"כבר הוכחתי לא פעם שאני יודע להפתיע", אמר לי נתניהו בעבר, כששאלתי איך בכוונתו להיחלץ מהפלונטר של חוק הגיוס. המפתיע הפך למופתע, ואם יש משהו שאבד לנתניהו במחצית השנה הראשונה של הקדנציה השישית כראש ממשלה, זהו יכולת ההפתעה.
האיש שהקדים את יריביו לפחות בצעד אחד, וכיו"ר אופוזיציה הביא לקריסתה של ממשלת בנט-לפיד בחלוף שנה ומחצה מהקמתה, מצא עצמו מרגע הכרזת תוצאות הבחירות, כמי שנגרר ומופתע. תחילה על ידי שותפיו מימין שכפו עליו הסכם קואליציוני שצייר אותו כראש ממשלה בעל מו"מ, לאחר מכן על ידי האיש הקרוב אליו ביותר – שר המשפטים יריב לוין, ולבסוף על ידי מובילי תנועת המחאה.
עד כמה הפתיע יריב לוין את נתניהו ברגע היציאה לקרב, אפשר ללמוד מהסיפור הבא. באחת מהשיחות שנוהלו לקראת ההצבעה בכנסת על בחירת המועמד לוועדה לבחירת שופטים, פלט אחד מהחברים ליריב לוין: "רק שלא תפתיע אותנו במהלך עצמאי כמו שהיה במסיבת העיתונאים שכינסת על הרפורמה".
לוין לא נותר חייב והסביר כי עדכן מראש את נתניהו ודרעי על כוונתו לצאת לדרך. דרעי שהלקח צרוב בבשרו, נדרך לשמע הדברים. "על מה מדובר? הרי לא אמרת לנו כלום", תמה אריה, ויריב תִזְכר: "דיברנו אז במליאה ואמרתי לביבי ולך שבכוונתי לצאת לדרך בהמשך השבוע עם המהלך המשפטי וחבל להתמהמה".
"אני רק מקווה שהפעם תעדכן בצורה רצינית יותר ולא באמירה אגבית", הפטיר דרעי, והעדיף שלא להתנצח יתר על המידה. נתניהו מצידו הסיק את מסקנותיו. ככל שהדבר נוגע אליו, מה שקרה עם הרפורמה בראשית הדרך, לא יקרה עוד בקדנציה הקרובה.
"אני לא מתכוון להסיר את הידיים מההגה אפילו לרגע", אמר ביבי לאחרונה כשנשאל מדוע הוא מתעקש להתראיין ולדבר על הרפורמה המשפטית, למרות הנחיותיה של היועצת המשפטית לממשלה.
מספר הפעמים שבהן קראנו בשנתיים האחרונות על אובדן מגע הקסם של נתניהו, גדול בהרבה ממספר השבועות שבהם מככב בני גנץ בסקרים. "צריך להסיק מסקנות ולהתנהל אחרת בהמשך, אבל אנחנו רק בתחילת הקדנציה ואין שום סיבה להיבהל", אמר נתניהו, כמי שחווה על בשרו אין ספור תהפוכות ושינויי מזג אוויר – בסקרים.
ך
קבינט הצללים
בשבועיים האחרונים אפשר לומר שביבי החזיר לעצמו את אלמנט ההפתעה, שהולך לרוב שלוב זרוע עם קורטוב של מזל. "לממשלה הזאת אין סייעתא דשמיא", אמר לי אריה דרעי לפני כשבועיים ימים. לממשלה אולי אין, אבל לנתניהו, לאחרונה, יש.
על פעולות צבאיות שאליהן צה"ל יוצא בהפתעה, נהוג לומר שהשיא שלהן הוא נקודת ההתחלה, ביומו הראשון של המבצע. מאותו פיק ראשוני, זה רק הולך ומידרדר. הפיגוע בתל אביב, המטח בעוטף עזה והחייל שנפל, רב-סמל דוד יהודה יצחק הי"ד, אומנם הכלילו את המבצע הנוכחי בסטטיסטיקה הכאובה, אך בתום שתי יממות של מבצע כירורגי מוגבל מלכתחילה, אפשר לומר שברמת השטח ויחסית לפעולות קודמות, מבצע 'בית וגן' הוכתר בהצלחה. ושרק לא נפתח פה, טפו טפו.
