גזירת הגבס

…

מחליקים בטבעיות

לא יודע כמה שמו לב לתופעה, ואם היא אופיינית דווקא לאזורים מסוימים בירושלים, אבל בשביל מה יש את הטור אם לא להפנות זרקור לתופעה שנראה שהולכת ומתעצמת: בשבועות האחרונים מבואות הכניסה לבתי כנסת רבים נראים כמו הכניסה לבית לווינשטיין.

כיסאות גלגלים, קביים, מכשירי עזר להליכה – ולצידם אין ספור אנשים מעוטרים בסוגי גבסים שונים ובמקומות שונים שלא חשבת עד היום שהם בכלל גביסים. מהצוואר והכתפיים, עד הידיים והרגליים. אין איבר שנמלט מהגזירה הנוראה.

בהתחלה אתה רואה אחד פה, אחד שם, ואומר לעצמך, נו, אחד החליק באמבטיה, השני נתקע בעמוד, השלישי עבר תאונה רח"ל, מי יודע. אבל אז אתה רואה עוד ועוד אנשים צעירים עם כל מיני מוצרי קיבוע, ואתה פותח עיתון ולא רואה כלום על מגפת החלקה במקלחת או מגפת שברים מסתוריים או על גזירת הגבס שהטילו הרשויות, ואומר לעצמך שהדבר שווה בדיקה.

ואתה בודק – ומגלה מציאות עצובה מאוד.

נראה כי מישהו הוביל כאן תעלול שיצא משליטה. מישהו סיפר לחרדים שהם יכולים – שלא לומר צריכים – לעשות סקי בחורף – והצליח מעל ומעבר למשוער.

לזכותו ייאמר שהעבודה שלו לא הייתה קשה במיוחד.

קודם כל בחורי ישיבות מטבעם יודעים הכל. הלא כל צורב בן יומו יודע שהתורה כוללת את כל חכמות תבל. מי שלומד טוב – יודע הכל, ומי שלא יודע הכל – אות ומופת שלא למד מספיק טוב. ואיזה חרדי חושב שהוא לא למד טוב?

ובכלל, אם הגויים האנטישמיים מאוסטריה וצרפת יודעים לעשות סקי מגיל אפס, אז הם לא יֵדעו? קטן עליהם.

לא צריך גם אימונים. אימונים זה לחלשים. אימונים זה לכאלה שלא מבינים ב'עוילם הזה'. למזרוחניקים. לכאלה שחושבים שאין היתר לגנוב צ'ולנט מהמטבח של הישיבה בליל שבת, או המוזרים האלו שמתפללים שחרית בישיבה ולא הולכים כמו בני אדם לשטיבלאך. כאלה שלא הבינו את הקונספט של החיים.

אנחנו? רק נגיע לאתר סקי, נעלה למסלול השחור ונגלוש כמו גדולים.

אומרים, הוא יסנן בזעם, שאין לנו ניסיון בספורט. זו הרי אנטישמיות טהורה ממש.

תחפשו בכל העולם ולא תמצאו עוד אדם אחד שהלך את כל מסלול ה'יהודייה' עם נעלי פאקו ראבן. אם היה כזה ענף באולימפיאדה, החרדים היו כובשים את העולם. אז אני אתבלבל מקצת גלישה בסקי? ובכלל, הוא כבר שנים רוקד קדצ'קה לבד, מול החתן, אל מול עיניהם הקרועות של עשרות המעריצים המהופנטים שמסביב.

אז אותו צריך ללמד מה זה קצת לגלוש?

…

מי שיודע – יודע

וכך הטרנד הזה שהחל בשוליים המפונפנים של החברה, הולך וצובר תאוצה. טיסות הלואו-קוסט ומדינות הלואו-קוסט הפכו את התחביב הזה לנגיש לכל אחד, ועיקר הסובלים מהתופעה הזו אלו מתנדבי 'יד שרה' שידיהם מלאות בעבודת השאלה של כל מיני קביים ועזרי הליכה.

ומה שיפה בתופעה הזו, שכמה שיהיו יותר אזהרות, כך ייפלו יותר. יש איזה ביטחון טבעי ששייך לחרדים שהאזהרות לא חלות עליהם. הוא לא יתעלם מהאזהרות, אלא להפך, הוא יאמר בביטחון: באמת יש אנשים שחייבים להתאמן. זו הרי סכנת נפשות ממש, זה לא צחוק. זה לא מתאים לכל אחד. אבל מי שיודע – יודע.

לא יעבור לו לרגע בראש שהאזהרות האלה קשורות אליו איך שהוא.

ובימים האחרונים, כשאני שומע על עוד ועוד קבוצות של חרדים שיוצאים לסקי במסגרות כאלה ואחרות, אני מצרף תפילה שהם עשו ביטוח רפואי טוב, ושלאישה הצדקנית שלהם, אם לשישה זאטוטים, יהיו כוחות הנפש לטפל בעוד ילד מגודל ובכיין שישכב ברגליים תלויות באוויר חודשיים ויצפה שכל העולם יכרכר סביבו.

כל זה מוביל למסקנה אחת פשוטה.

קודם כל, רבותיי, לנו החרדים, יש מסורת. מסורת שאין לנו מה להתבייש בה. בישיבה קטנה נוסעים ממסוף אגד לצפון, עושים את הג'ילבון ומתאכסנים בבית ברז'יק בטבריה.

