן דוד'), דעל ידי נתינת צדקה בערב שבת וכן בערב שבועות ליתן צ"א פרוטות מן הפרט וישלים עד שיעור שני פעמים ב"ן, יתוקן עוון אדם הראשון ועוון העגל… ולמי שהוא חשוך בנים טוב לו מבנים ומבנות ומקרב הגאולה וצריך ליתן לתלמידי חכמים עניים וענווים".

אם נתבונן היטב, נמצא מספר שינויים משמעותיים בין מקור הדברים להעתקתו של רבי חיים פלאג'י.

א. סגולה זו אפשר לקיימה בכל ערב שבת, ולאו דווקא בערב שבועות. יש מעלה גדולה בנתינת צדקה לתלמידי חכמים דווקא בערב שבועות, כמו שכתב רבי חיים פלאג'י ברבים מספריו[2], אבל סגולת נתינת צ"א הפרוטות מתקיימת בכל ערב שבת.

ב. על פי המקור, סגולה זו אין מטרתה לזכות את חשוכי הבנים בבנים, אלא שחשוכי בנים שיתנו פרוטות בשיעור ב' פעמים ב"ן לצדקה 'טוב להם מבנים ומבנות', כלומר, יחשב להם בשמים כאילו יש להם בנים ובנות. ברור שזו גם כוונת רבי חיים פלאג'י, כשכתב 'והוא סגולה לחשוכי בנים'.

אין ברירה, ועדות הצדקה יאלצו לחפש סגולות חדשות, כדי לזכות בהם את ישראל, או שימשיכו בפרסום הדברים ופירושם המוטעה. לחילופין הם יוכלו כמובן לפרסם את הסגולה האמיתית, אך זה קצת פחות פופולארי.

חלק נוסף שכדאי לברר – לאחר שמצאנו את המקור – הוא, למה הכוונה בצ"ו פרוטות. מה משמעות הסכום הזה בימינו, האם מדובר בשקלים חדשים, או שמא באגורות בלבד. דבר זה נוגע גם לשאר כל הסגולות המובאות בספרי הר"ח פלאג'י, וכמובן לאחלה המובאים בקונטרס 'מעשה הצדקה' עצמו.

נפנה קודם כל אל הקונטרס עצמו. בהקדמת הספר נכתב, שתוכן קונטרס זה 'מעשה הצדקה' הוא על דרך הסוד, "לזכות את הרבים, מדבר בצדקה פעולת צדיק החכם השלם והכולל סיני בקודש אביר יעקב עליון למעלה ויהיו ידיו אמונה, תפילות ותיקוני לימודים לחדשי השנה, גדולה צדקה אגוני מגנא לבטל כל גזירות קשות ורעות ולכל בני ישראל יהיה אור שלווה בארמנותם, כל הון יקר ונעים בכתר אופיר לא יסולה קטיגור נעשה סניגור".

סלוניקי 1917

שקלים או אגורות?

ספר זה הינו בעצם ליקוט מתוך קונטרסים שהשאיר רבי יוסף דוד בכתב יד: 'קונטרס מגן דוד', 'קונטרס צמח דוד', 'קונטרס קטן' ועוד. הליקוט נעשה על ידי תלמידו של רבי יוסף דוד, רבי יעקב ישראליג'ה, על פי בקשת רבו כל ימיו לא שליו ולא שקט לברך המוגמר ולהדפיס את ספריו אך לא עלה בידו.

כאשר חלה רבי יעקב ישראליג'ה את חוליו כששכב בפאת המיטה שלח לקרוא למדפיס רבי אברהם די בוטון, ואמר לו בתחינה ובקשה גדולה "אברהם רחימא, עליך המצוה הזאת לתת גמר גמרא גמור ואלוקים עמך, אגוני מגנא למעלה מעשרה דרי". רבי אברהם הדפיס ספר זה בעזרת נדיבים כמו שנכתב בתחילת הספר.

