אשראי מוגבל

יש רגעים שמרתיחים גם את מי שבעורקיו זורם קרח במקום דם. היה קשה עד בלתי אפשרי לחזות במפגינים המנותקים ברחוב קפלן בתל אביב, מנופפים בדגלי פלסטין בשעה שהרוגי נווה יעקב מזוהים ומובלים לקבורה. באותה מידה קשה היה להזדהות עם זועקי קריאות הבוז לשר הביטחון לשעבר בני גנץ, שבחר להגיע לזירת הפיגוע ולוותר על ההשתתפות בהפגנות.

אך אם יש רגע שמסמל את הקונפליקט שכולנו אחוזים בו כמו בצבת לוחצת בתקופה האחרונה, הוא התרחש במוצ״ש האחרון בישיבת הקבינט שנמשכה לתוך הלילה. שעה אחרי צאת השבת צלצל הטלפון של אריה דרעי, המצוי בתקופת מעבר ולא רק בין המשרדים הממשלתיים למשרדי תנועת ש"ס.

בחמישי האחרון ארזה משפחת דרעי את הפקלאות ועברה מהדירה המזוהה עימה ברחוב הקבלן 28, לשכונת בית וגן. המעבר המשפחתי לדירה בבית וגן הוא זמני, לצורך שיפוצים. דרעי מייחל ומאחל לעצמו שגם בחיים הציבוריים הוא ישוב במהרה למשרדים הממשלתיים. כל מי ששיפץ דירה בשלב מסוים בחייו יודע שתוכניות לחוד ומציאות לחוד.

את השיחה מראש הממשלה קיבל דרעי במכשיר הסלולרי הרגיל. לחברי הקבינט המדיני־ביטחוני בעבר הוצמד טלפון לווייני ברמת אבטחה גבוהה המכונה ״ורד הרים״. עד לפני שנה ומחצה נתניהו, נטול הסלולרי האישי, העדיף תמיד להשתמש במכשיר קווי או במכשיר המוצפן. ביבי מודל 2023 הוא פריק טכנולוגי שמעדיף להשתמש בסלולרי האישי כל אימת שמתאפשר. עם דרעי הוא מדבר אפוא חופשי, תרתי משמע.

״אריה, אני צריך אותך הערב״, אמר נתניהו לדרעי והמשיך: ״תגיע בבקשה כמשקיף לישיבת הקבינט״. דרעי לא נזקק להסברים מיותרים כדי להבין את המשמעות. נתניהו ביקש לאותת בעצם זימונו של דרעי הן ליועצת המשפטית לממשלה והן לבג״ץ, כי המילה האחרונה לא נאמרה. במקרה הזה לא רק שיקולים פוליטיים עמדו מאחורי ההזמנה.

כמי שנאלץ להיפרד מהקבינט עוד בטרם בא בשעריו, נחסכה מדרעי תרגולת העדכון על־ידי נוכרי בעיצומה של שבת. בשעה שנתניהו ובן גביר, שלראשו כיפה שבתית לבנה, סיירו בזירה, דרעי כמו יתר חברי הכנסת החרדים שמר את השבת כהלכתה, רק טפטופי המידע בבית הכנסת הפרו את מנוחת השבת והשרו תחושת קדרות של אבל כבד.

באותן שעות ביבי ראה את בן גביר מגיע לאירוע וכבר מכין את הקרקע לקראת ישיבת הקבינט. מאיסוף כלי נשק ועד להעברת עונש מוות למחבלים, החל בן גביר לסמן את גבולות הגזרה החל מהרגע שהוקפץ לזירה ועזב את אשתו וילדיו סביב שולחן השבת, כפי שבן גביר דאג להזכיר לכולנו במוצאי השבת.

נאום שמום

ביותר מחמש עשרה שנותיו כראש ממשלה נתניהו מעולם לא הגיע לישיבת קבינט אחרי פיגוע, ללא גורם ממתן נוסף משמאלו. לקראת הופעתו במבחן הביטחוני הראשון כגורם השמאלי ביותר בקבינט הימני, שידעה המדינה מיום הקמתה, ביבי העדיף שדרעי ישב לשמאלו, גם אם כמשקיף נטול זכות הצבעה.

