יוסי אליטוב
כ"ט סיון התשפ"ג
קילומטר וחצי בלבד של כביש אספלט מתעקל מפרידים בין שתי הזירות הגועשות ביותר במדינת ישראל. אך נדמה שהמרחק שעל הצדדים לגמוא כדי לגשר בין הקטבים שכל צד מייצג, ארוך יותר מכבישי מדינת ישראל כולה.
עיני הציבור הישראלי נשואות אל סוף השבוע הזה, שבו יוכרע אם ההסכמות שהתגבשו בבית הנשיא בין הקואליציה לאופוזיציה יביאו להמשך דעיכתה האיטית של המחאה, או שזו תבעיר את המדינה שוב ותרחיב את הקטבים והשסעים בציבוריות הישראלית כפי שראינו בחודשים האחרונים.
אם נקדים את המאוחר וניגש היישר לשורת הסיכום שמנהלת את סדר יומו של ראש הממשלה נתניהו במהלכים האחרונים שהוא נוקט בהם, ניתן להצביע על שלושה פרמטרים עיקריים. הראשון שבהם, מצבו המידרדר בסקרים. זה כמה חודשים הוא כבר לא הטוען היחידי לכתר 'המתאים ביותר לתפקיד ראש הממשלה', ואם לא די בכך, כעשרה מנדטים נדדו ממנו אל המחנה הממלכתי של גנץ.
אם תחילה חשב נתניהו שמדובר בתופעה רגעית, מתברר כי מספר המפגינים היורד בקפלן אינו חופף לתהליך זליגת המצביעים מהליכוד. כפריק של סקרים, נתניהו אינו מזלזל בתוצאותיהם, בוודאי לא כשהמגמה ניכרת לאורך זמן. הוא גם לא קונה את ההסברים של סובביו מימין שמזרזפים סביבו טיפות הרגעה על ירידה זמנית שאוטוטו תחלוף.
כל עוד גנץ ממוקם גבוה בסקרים, המשמעות כלפי נתניהו היא מעבר בטוח של חצי מליון מצביעים מהימין למרכז. לכן, שום רפורמה לא תעבור כל זמן שהסקרים לא יחזירו את המנדטים מהליכוד שעברו לחיקו של גנץ. נתניהו כמו נתניהו, יעשה הכל כדי שהזליגה תיפסק והמנדטים הנודדים ישובו למשכנם הטבעי. הוא ימנה נציג אופוזיציה לוועדה לבחירת שופטים, יחבק את גלנט, יקפיא את הרפורמה ויחזור להיות נתניהו הישן שהיעד העיקרי שלו הוא הישארות בשלטון.
הדבר השני שטורד את מנוחתו הוא מעמדו המתערער והולך בוושינגטון. הוא יכול היה לחיות עם היותו אורח בלתי רצוי לחודשיים-שלושה, אך בשום חלום לא ראה את עצמו נתניהו כאילו הוא מועמאר קדאפי, שהגעתו לארה"ב כאורח הממשל נדחית לצמיתות. הוסיפו לכך את הקמפיינים שמומנו על ידי יהודים, והפכו אותו לאבי קץ הדמוקרטיה. המפלגה הדמוקרטית, ששולטת כיום בבית הלבן, מאוד לא אוהבת מנהיגים שמורידים את השאלטר על הדמוקרטיה במדינתם.
לא קשה לנחש כיצד חש נתניהו כשהתבשר ביום שלישי האחרון על ההזמנה שקיבל הנשיא הרצוג לפגוש את הנשיא האמריקאי ג'ו ביידן בעוד כחודש בארה"ב. כל ניסיונותיו של ראש הממשלה להביא את עצמו לבית הלבן נתקלים בחומת סירוב הרמטית. חומת הבית הלבן התגבהה עוד יותר מול עיני נתניהו הכלות, כשחזה בשני נאמניו, היועץ לביטחון לאומי צחי הנגבי והשר לעניינים אסטרטגיים רון דרמר, שקיבלו בוושינגטון כבוד ויחס כפי שנהוג לתת בארה"ב לראשי ממשלה. המשמעות ברורה: את נתניהו איש לא מתכוון לפגוש בקרוב.