בספר מובאים זמנים רבים המסוגלים לנתינת צדקה, תוך כדי התפילות בימי החול, ולאורך כל מועדי השנה, ומפורט בכל אחד מהזמנים מה הוא הסכום שאותו ראוי לתת, ולמַה סגולה זו מועילה. סכום הפרוטות שאותן נתן רבינו, ושהמליץ גם לאחרים לתתן, הגיע לאלפים בכל חודש, ולרבבות בכל שנה. כבר בחלק הראשון של הספר[3] נכתב: "הנה בקונטרס כסא דוד דרוש א' שעשה הרב המחבר יוצא בנגלה ובנסתר שצריכים ליתן בכל יום מאה פרוטות לצדקה מכוללת העיר, כדי להנצל ממאה קללות הכתובות בתורה ולהתברך ממאה ברכות, בסוד מאה ברכאן הרמוזות בתנ"ך, ומפורש יוצא שהוא [רבי יוסף דוד] היה עושה כן".

כאן בעצם ניתנת התשובה לשאלה ששאלנו – האם הכוונה ב'פרוטות' היא לשקלים או לאגורות. אין כל ספק שאין כוונה לתת כל יום מאה שקלים – שמגיעים לשלושת אלפי שקלים בחודש ולרבבות בשנה, מלבד כל שאר הנתינות למיניהם במועדי השנה. הסגולות, אם כן, מתייחסות לאגורות, שגם הם, מצטרפות זו לזו ובסופו של דבר מגיעות לסכום נכבד. אין כל עניין בפרסום הסגולות צמודים לשקלים חדשים או לדולרים.

במאמר המוסגר: ברור שאין עינינו צרה בהצלחת ועדות הצדקה – שהן ידא אריכתא של אביונים, אלמנות ויתומים ושלוחי דרבנן. הנושא כאן הוא בירור מקחו של צדיק, ופרסום מי עומד מאחורי הסגולות שאותם הביא ר"ח פלאג'י.

מי היה אותו רבי יוסף דוד, שעל קיומו רובינו שומעים כאן לראשונה?

רבי יוסף דוד, אב"ד ור"מ שאלוניקי, היה גדול חכמי שאלוניקי בדורו, חיבוריו בהלכה ובדרוש הם נכסי צאן וברזל, והובאו פעמים רבות מאד בספרי הפוסקים. רבים מתלמידיו היו אף הם גדולי תורה מפורסמים, והוא הטביע את חותמו בתקנות ובהנהגות על חיי היהודים בשאלוניקי למשך דורות רבים לאחר פטירתו. לא לחינם כתבו על מצבתו "נר ישראל, עמוד הימני, פאר הדור והדרו, הרב הגדול והקדוש מעוז ומגדול, ארון האלוקים"[4].

בעל הסגולות

החיד"א הפליג בכמה מקומות על גדלותו ושל רבי יוסף דוד, וקרא לו "גדול המורים"[5], "הרב המופלא"[6], "הוא הקדוש, ושמענו מקדושתו והתבודדותו, והיה בזמן הרב מהר"י קובו בעל מחבר ספר 'גבעות עולם'[7], וחיבר 'בית דוד' על ד' טורים ויש לו כמה חבורים אחרים"[8]. נכדו רבי יוסף הכהן ארדוט כותב[9] על זקנו – "חכם עדיף מנביא סובר הרזים על כל נעלם".

כבר מילדותו התנהג רבי יוסף דוד בדרכי קדושה וחסידות, רבי אברהם מיראנדה שהכיר את רבי יוסף דוד בעודו נער כתב עליו[10]: "וכבר ידעינן ליה לרבינו ז"ל דתנא דווקנא בלישניה טובא הוא. וביודעו ומכירו קאמינא, ועין ראתה ותעמידהו, ותהלה לקל שזכינו לראות ולשמוע אדם כזה, שכמעט היה משלמות המין האנושי בדורו".