התגובה הפלסטינית הבולטת ביותר ברמת הפעילות הממוסדת, הייתה הודעת הרשות הפלסטינית בפעם המי יודע כמה על "הפסקת התיאום הביטחוני", תגובה שהיא שוות ערך ברצינותה להודעותיה החוזרות ונשנות של לימור לבנת על עזיבת הליכוד. וההשוואה כמובן, אך ורק לשם הפרפרזה.
לא רק את האויב מחוץ הפתיע נתניהו, אלא גם את השותפים מבית. אם במבצע 'מגן וחץ', הפתיע נתניהו את הגא"פ (הג'יהאד האסלאמי הפלסטיני) ואת ב"ג (בן גביר) באבחה אחת, הרי שהפעם הוא הנחית מכה על ראש הנחש בג'נין ועל ראשם של המורדים מבית.
יממה לפני היציאה למבצע הטיח נתניהו באופוזיציונר מהקואליציה ח"כ דני דנון שמתח ביקורת על הרפיסות הביטחונית, דבר מה בסגנון: אינך יושב בקבינט ואין לך מושג מה קורה. לחברים זה הזכיר בדיעבד את קריאתו של ביבי לבן גביר לפני מבצע 'מגן וחץ' לפרוש מהממשלה אם מדיניותה אינה מוצאת חן בעיניו. כך מדבר ראש ממשלה המכין לחבריו 'בִּצַּת הפתעה'.
המשפט שנעץ את הסיכה בבלון של דנון לא היה מדויק, לנוכח העובדה שהישיבה בקבינט של ממשלת נתניהו הנוכחית, אינה מדד כלשהו לרמת הידע והעדכון. בן גביר לא ידע גם הפעם על הפעולה הצפויה, בעוד ראש המל"ל צחי הנגבי, השרים דרמר וסמוטריץ' ויו"ר שס דרעי שאינו מכהן כחבר קבינט, היו בסוד העניינים.
אל רחוב הקבלן בהר נוף ולעיתים גם לבית החלופי בבית וגן, הגיע מדי בוקר שליח מיוחד מטעם המזכיר הצבאי של ראש-הממשלה כדי לעדכן בפרטי הפרטים של המבצע ששמו כשם השכונה. צחי היה בתמונה, בצלאל סמוטריץ' עודכן ודרעי גם, ורק לבן גביר לא נאמרה מילה.
ך
מחאה מקורקעת
כמאמר הקלישאה השחוקה, כשהולך – אז הולך. השבועיים האחרונים הם הטובים ביותר שהיו לנתניהו מאז ליל הניצחון בבחירות. גם בגזרת המחאה נגד הרפורמה, נדמה לראשונה כי מובילי המאבק, שעשו לנתניהו וללוין בית ספר לתקשורת, ביצעו השבוע את הטעות הראשונה מאז יצאו לקרב התקשורתי הממומן והמאורגן.
ההחלטה לפשוט על נתב"ג, תוך כדי מבצע צבאי בג'נין, ועוד בשבוע שבו החל החופש הגדול כשאלפי ישראלים שעושים את דרכם לחופשת הקיץ נלקחים כבני ערובה, הפכה לבומרנג, כשמובילי המחאה מהפלג התל אביבי נצבעו בגוונים שחורים משחור של הפלג הירושלמי. מבחינתו של הישראלי המצוי, אפשר להבעיר מדורות באיילון, להקיף את הכנסת, לחסום את שעריה ואם אפשר גם לשבש את כל צירי התנועה כתירוץ אולטימטיבי לעבודה מהבית. הכל לגיטימי כל עוד לא תיפגע ציפור הנפש של חופשת הקיץ בחו"ל.
לא רק אלה שנתקעו בשדה, אלא כל מי שמתכנן חופשה עתידית – ומדובר למעשה בכמחצית מאזרחי המדינה – הביט בהתפרעויות בנתב"ג וראה את עצמו נתקע בדרך לנתב"ג, מזיע בצירים, נאבק בצ'ק אין, נאלץ לוותר על הדיוטי, ואולי אפילו מפסיד טיסה רח"ל. אפשר אפוא לסכם ולומר שגם למחנה המחאה לא הייתה השבוע "סייעתא דשמיא", תרתי משמע.
הנופשים שנתקעו בנתב"ג הביעו תרעומת, והציבור הכללי נמנע מלהזדהות עם מקרקעי הטיסות. ובינתיים, מברייטון הרחוקה, המשיך החבר הטוב ארנון מילצ'ן לספק מתנות עד בלי די. עדותו של מילצ'ן הייתה אמורה להיות רגע השפל של נתניהו ורגע השיא של הפרקליטות. כמו עדות מוריס טלנסקי במשפט אולמרט שריסקה את תדמיתו הציבורית של ראש-הממשלה דאז, כך עדות מילצ'ן, נועדה להציג את נתניהו כ'מלך אביון' – מיליונר המתנהג כשנורר, ראש ממשלה שמספסר בתפקידו כדי לקושש סיגרים ושמפניות.