וכאן אנו מגיעים לרגע ששיקף יותר מכל אירוע אחר את האבסורד הגדול של התקופה האחרונה. החל מבוקר השבת סימן בן גביר את היועצת המשפטית לממשלה כמי שמונעת את איטום בית המחבל, בסחבת המשפטית הידועה שאין לה תקנה. בזירת הפיגוע במוצאי השבת הוא הקדיש ליועצת המשפטית כמחצית מנפח המלל וכשבעים אחוז מקיתונות הזעם, עד שלרגע אפשר היה להתבלבל ולחשוב כי ״המחבלת״ לדידו בכלל יושבת בצלאח א־דין.

דרעי, שנפגע מהיועצת המשפטית לממשלה ברמה האישית, אמור היה לצדד בכל פה במתקפה או לכל הפחות לנצור את לשונו ולחוש כמי שמלאכתו נעשית על ידי אחרים. אבל בישיבת הקבינט קרה ההפך. ״דרעי היה זה שהסביר לכולם מהו היתרון בגושפנקה משפטית למהלכים״, אמר לי אחד מחברי הקבינט. ״הוא דיבר מניסיונו כמי שליווה אין ספור מבצעים צבאיים בקבינט, על חשיבות הגיבוי הבין לאומי ובעיקר האמריקני לכל מהלך, והתעלם לגמרי מהסכסוך האישי בינו לבין בהרב־מיארה״.

קטני אמונה היו תולים את עמדתו של דרעי בעובדה שעניינו תלוי ועומד בין שמיים לארץ, בין בג״ץ לכנסת, והיועמ״שית בתווך. אבל דרעי עצמו, בקולו וגם ברוחו, הבהיר השבוע כי ש"ס בראשותו תעניק גיבוי מלא להליכי הרפורמה המשפטית של יריב לוין.

את חישובי הקיצין, קץ הימין, שגורמים לאישי ציבור לעבור צד ולהמיר את נתיב ימין בשמאל, צריך לעשות השבוע עם גורמים אחרים, שעניינם לא יידון בין שורות אלה משום הרחק מן הכיעור ומן הדומה לו. אפשר לומר שמה שקרה השבוע הוא פיגוע חימי בגזרת השמאל. נשיאת העליון אסתר חיות עוד ניסתה להעביר מסרים באמצעות הצינורות התקשורתיים החצי־רשמיים על מסר שהועבר לנשיא כביכול, עם נכונות להגיע לפשרה בתמורה לעצירת הליכי החקיקה. לנתניהו זה הזכיר את הצעות הנשיא אובמה להקפיא את הבנייה לצורכי מו״מ, שכולם ידעו שלא יצא ממנו מאום.

אם הנשיאה באמת ובתמים הייתה חפצת פשרה, כל שהיה עליה לעשות הוא לעמוד ביום שלישי בערב ולדבר על הצורך באיחוי השורות וברפורמה בהסכמה, במסגרת נאומה בכינוס לשכת עורכי הדין לעורכי הדין שהוסמכו. פרשיית השבוע הייתה מעניקה לה הצדקה מלאה לשינוי השיח ולנטילת היוזמה. אך הנשיאה ממשיכה לגונן בכל פה על המערכת ונמנעת להכיר אפילו בפגם אחד של המערכת. ובמחזה של לוין הכרת המערכת בפגמיה שלה, הוא התסריט שצריך לפתוח ולא לסיים את המערכה.

כוכב שבתאי

איתמר בן גביר מצא עצמו השבוע במבחן משמעותי ראשון מאז עשה את הבלתי ייאמן והתיישב על כיסאו של השר לביטחון פנים. הביטוי לא ממש הולם את האיש שחייב להיות בתנועה מתמדת אך הסיטואציה בהחלט מורכבת בעבורו.