תארים מופלגים הובאו גם בהקדמת קונטרס 'מעשה הצדקה': "כל אילו פעולות צדיק בהיר היא בשחקים ראש הממשלה משיירי כנסת הגדולה האדם הגדול בענקים, מורינו ורבינו סבא קדישא חסידא ופרישא גדול אדונינו ורב יוסף דוד מלך ישראל זצוק"ל בקהל קדושים גדולים וצדיקים דקיימי דרי ודרי".

לרב יוסף דוד היתה כפי הנראה הדרת פנים מיוחדת, וכך כתבו עליו[11]: "כל הרואה אומר האיר פני המזרח מקודש מקודש, תוארו כמלאך האלוקים, ותרועת מלך בו זכה לקלסתר פנים, אזל סומקא ואתי חיוורא, הדור בלבושו, לבוש שנים".

בסוף ספרו של רבי יוסף דוד 'יקרא דשכבי' הובאה קינה שנשא עליו הרופא הנודע עמנואל ב"ר רפאל כלבו, ממקורבי הרמח"ל[12] ומנכבדי הקהילה האיטלקית שרבי יוסף דוד עמד בראשה, ובה שבחים רבים על רבי יוסף דוד. בין היתר נאמר שם:

"כתר חכמים ועטרת רוזנים איך תוך תהומות,

מופלא בסנהדרין וראש גולת ישורון, שודדי לילה אהה גזלו,

ההא גזלו הרב גאון הדור אשר בין זקנים מעשיו הוללו,

בפוסקים בקי ובתלמוד ערוך, אין לו לשמעו יודעיו יזחלו,

תורת אמת היתה בפיו תמיד בפלפולו פניני האור נגלו,

חורפא בלי שיבוש וקושיות החליט כל תג ותג מאמריו זלו,

צירים שלוחים גם כתבים שולחו, לדרוש תעודתו וכן ישאלו,

טל אמרותיו עד קצות תבל יקוו, כל רב וכל מורה לבל ישלו,

בין דם לדם בין דין לדין בין ריב לריב מאזני תבנותו בתום ישקלו,

עמו ה' בהלכה כי לנגדו שוא חכמים לחלוק עמלו, נופת וחלב משפתיו זלו,

דלים ואביונים כשרים יחשוב וינחמם משוד וציד סבלו,

אויב בנות ציון בכינה כי גאון מעוזכן נותץ וידיו חלו,

ידיו אשר כבלי עגינות כפתיל התיר באש דתו בקש אוכלו,

הוא ליתומים אב, לאלמנות צרי, בו שכחו רישם והתהללו,

לא האמנתי כי גאון הלומדים חצי תמותה לערוץ יוכלו,

ספר רפואות נגנז דעת אשר למצוא למורינו צרי יוכלו,

לכן צמאים לחזות ספרי פסקיו בדפוס נוחיל אשר נכללו,

חכמה עמוקה בם ויושר דין עדי במו חכמים מהגות נואלו,

ספר חסידים לו למדו יעטה כי מעצתו מעשיו גדלו,

עוד נחזה ספרי דרשותיו אשר מזיו כבודם בזבול יוזבלו,

עוד במליצה לו דקדוק יד ידי שכלו בכל חכמות הלא משלו,

בסוד פעמיו שם כמתנכר, ומי יגיד תהלותיו בעוד ננעלו,

בם נחזה ונתנחם ובם ימתקו לבות בראש הורעלו".

  תולדות חיי רבי יוסף דוד

רבי יוסף נולד בערך בשנת תט"ו [וי"א שנת ת"כ[13]] לאביו רבי דוד, שהיה מחכמי שאלוניקי[14]. שמו הפרטי של רבנו היה 'יוסף', שם אביו 'דוד', ושם סבו 'שבתי', אך כמו רבים מרבני הספרדים היה מכונה 'רבי יוסף דוד' על שם אביו[15].

תחילה הוא חונך על ברכי אביו[16], ועל שמו קרא לאחד מספרי דרשותיו 'צמח דוד'. כמו כן למד אצל רבי יצחק טולדנו[17], ואצל רבי בנימין עשאל, מחכמי עירו[18]. הוא נשא לאשה את בת רבי משה שבתי[19], נכדת רבי חיים שבתי בעל שו"ת מהרח"ש מחכמי הדור שלפניו.