רצה הגורל והכל התהפך על ראשה של הפרקליטות, לפני ותוך כדי מתן העדות החשובה ביותר לתביעה. ערב מתן העדות הלמו השופטים בפרקליטות בפטיש חמישה קילו, כשכינסו את צוותי התביעה וההגנה, והמליצו לפרקליטות למחוק את האישום בעבירת השוחד. בפרקליטות עוד ניסו לעוות את תוכן השיחה בתוך חדר השופטים הסגור, ובמו ידיהם גרמו לכך שהשופטים יוציאו את האמירה מחושך לאור ויפרסמו את המלצתם כפרוטוקול רשמי.
אחר כך באה האמירה הבלתי נתפסת של המפכ"ל לשעבר רוני אלשיך, שבמו פיו הגדול אישש את התזה ולפיה הפרקליטות והמשטרה סימנו את היעד של הדחת ראש הממשלה, בלי לנהל משפט, באמצעות הגשת כתב האישום בלבד.
אך יותר מכולם, זו הייתה ההתמסרות של העד עצמו ארנון מילצ'ן, שדווקא מברייטון, אחרי יותר משנה של נתק, העניק לזוג נתניהו מתנה משמעותית יותר מכל תועפות הטובין שהרעיף עליהם במשך השנים.
בהגנה לא יכלו לייחל להתפתחות טובה יותר. כשהשיב על שאלת הסנגור עו"ד עמית חדד, כי דיבר עם לפיד, ולא עם נתניהו, בנוגע לחוק להארכת הפטור ממס, עורר מחדש את השאלה הכיצד דילגה המשטרה על חקירתו של יאיר לפיד באזהרה. בנקודות הקריטיות ביותר לתביעה, מילצ'ן סיפק גרסה שהופכת את הפרקליטות מתובעת לנתבעת.
ך
תפסת מרובה
את החלק הטוב ביותר בהופעתו, לטובת נתניהו, סיפק מילצ'ן ביום חמישי שעבר, וההתעקשות של עו"ד חדד לחלץ מפיו אמירות נוספות הייתה לעיתים בעוכריו. גם באולם המשפט, כמו בחיים, נכונה אמרת חז"ל "תפסת מרובה לא תפסת". ההתבטאות של מילצ'ן על כך שנוכחות בני הזוג נתניהו, הוא מרחוק והיא מקרוב, גורמת לו אי נוחות, לא הועילה יותר מדי להגנה, בלשון המעטה.
אפרופו שהייתה הארוכה של שרה נתניהו בבריטניה, מתברר כי את השבוע שקדם לעדות, הגברת לא העבירה בחברת צוות ההגנה, אלא בהשתתפות נינוחה בהרבה בטקס החתונה לבנו של זאק גרטלר, המולטי-מיליונר החלופי של נתניהו, ובעליו של מלון קרלטון בת"א – שבסוויטה הנשיאותית שלו העביר נתניהו את הלילה המתוח במוצאי הבחירות האחרונות.
מחזה סוריאליסטי שכזה, גם מפיק כמו מילצ'ן לא העלה בדמיונו. את ה'שבע ברכות' לחתונת הבן יקיר רפאל גרטלר שנערכה בלונדון, חגגה הגברת נתניהו בשבוע שאחרי בברייטון, במניין כהלכתו עם 'פנים חדשות' בדמותו של ארנון מילצ'ן – המולטי-מיליונר הקודם בשרשרת, שתוקפו פג, אחרי שנבצר מהזוג נתניהו ליצור עימו מגע בצוק העיתים והתיקים.
מילצ'ן בתורו, שימח כדבעי את מוטביו משכבר הימים. אז נכון שהיו פה ושם מעידות שגרמו להגנה לזוע באי נוחות, כמו עדותו של מילצ'ן בנוגע למתנות, "עבורי זה לא היה משמעותי, בשביל ביבי ושרה זה היה כל העולם", אך אותן אמירות בתפזורת, כמוהן כתחושת אי הנעימות שהגברת נתניהו חשה כשמילצ'ן חולל את תעלול החלפת השמפניה.