אם שר לביטחון פנים אחר זולתו היה מגיע במוצ״ש לזירת הפיגוע, הוא היה פוגש באיתמר בן גביר מהצד השני של הגדר, מתריס נגד רפיסות הממשלה ומאשים את השר הממונה באוזלת יד. ניכר היה שגם בן גביר וגם ההמונים שעטפו אותו מתקשים להכיל את הסיטואציה החדשה. ״איתמר, תעשה משהו״, הם אמרו לו, ״בשביל זה בחרנו בך״. וכשהגיב בחיבוק חם פיזית ונפשית, ניכר היה שזהו המקסימום שאפשר לעשות מצידו לעת עתה.

מי שרואה בבן גביר פופוליסט שרכב על הגל והגיע למשרה ללא תוכניות עבודה – טועה. במשרד לביטחון פנים וגם במשטרה, שבה הביטו עליו מלכתחילה בעין עקומה, מדברים על שר שעובד מסביב לשעון וזמין לכל שיחה. לישיבות הוא מגיע מוכן, וכמשפטן שיודע להעמיק ולרדת לדקויות, הוא שם תמיד את האצבע על הנקודה. הן על נקודת החוזקה והן על נקודת התורפה. לדיוני הקבינט במוצ״ש ולישיבת הממשלה בראשון, האיש הגיע מוכן, ובמענה ליועצים המשפטיים שביקשו להציב בלמים וחסמים, איתמר שלף מן המוכן תקדימים משפטיים סותרים.

בן גביר הוא רב אומן בהזנת עיתונאים. בברנז׳ה נוהגים לומר שהאיש לעולם לא יזין שני מקורות עיתונאיים בסיפור אחד, אלא ידאג תמיד שכל אחד יצא ממנו מעודכן במידע בלעדי ייחודי. תופעת הטבע הזאת הפכה אותו במשך השנים למגנט של ראיונות וידיעות, שעליהן רכב כל הדרך לתוצאות הבחירות האחרונות.

מה שאנו רואים בשבוע האחרון הוא בן גביר שונה שמנסה לתרגם את הדיבורים למעשים, ולראשונה גם מבין מה רב המרחק בין שני העולמות. ההתנפלות על היועצת המשפטית לממשלה במוצאי השבת לא הייתה ספונטנית אך גם לא רק תעמולתית. רק יהודי שומר שבת המקפיד על קלה כחמורה יכול להבין את משמעות איסוף החומר העובדתי והמשפטי בעיצומה של השבת. והעובדה שבצד כל המאמצים הללו היועצת המשפטית מצידה מסמסה את המענה ולא העניקה גיבוי מיידי לאיטום הבתים, גרמה לאיש שטרח בשבת, להתפרץ במוצאי שבת.

גורם במשטרה ביקש לשים את האצבע דווקא על הראיונות שלא הוענקו השבוע. ״שים לב״, הוא אמר, ״שלמעט ההבלחה במקום האירוע במוצאי שבת, בן גביר נמנע מלהעניק ראיונות״. בן גביר שמתח ביקורת במשך שנים מבחוץ, מבין אולי טוב מכולם שלאורך זמן הוא ייבחן אך ורק במעשים ולא בדיבורים.

למרבה ההפתעה, הוא נמנע מעימותים פנים־מערכתיים, כשיחסיו עם המפכ״ל שהחלו ברגל שמאל (של קובי שבתאי) השתפרו משמעותית. כמג״בניק שבא מהשטח ושיש לו תובנות מעשיות נטולות פילוסופיה, יש יותר הסכמות בין השר למפכ״ל מאשר מחלוקות. בן גביר מדבר בתוך החדרים הסגורים על שינוי ה־DNA המשטרתי ומעבר מהכלה לתגובה. הוא מוצא בקובי שבתאי בן ברית שמהדהד כיום את אותם מסרים לשוטרים ברמת השטח.