כבר בשנת תמ"ד היה דורש ברבים[20], ובשנת תס"ב שימש כדיין בבית דינו של רבי שלמה אמאריליו[21]. בשנת תע"א נתמנה כדרשן ומרביץ תורה בק"ק פרובינצא[22]. לאחר שנפטר רבי שלמה אמאריליו בסוף שנת תפ"א, הסכים רבי יוסף דוד, לאחר שהפצירו בו רבות, למלא את מקומו בתור דרשן בחברת תלמוד תורה ורב הכולל[23].

תלמידו הגדול היה רבי יוסף ב"ר אברהם מולכו, בעל 'שולחן גבוה' על השו"ע, וספר התשובות 'אהל יוסף', והזכיר אותו פעמים רבות בספריו. חתנו רבי עזריאל הכהן ן' ארדוט היה מן הרבנים החשובים ומראשי הקהל בשאלוניקי.

רבי יוסף דוד חיבר ספרים רבים, ספרו הגדול בהלכה הוא ספר 'בית דוד', ובו תשובות על סדר ארבעה טורים, ב' חלקים. החלק השני נקרא 'פתח בית דוד'. מן השאלות אנו לומדים על גודל פרסומו של הרב המחבר שנשאל מקהילות באיטליה – מנטובה, אנקונה, וונציה[24]. קהילות תורכיה – אישקופיא, אישטיפ, קאנדיה, לאריסה, מונאסטיר, יומוגינה, שירון, אדריאנופלי, וירייא, יאנינה, ניש, וכן נשאל שאלות ממצרים וקורפו, ועוד.

תקופת חייו של רבי יוסף דוד היתה סמוכה מאד לתקופה הסוערת של משיח השקר שבתי צבי שר"י, ויש משערים שאחת מתשובותיו[25] מופנית למאמינים בו שהתאסלמו, וקרא להם 'בני אמונה'. הם שאלוהו אם יש להם כתובת בנין דכרין, ופסק שאין להם. תלמידו רבי יוסף מולכו[26] מודיע לנו, שרבו לא מיחה ביהודים שמכרו בשר טריפה למאמינים בשבתי צבי והעלים עינו מהם.

מלבד תשובות יש בספרו בית דוד גם הגהות לסדר עבודת יום הכיפורים לפי הנוסח הספרדי[27], השוואה בין נוסח יהודי איטליה שהיה נהוג במשפחתו לנוסח ספרד[28], וביאור לכמה תפילות[29]. מלבד זאת כתב ספרים נוספים באגדה.

רבי יוסף הגיע לגיל גבורות[30] נפטר בג' בכסלו שנת תצ"ז[31], והספידוהו רבי יצחק פראנסיס[32], רבי משה אמאריליו[33], ורב אחד מאדרינאפולי שאמר עליו – "שר וגדול נפל היום בישראל נוהג כצאן יוסף כי הרבה גבולו בתלמידים, זקן ויושב בישיבה, שהלכה כמותו, אוי לדור שכך עלתה בימיו"[34].

 

 מנהגי הצדקה

לא כל הסגולות התפרסמו כמו אותה סגולה של ערב שבועות, אך רבי חיים פלאג'י כותב, שיש לנהוג את מנהגי הצדקה שהובאו בספר[35]: "אשרי שיאחז בספר 'מעשה הצדקה' אשר בסוף ספר 'ימי דוד' למורנו הרב יוסף דוד[36], להיות רגיל במה שלימדנו להועיל, לך נא ראה".

בספריו הרבים של רבי חיים פלאג'י מצוינים רבים מהזמנים המסוגלים לנתינה, שהובאו בספר 'מעשה הצדקה'. נמנה חלק מאותם זמנים, שהובאו בשם 'מעשה הצדקה', מלבד מאה הפרוטות שצריך לתת בכל יום שהזכרנו בגוף המאמר:

ערב ראש חודש בספר 'מועד לכל חי'[37] נאמר: "אשרי אדם שומע דבערב ראש חודש יפריש מעות לצדקה כסדר שכתב בספר מעשה הצדקה[38], וגם הלימוד אשר סידר שם, ונוסח התפילה הכתובה שם"[39].