כמו אותו תעלול ורדרד, כך התשובות הספורות שלא הועילו להגנה, בטלו בשישים אל מול העדות שאיששה כמעט בכל הנקודות המרכזיות את גרסת נתניהו ולפיה מעולם לא דרש לקבל 'גמדים' או 'עלים', וכי בכל שנות הקשר ביניהם לא זו בלבד שלא הטיב עם מילצ'ן כמלוא הנימה, אלא לעיתים אף להפך, פגע באינטרסים של המטיב, כדי לקדם את מה שהוא ראה כטובת המדינה. גם היקפי המתנות שניתנו, הצטמצמו דרמטית בחקירה הנגדית, כמו בדיאטה רצחנית.
נתניהו שהקפיד להגיע כמעט לכל הדיונים, לא יצא זחוח מאולם המשפט. מי כמוהו יודע שבריצת המרתון הזאת, מוקדם לחגוג ניצחון באמצע הדרך. גם האמירה הברורה של השופטים בתיק 4000 בנוגע לעבירת השוחד, עוד עשויה לעמוד לו לרועץ אם אותם שופטים שהוא נושא כיום על כפיים, ירשיעו אותו לבסוף בהפרת אמונים. 'תעודת הכשרות' שנתניהו ומחנה תומכיו מעניקים כיום לשופטים, תישלף אז כמענה נגד כל מי שיבוא ויטען 'הוא זכאי'.
אך לעת עתה, בנקודת הזמן הזאת, ביבי שכבר הוספד בפעם המי יודע כמה, נראה כמי שחזר לדהור על הסוס. הוא מפתיע את האויב, מלהטט בשותפיו, מכה בפרקליטות ואפילו מול הדמון הגדול 'ידיעות אחרונות', מסתמן שינוי קל לטובה. עזיבתו של העורך נטע ליבנה, ניכרת מעל דפי העיתון שסימן את נתניהו כאויב של המדינה וקידם את המחאה.
די היה לעלעל ב'ידיעות' בבוקר יום שלישי השבוע כדי לזהות את שינוי המגמה. הידיעה על השיבושים בנתב"ג תפסה מקום שולי בעמוד הראשון של העיתון, מתחת לכותרת המאוזנת: "בנתב"ג מוחים, בכנסת מחוקקים". הסנסורים הרגישים של 'ידיעות אחרונות' שהרימו את המחאה לגבהים חסרי תקדים, מזהים כנראה שהישראלי מביט בעין עקומה על חסימת נתיבי ההמראה.
ך
מצעד הבושה
זו תהיה הפעם השנייה בתולדות המדינה שבה אין מעמד חוקי לבני הישיבות, עמלי התורה. הפעם הקודמת, לפני כעשור, הייתה בשלהי קדנציית נתניהו השנייה, בשנים 2013-2012 אחרי הפלופ הגדול של צירוף שאול מופז לממשלה ב-2012, ובחירות 2013 שבהן דרך כוכבו של יאיר לפיד ו'יש עתיד'.
רק שאז, החרדים היו בשפל פוליטי חסר תקדים, כשנזרקו לאופוזיציה בעל כורחם על ידי האחים לפיד ובנט שהוציאו עליהם חוזה. בקדנציה הנוכחית, הפשלה הזאת מתרחשת אחרי בחירות שבהן החרדים הפתיעו בהישג מדהים, וחזרו לקואליציה ב'ממשלת-ימין-על-מלא', נטולת קולות עוינים למעמד לומדי התורה, שערמו מכשולים על החקיקה בממשלות נתניהו הקודמות.
הכיצד קרה שדווקא בתקופה שאמורה להיות תור הזהב של היהדות החרדית, אנו מגיעים אל רגע האמת ללא פרוטה שחוקה בכיס, נטולי הסדר חוקתי למעמד בני הישיבות? איך זה שנסיכי הגאות והשפל, נציגינו הנאמנים, מביאים בשני המצבים, את אותן תוצאות גרועות? את התשובה המלאה, בלי לגמגם ולטייח, צריכים לספק חברי הכנסת החרדים כולם, ללא יוצא מן הכלל.
כשנתניהו באלמנט שלו, הוא קובע את הטון בלי לתת דין וחשבון גם לשותפים הנאמנים ביותר, ואולי דווקא להם. בניגוד למהלכיו המהוססים בראשית הקדנציה, כשהביט לכל הכיוונים ונגרר בעקבות המאורעות, חזינו בשבוע שעבר בנתניהו הישן, זה שיודע לעשות מעשה ולשרטט לבדו את קו הגבול.