בישיבה גדולה פותחים קצת את העיניים, הולכים לצ'ולנטיות ועכשיו יש כבר מישהו עם רכב שמאפשר להגיע לצימרים נוצצים במחירי דקה 99 ברמת הגולן.

אחרי שמתחתנים פוגשים את נתב"ג מקרוב וטסים לפראג ובודפשט.

רבותיי, זה סדר הדברים. זה מרחב המחיה הטבעי שלנו. למה להתחכם? למה לשנות נוסחה מנצחת? מה חטא ר' ישעיל'ה שהחלטתם לזנוח אותו לטובת מסלולי סקי מרוצצי עצמות? מה רע לכם בתפילה על ציון המהר"ל וארוחה ב'קינג דייויד' בפראג? למה לקפוץ גבוה מעבר ליכולות שלנו?

ועוד דבר חשוב: הפצועים הזורמים בימים אלו מאתרי הסקי הם תמונת מראה לחיים. תמיד אנחנו יודעים יותר טוב מכולם, אף פעם האזהרות לא נוגעות אלינו, אלא 'אליהם'. אלו מחשבות טובות כדי לטפח גאוות יחידה. אין ספק, בהרבה מקומות יש לזה גם צידוק. ב'יהודייה', מלבד כמה מקרי התייבשויות שהצריכו חילוץ מוסק זה עבד לנו לא רע. אבל יש תחומים, מה לעשות, שזה פשוט לא עובד.

לצערנו כמעט ואין שבוע שלא שומעים על אברכים תמימים שנפלו לעוקץ כספי. וכמה אזהרות שלא יהיו – זה לא יעזור. כי הלא הוא יודע לבדוק ולחקור, ועליו אף אחד לא יצליח לעבוד.

ואחרי שהוא בדק וראה שזה הפתרון לכל בעיותיו,  למה לא למשכן את הדירה שלו ולשכנע את גיסו לעשות אותו דבר? הלא העולם הפיננסי לא ראה עד היום עילוי כמוהו. ובחוזה הוא הוסיף בכתב יד שתי שורות שמספקות לו מיגון היקפי. אז עד שיש השקעה כזו, חייבים להיכנס אליה בכל הכוח.

ואנשים מתמוטטים ונשברים, ולהבדיל משבר בקרסול שמתרפא אחרי תקופה, המשברים האלה לפעמים מפוררים משפחות ועושים נזקים שלא מתאחים.

אז אולי, רק אולי, תקשיבו לבעלי ניסיון. הם לא חכמים כמוכם, אבל הניסיון גם שווה משהו.

ולכו לסקימולטור לפני שאתם נוסעים לסקי.

אתם תודו לי.

…

יחידי סגולה

לא יודע למה הכל התנקז לשבוע אחד, אבל אי אפשר היה לברוח מזה. האמת, גם קשה לעקוב אחרי הוראות ההפעלה של כל סגולה. השבוע מצאתי את עצמי כותב את פרשת המן על בקבוק ערק, מטמין אותו בתוך ארגז אתרוגים ומקווה לישועה.

יש כמה דברים שאמורים להתרחש בימים הקרובים. אומנם יש עיכוב קטן, אבל הכיוון נראה מצוין.

יש משהו מפתה להסתכל בציניות על התפתחות תופעת הסגולות. אתה רואה אנשים שלא פתחו סידור כמה חודשים מתנענעים בדבקות וקוראים את פרשת המן. או כאלו שלא שמעו קידוש ל"ע כבר תקופה ארוכה וכותבים בקשות על בקבוקי ערק ומטמינים אותם עד להילולה הבאה של סידנא רבי יצחק אבוחצירא זיע"א.

ויש גם את הסגולה של האתרוגים, שיש בה משהו קצת טריקי. הלא מי שמתעשר בזכות פרשת המן, פשוט הוא שישלם בלי בעיה עוד 1,000 שקלים ויזכה באתרוג מהודר. אבל גם את הסגולה הזו עושים אנשים שלא ידעת עד היום שהם בכלל נוטלים ארבעה מינים.

אבל דווקא אני מתקשה להתייחס לזה בציניות. הנפש היהודית כמהה לחיבור לרוחניות.

ונכון, הדרך המסורתית קשה לחלק מהציבור. מכל מיני סיבות. אבל הם לא מוותרים. הם מבקשים להתחבר בכל דרך. וכשרק מגיעה לפניהם הזדמנות שמדברת אליהם – הם מסתערים בכל הכוח. זה יכול להיות ערק, או קריאה של פרשה אחת בכוונה עם לב שלם, אמירת פרק שירה או נסיעה לקברי צדיקים, וכל סגולה או פעולה אחרת שרק תדבר אליהם קצת יותר, קצת תאפשר להם להתחבר יותר, להביא דברים מהעולם שלהם – והם שם בכל הכוח.

ונכון, יש לנו את כותל המזרח, סיירת העילית של התלמידי חכמים, ששקועים בלימוד ובתפילות, והם יישארו לנצח בראש הפירמידה, אבל הדור שלנו לא מורכב רק מתלמידי חכמים, ולא רק לתלמידי חכמים יש זכות להרגיש קרבת אלוקים.

והלוואי שתימצא הסגולה שתרבה את הסגולות בעם ישראל ותיתן לכל יהודי את המקום להתגדר בו בשמחה ובטוב לבב.