אחר ברכת לבנה ב'ספר החיים' לרבי חיים פלאג'י[40] כתב על פי ספר 'מעשה הצדקה'[41]: "אחר ברכת לבנה יפריש ג' פרוטות לצדקה".

בהושענא רבה בספר 'מועד לכל חי'[42] כתב בשם ספר 'מעשה הצדקה'[43]: "והנה נודע כי ביום הקדוש של הושענא רבה נעשה ונתקן כלי המ' שבה בכל תיקונו וכו', ולכן מה טוב ומה נעים הדבר הזה להפריש ביום הקדוש הזה צ"א פרוטות של כסף כנגד בחינת המים חיים של בית השואבה וגם מים עולים צ"א כחושבן מן ומאכל, ועל ידי זה מתחברים ב' שמות הקדושים הוי"ה אדנו"ת כחושבן סוכה, ובחינת מי"ם ומ"ן, והנה בהצטרף צ"א פרוטות הנזכרות עם ק"כ פרוטות של חג הסוכות כנגד הסכך וכנגד מסך האהל שעל ידי זה אנחנו מסלקים את כל המסכים והעבים ומעוררים את החסדים, ועל ידי זה אנו מכניעים ומסלקים את כל בעלי ריב ומצה ומריבה מעל ישראל הנקראים מים הזידונים".

בט"ו בשבט בספר 'מועד לכל חי'[44] נכתב בשם ספר 'מעשה הצדקה'[45]: "ראוי להפריש ביום ט"ו בשבט צ"א פרוטות לצדקה כמנין גימטריא אילך וגימטריא מים עם הכולל וכמנין אמן".

בערב שבת שקלים בספר 'מועד לכל חי'[46] נכתב בשם ספר 'מעשה הצדקה'[47]: "בערב שבת שקלים יפריש עשרים ושש פרוטות לצדקה כמנין שם הוי"ה ברוך הוא".

בראש חודש אדר בספר 'מועד לכל חי'[48] בשם ספר 'מעשה הצדקה'[49] נכתב: "ביום ראש חודש אדר יפריש שלוש עשרה פרוטות לצדקה כמנין אח"ד ועם עשרים ושש פרוטות שהפריש בערב שבת שקלים יחדיו יהיו ט"ל כנגד שלושה פעמים אחד, וכנגד שלושה תרומות שהיו תורמין, ובזה ינצל מל"ט קללות ויזכה לט"ל של תחיה".

בחנוכה ובפורים בספר 'מועד לכל חי'[50] נכתב על פי ספר 'מעשה הצדקה'[51]: "ומכאן תראה שנהגו לחלק המעות לתינוקות ולקטנים בימי חנוכה ופורים שהם בסוד נצח והוד. ואחר כך כתב בספר 'מעשה הצדקה'[52] יפריש תחילה מאה פרוטות של כסף בסוד מה שאמר הכתוב 'כף אחת עשרה זהב', ויחלקם לתלמידי חכמים ירכי קשוט כי מילת כ"ף עולה כחושבן פ"ך בסוד פ"ך אחד של שמן המנורה הטהורה שהיא התורה, והם המלאים התורה והענווה שהם העולים במקום קרבן וקטורת סמים. וכו' ואחר כך יפריש עוד ארבעים וארבע פרוטות כנגד ריבוע שם אקי"ק, ורמוז באות אל"ף, והנה מאה ארבעים וארבע עולה 'קדוש', המורה על בינה".

בערב שבת חול המועד של פסח בספר 'מועד לכל חי'[53] בשם ספר 'מעשה הצדקה'[54], כתב: "בערב שבת חול המועד של פסח יפריש ט"ל פרוטות לצדקה כמנין שם כוז"ו והוא תיקון לעוון ריבית, ומה נעים מה שמפטירין הפטרת 'התחיינה העצמות וכו', והוא תיקון במעשה ודיבור. ואם חל יום א' בשבת יפריש ביום א' מחול המועד".