לריאיון שהעניק ל'וול סטריט ז'ורנל' ובו הבהיר כי "השליך את פסקת ההתגברות", לא קדמה התייעצות עם השותפים ואפילו לא הודעת עדכון. ביבי החליט להעביר את המסר, באנגלית שנועדה לאוזני ולעיני הממשל האמריקאי, ומצידו – שהשותפים המונחים בכיסו יתרגמו זאת בכוחות עצמם, בלי ליב"ה, ויסיקו את המסקנות המתבקשות.
יודע רה"מ נפש שותפיו, וכאשר צפה, כן אירע. החרדים איבדו את לשונם ולא מצאו את הכוחות להתאחד כאיש אחד ולהביע עמדה ברורה – אפילו לא בתוך 'דגל התורה', נושאת דגל בני הישיבות, שהיו ההצדקה והעילה להקמתה.
גפני במחאת יחיד, השמיע התנגדות כדי לצאת ידי חובה, וגם זה לא בנאום תקיף במליאה או בריאיון בקולו, אלא בציטוט מוקפד שהובא בקונטקסט הנכון בביטאון הבית 'יתד נאמן'. אבל ח"כ יצחק פינדרוס מנגד, סטה מדף המסרים התנועתי, ובריאיון לערוץ 14 גיבה במשתמע את ראש הממשלה כשהסביר כי הצהרתו בנוגע לפסקת ההתגברות, היא בכלל טקטית ולא מהותית.
מבחינתו של ביבי אומן הלהטוטים, לא זו בלבד שדבריו של גפני לא הילכו עליו אימים, אלא שהם אפילו שירתו את המטרה. בלי לומר זאת בקולו, נתניהו מחדד בכך את המסר שמיועד הן לממשל האמריקאי והן למרכז הישראלי: "ראו מול מי אני מתמודד ובכל זאת מתעקש לעמוד על שלי. לא רק מול בן גביר וסמוטריץ', אלא גם נגד גפני והחרדים".
כל עוד הרפורמה המשפטית נעצרה כמקשה אחת כדי לאפשר לממשלה להתאושש ולחשב מסלול מחדש, ניתן היה להבין את ההיגיון שבעיכוב חוק הגיוס. החשש מתגובת הרחוב, גרם לממשלה להתאבן כשנתניהו הסביר במידה רבה של צדק, את התובנה שעומדת מאחורי דרישתו לבלימת החקיקה, לתקופה קצרה, בכל הנושאים הרגישים ללא יוצא מן הכלל.
אך על מה שקורה השבוע אפשר וצריך לומר: יש גבול! את עילת הסבירות, שמקודמת למרות גלי המחאה, אין שום צורך קיומי להעביר, לבד מריצוי המאוויים של לוין ורוטמן. באשר לעילת הסבירות, אין פסק דין של שופטי בג"ץ שמונח על צווארו של אי מי מראשי הקואליציה, למעט בעניינו של דרעי – שגם החקיקה המרוככת לא בהכרח תועיל לו, ללא פסקת התגברות בצידה.
על מעמד בחורי הישיבות לעומת זאת, מרחפת חרב הבג"ץ המתהפכת, כשהדד ליין שהקציבו השופטים לחקיקה אלטרנטיבית עבר ופג, ובתנועת 'אחים לנשק' כבר מאיימים בהגשת עתירה מיידית. בתקופה שבה שופטי בג"ץ רואים עצמם כמי שניצבים בחוד החנית של המאבק המשפטי, לא תהיה להם זירה נוחה יותר לנקיטת עמדה והשמעת אמירה בעלת משמעות, מאשר בסוגיה הכואבת והנפיצה של גיוס החרדים.
כל הדיבורים על 'חוק לימוד תורה' ו'פסקת התגברות' ייעודית לחוק הגיוס, מתנפצים אל סלעי המציאות. צמצום עילת הסבירות קודם השבוע בוועדת החוקה בכל הכוח, בעוד תיקוני חוק הגיוס טרם הונחו על שולחנה של אחת מוועדות הכנסת.
למציאות הזאת, אי אפשר להסכים. בני הישיבות הופכים לבלתי לגליים – 'נטולי מעמד', דווקא בקדנציה שבה חברי הכנסת החרדים הם 'מחזיקי המפתחות' של הקואליציה. דומה כי מישהו מתוכנו צריך לאזור אומץ, להתייצב מול הנציגים החרדים ולצעוק כמנהג התקופה: "בושה, בושה".