אמירה באזהרה

השר לביטחון לאומי מדבר על המקרו, אך מקפיד להתייחס לרמת המיקרו, כמו באירוע שבו ביקשה מח״ש לחקור שוטרים שירו במחבל שאיים באקדח צעצוע. ״אם השוטרים שפעלו לפי הנוהל ייקראו לחקירה, אגיע אליה ביחד איתם״, הבהיר בן גביר, בגיבוי המפכ״ל, וחזר על האמירה – חציה באזהרה – גם באירוע שבו שוטרים ירו בזורקי בקבוקי תבערה בשכונת שועפט.

בהיעדר ראיונות עכשוויים נותר להתבסס בעיקר על הדברים שהוא משמיע, שלא כדרכו, רק בשיחות סגורות. כשנשאל אחרי ישיבת הקבינט אם ביבי לצידו או נגדו, השיב בהתחמקות כי נתניהו מקשיב ולעיתים גם משתכנע. ״מה שעושה את ההבדל בין הרתעה לאין הרתעה הוא הנחרצות של הממשלה. ביבי זרם איתי כשהצעתי לאטום מיידית, וגם העניק גיבוי למבצע להריסת בתים. הצבנו כדרישה של הקבינט לקבל מעיריית ירושלים את כל רשימת הבתים המיועדים להריסה כדי להתחיל בתהליך באופן מיידי. גם לגבי איסוף הנשק, נציג בקרוב תוכנית עבודה לקבינט. לא כל מה שנציע יתקבל, אבל נביא תמיד רעיונות יצרתיים ובעיקר מבוססים״.

בן גביר מתרוצץ ומוחו פולט רעיונות, אך במבחן המפגע הבודד קצרה ידו מלהושיע. לטווח הארוך הוא מאמין שגם זה בר פתרון, בגיוס מסיבי של כוח אדם איכותי למשטרת ישראל ולמשמר הלאומי. הנתונים שהוא הציג השבוע בפורומים סגורים לא פחות ממדהימים, לרעה: ״ב־2020 התפטרו ממשטרת 300 שוטרים. ב־2021 יותר מ־600. ב־2022 קפץ המספר ל־1030 שוטרים שהתפטרו. לפני שמדברים על גיוס צריך לעצור את הדימום ולהחזיר לשירות שוטרים שפרשו רק בגלל התנאים והיעדר הגיבוי״.

בן גביר מדבר על תקציבים של מיליארדים, גיוס 4,000 שוטרים והקמת משמר לאומי שבנט התהדר בקידומו אך לא עמד על המשמר לתקצב אותו כראוי. בממשלה הקודמת תוקצבה הקמת המשמר הלאומי בכארבעים מיליוני שקלים בלבד, פינץ במושגים ממשלתיים ואפילו לא פרומיל מהסכומים שיועדו לרע״מ בהסכמים הקואליציוניים. בדומה למודל בניית ׳התאגיד׳ בשעתו, בן גביר מדבר על המשמר הלאומי כגוף שייבנה מחדש, בתקצוב מועדף ועם גוף מודיעין עצמאי, ללא משקלות וחסמים מן העבר האנכרוניסטי.

למרבה האירוניה והצער שבדבר, דווקא הפיגוע מהשבת האחרונה מעניק לגיטימציה תקציבית לקידום דרישותיו לקראת העברת התקציב. לא נהוג לאחל הצלחה למי שעולה להר הבית בהתרסה, אך כששומעים את התוכניות של האיש, אפשר לאחל לאיש, גם אם בלב שבור וחצוי, שתצלח דרכו.

משקל נוצה

אי אפשר לומר שנתניהו או כל גורם ממשלתי אחר הזיל דמעה למראה מתקפתו של בן גביר נגד היועצת המשפטית לממשלה. במערכה הגדולה מול גלי בהרב־מיארה ומערכת המשפט, היועמ״שית ספגה נזק בדעת הקהל, שמזהה אותה כמי שתוקעת מקלות בגלגלי הטרקטורים בדרכם לאטום את בתי המחבלים. הייתה זו המכה המקדימה לקראת הסנוקרת שחטפה המערכת בהמשך השבוע, והידיים עוד נטויות, בשני הצדדים, להנחתת חבטות נוספות.