בימי ספירת העומר בהגדת 'בחפזון פסח'[55] כתב בשם ספר 'מעשה הצדקה'[56]: "בכל לילה אחר הספירה צריך לתת פרוטה לצדקה לתקן פגם הברית ומה שפגם בעולם חסדים העליונים"[57].

קי"ב פרוטות פעם בחודש או בערבי ימים טובים בספר 'כתוב לחיים' לר' חיים פלאג'י[58] נאמר על פי ספר 'מעשה הצדקה'[59]: "טוב להפריש קי"ב פרוטות לצדקה, מאה כנגד ק' קללות להציל ממאה קללות, וי"ב נגד שבטי ישראל, והכל לפי השגת ידך, אמרי לה פעם אחת ביום או בשבוע ואמרי לה פעם אחת בחודש או בערבי ימים טובים ולפחות פעם אחת בשנה".

 

_______________________________________________________________________________________________________________

[1]. תגלית זו כתבתיה לראשונה באוצרות דרכי תורה גליון כב.

[2]. מועד לכל חי שם פ"ח אות ז, ובספרו חוקי החיים על פרשת נשא בחלק הנקרא 'מוסר השכל', ובספרו תוכחת חיים פרק ס"ב לחג השבועות.

[3]. מעשה הצדקה אות י.

[4]. נוסח מצבתו הובא בספר מצבות שאלוניקי ח"ב עמ' 618 לרב יצחק שמואל עמנואל. בסוף ספר יקרא דשכבי לפני הקינה האמורה לעיו נכתב עליו 'גאון הזמן'.

[5]. שו"ת יוסף אומץ סוף סי' סד.

[6]. שו"ת חיים שאל ח"א סי' לח.

[7]. באופן רשמי הרב הכולל בשאלוניקי היה רבי יוסף קובו, ומשנהו היה רבי יוסף דוד כמו שנכתב בספר בית דוד יו"ד סי' קיט. אך בפועל היה רבי יוסף דוד הרב הכולל, כמו שנכתב בקונטרס שלשלת רבני שאלוניקי שמצורף לספר חגור האפוד והרב כרם שלמה.

[8]. שם הגדולים – חלק גדולים – מערכת י אות קכא.

[9]. הקדמה לספר בית דוד ח"א.

[10]. דקדוקי חברים דף מב ע"ד. ראה גם בספר רוח נאמן דף נב ע"ב שהביא שמועה בשמו של רבי יוסף דוד "השמיטה נקראת חוק, כך שמעתי משם מורינו הרב הגאון יוסף דוד ז"ל שאמר משום קדוש אחד. ואני מסופק אם שמעתע שגם היובל בכלל".

[11]. הקדמת ספר בית דוד ח"א.

[12]. ראה בספר ר' משה חיים לוצאטו ובני דורו לש. גינצבורג עמ' סט, עה ,קפז, תיט, תנט. וראה שם שהרמח"ל היה מגלה בפניו את עניני המגיד והגילויים שלו.

[13]. כך כתב החוקר בניהו בספרו השבתאים שנשארו ביהדותם עמ' קצב ע"פ המהדיר לספרו בית דוד ח"א שכתב 'הדור בלבושו לבוש שני"ם ואם בגבורות שמונים שנה חצי גבור שנונים', מכאן משמע שכשנפטר עבר את גיל שמונים, וכיון שנפטר בשנת תצ"ז, נראה שנולד לפני שנת תי"ז. אך בספר מצבות שאלוניקי לחוקר הרב יצחק שמואל עמנואל עמ' 618 כתב שנולד בערך בשנת ת"כ.

[14]. נפטר בשנת תנ"ג כמובא ביקרא דשכבי דף לו ע"ב.

[15]. ראה שו"ת בארות המים הל' גיטין סי' לד, וכך מפורש בהקדמת ספר צמח דוד לרבי יוסף דוד על התורה ח"א.