במישור האישי אי אפשר להתעלם מכך שכמו עם אריה מכלוף דרעי כך גם עם איתמר בן גביר: היועצת המשפטית הנוכחית פתחה חזית אישית. נגד מינויו של בן גביר לשר לביטחון לאומי תלויה ועומדת עתירה לבג״ץ, והיועצת המשפטית מצידה, במקום לדרוש דחייה על הסף ביקשה מהשופטים לקיים דיון בעתירה.

יו״ר ועדת חוקה שמחה רוטמן אשר שב השבוע מלא עזוז מביקורו בבירה האמריקנית, שאליה טס בוויזה, הוא אחד הגורמים היחידים בימין שאינם מאוימים בהליך כזה או אחר על ידי היועמ״שית. שאלתי אותו השבוע אם הממשלה תביא לפיטוריה, ועל אף שאינו מאוים כחבריו רוטמן סירב להצהיר על נקיטה בהליך פיטורין, כי הוא מודע מן הסתם לכך שהליך מסוג זה ייפסל בבג״ץ. בקרב בין המערכות גלי בהרב־מיארה נתפסת כגורם פוליטי, שהשיקול אם להביא לסיום תפקידו הוא לכל היותר שאלה של ״ברירת מטרד״ במערכה הגדולה.

יועצים משפטיים שנויים במחלוקת היו בתולדות ימי המדינה, אך דומה שטרם נראתה כאן אישיות שהיחס למעמדה המשפטי מהצד הימני הוא כמשקל נוצה. התחושה שמדובר במשחק פוליטי יותר מאשר משפטי, היא שדוחפת בין השאר את דרעי ללכת עד הסוף ולהגיש הצעת חוק שתאפשר לו לחזור לשולחן הממשלה, במתווה שנחשף פה בשבוע שעבר. הגבלת ביקורת שיפוטית מכוח חוק היסוד על מינוי שרים, עדיין לא תמנע מבג״ץ להתחכם בניסיון להחיל את החוק מכאן ולהבא, וסימנים לכך ניכרו בדעת המיעוט הבודדת בבג״ץ שביקשה להחיל את ׳חוק דרעי׳ רק מכאן ולהבא.

יו״ר ועדת חוקה מצא עצמו בחזית מול יועמ״ש הוועדה כשהזכיר לו כי חוק ממשלת החליפין, כולל מינויו של לפיד לראש ממשלה בהצבעת אי אמון, הוחל בקדנציה הקודמת מיידית וללא דיחוי, אך על כך ש״זה לא אותו דבר״ כבר נאמר די.

את הפייט האמיתי בקרב על הרפורמה המשפטית נותנים נכון להיום דווקא בפן הכלכלי. מסיבת העיתונאים הבהולה של נתניהו, שאליה צירף את שני השרים בעלי הניסיון הכלכלי אלי כהן וניר ברקת, רק שידרה לצד השני שהם אכן הצליחו לפגוע בבטן הרכה של הכלכלה, וגם של ראש הממשלה.

אם יש דבר מה שנתניהו מתהדר בו, ואפילו יריביו מתקשים לקרוא עליו תיגר, זהו תור הזהב הכלכלי בתקופות כהונתו כראש ממשלה. שאלתי את רוטמן כיצד יגיב אם ביבי ייסוג לאחור ותשובתו החד משמעית הייתה: ״גם בלעדיו יש לנו שישים ושלוש אצבעות״. אבל ביבי אינו עוד אצבע שאפשר לקפלה, וברגע שיחוש כי לתהליך המשפטי יש השפעה לרעה על חוסנה הכלכלי של ישראל ועל יחס חברות הדירוג, קו האשראי שמעניק נתניהו ליריב לוין ולרוטמן ייסגר וייאטם בן רגע, וללא הסחבת המקובלת באטימת הבתים.