[16]. ראה הקדמת ספר צמח דוד.

[17]. ראה יקרא דשכבי דרוש א.

[18]. ראה בספרו בית דוד חושן משפט דף עז ע"א, יקרא דשכבי דרוש ט דף כב ע"א.

[19]. ראה יקרא דשכבי דרוש ג', ובדרוש ז' הספידו לאחר שנפטר בכ"ו בסיוון שנת תמט.

[20]. ראה ספרו יקרא דשכבי דרוש א.

[21]. כרם שלמה אהע"ז סי' טו, דף סא ע"ב.

[22]. יקרא דשכבי דרוש נג, דף קיד ע"א.

[23]. ראה דבר משה ח"א או"ח סי' א.

[24]. ראה בית דוד חו"מ סי' פב, וסי' ק.

[25]. אבן העזר סי' עא, דף סט.

[26]. ראה שלחן גבוה ח"ב דף קכ ע"ב.

[27]. בית דוד ח"ב דף קיג ע"ב.

[28]. שם קיד ע"ב וקיז ע"ב.

[29]. שם קלא ע"ב וקלד ע"ב.

[30]. ראה לעיל ציטוט מהקדמת ספרו בית דוד ח"א 'ואם בגבורות שמונים שנה חצי גבור שנונים'.

[31]. כך נכתב על מצבתו 'ותלקח ארון האלוקים יום רביעי שבו נחשכו המאורות בשלושה לחודש כסלו שנת 'זאת רעתך' כ"י מ"ר כ"י נג"ע ע"ד לבך לפ"ק' (ירמיהו ד יח). המילים כ"י מ"ר כ"י נג"ע ע"ד בגימטריא תצ"ז. נוסח המצבה הובא בספר 'מצבות שאלוניקי' לר' יצחק שמואל עמנואל ח"ב עמ' 618, כעין זה נכתב גם בהקדמת ספרו בית דוד ח"א 'ונעלם דבר ביום רביעי שבו נחשכו המאורות שלושה לחודש כסלו נתעברה שנה 'זאת רעתך כ"י מ"ר כ"י נג"ע ע"ד לבך' (ירמיהו ז ח)', וכ"כ בסוף ספר יקרא דשכבי.

[32]. פני יצחק ליקוטים דרוש ה, דף קעב ע"ב.

[33]. יד משה דרוש א לפרשת ויחי דף לו ע"ב, ודרוש לפרשת ניצבים דף קלב ע"א.

[34]. נמצא בכת"י בבית הספרים הלאומי סי' 904, בלי ציון שם הרב המספיד.

[35]. מועד לכל חי סי' כו אות יב.

[36]. דף קטו ע"ב.

[37]. סי' כח אות א.

[38]. דף קכה סוף עג אות כח.

[39]. דף קלב ע"א אות נז.

[40]. סי' לה אות כח.

[41]. ראה שם שרבי חיים פלאג'י ציין שבספרו ראה חיים פרשת בא, ושם נתן טעם לדבר, וכ"כ ראה בספרו רוח חיים סי' תכז.

[42]. סי' כד אות כג.

[43]. דף קכט אות עד.

[44]. סי' לא דף רנב.

[45]. דף קל ע"א אות מז.

[46]. סי' לא אות ב.

[47]. דף קכט אות מה.

[48]. סי' לא אות ב.

[49]. דף קכט אות מה.

[50]. סי' כז אות עז.

[51]. דף, קכט ע"ב אות מז.

[52]. שם דף קכט ע"ב אות מו.

[53]. סי' ד אות לז.

[54]. דף קכח ע"ב אות ל"ט.

[55]. אות ע' ס"ג דין א.

[56]. עמ' קכ"ח אות מ.

[57]. הובא בספר אג"ק חב"ד ח"ב עמ' קנב-קנד, וציין שם שאינו יודע מי הוא מחבר ספר מעשה הצדקה , הוזכר לעיל.

[58]. על ספר תהילים מזמור קיב.

[59]. דף קכג סי' ט"ז.