נתניהו שייך לרעים, מבחינת ביידן ואנשיו. אחד האירועים המשמעותיים שנתנו ביטוי לכך הוא כאשר טום ניידס, שגריר ארה"ב בישראל שהודיע לאחרונה על סיום תפקידו, הזמין למסיבת הפרדה שערך שלושה פוליטיקאים ישראלים בלבד, כאילו אין ממשלה מכהנת בישראל: נפתלי בנט, איילת שקד ובני גנץ. בנט אומנם שהה בחו"ל ונפקד מהאירוע, אך שקד וגנץ ששו להגיע.
זוכרים את נתניהו ומצגת ה'באמפ' על הפצצה הגרעינית? זו הבעיה השלישית של נתניהו. חסרה לו מאוד הרלוונטיות בנושא האיראני. מאז שהקים את ממשלתו הנוכחית, קולו לא נשמע ואיש לא מתעניין בדעתו או אפילו בהצהרות שמשחררת מדינת ישראל על זכותה לפעול בעצמאות כלפי טהרן. מול השיחות המתגבשות להסכם קטן או גדול עם איראן ההולכת ומתגרענת, נתניהו חש מעין חבר לשעבר או דוד קשיש ודמנטי שמדי פעם יש לשגר אליו איגרת שלומים ותו לא.
אלה הם שלושת הפרמטרים העיקריים שמובילים את נתניהו. הוא מוכן להתמסר לאופוזיציה, לתת לה כל שתדרוש. כל עוד גנץ ולפיד נישאים כלפי מעלה על כתפי המפגינים, נתניהו יעשה הכל כדי להשקיט את הרחוב. כך אולי ישובו המנדטים הביתה, הרלוונטיות בבית הלבן תחזור וקולו בנושא איראן יהפוך להיות משמעותי יותר. המחיר לא ממש חשוב.
פשרה ופִשרה
את הדרך למסקנות הללו עשה נתניהו במשך החודשים האחרונים. לעצימות גבוהה הגיעו הדברים בשבועות האחרונים, כשנועד עם כל ראשי סיעות הקואליציה, בקבוצות של שניים, שלושה וארבעה. לכולם הוא ניסה למכור כי הפשרה שהושגה בין הצדדים היושבים בשדרות הנשיא 3 בירושלים, כוללת את מינויה של חברת הכנסת קארין אלהרר מטעם האופוזיציה בוועדה למינוי שופטים, ובתמורה תצומצם עילת הסבירות שבעזרתה התנהל בג"ץ בפסילת חקיקה והחלטות ממשלה רבות, ויתאפשר למנות יועמ"שים נעימי־סבר מעט יותר למשרדי הממשלה.
חשוב לציין, כי למרות שאין ביניהם בעיות של נאמנות וברמה האישית יש הערכה רבה בין האישים, הרי שבכל הנוגע לרפורמה המשפטית, תהום עמוקה נפערה בין נתניהו ושר המשפטים לוין במהלך התקופה האחרונה. רה"מ סבור כי לוין ניהל את המערכה כולה בשתי ידיים שמאליות, בחוסר תחכום משווע תוך צעדה עיוורת וראש־בקיר, ואם לא די בכך, חשף את התוכניות כולן מראש, הצית את הרחוב וגרם במו ידיו לבלימת החקיקה. לוין לעומתו סבר שהגיע הזמן לעשות סדר במערכת המשפט ואם לא נתקדם לאירוע מכונן של רפורמה אדירה שתטלטל את השיטה הקיימת, לא תהיה משילות.
עד לפני שלושה חודשים נתניהו עוד היה קשוב ללוין, שטען כי אפשר להתקדם בחקיקה ועם בוא האביב המפגינים יעזבו את הרחובות והשקט ישוב לשרור. אלא שנתניהו, שחשד ביריב לוין כי הכרת המציאות אינה הצד החזק באישיותו, החל להרדים את הרפורמה וכרת ברית עם מספר שרים בכירים ועם יו"ר שס אריה דרעי, כדי למתן את הליכי החקיקה של הרפורמה המשפטית. מכאן הדרך לשיחות בבית הנשיא הייתה קצרה.
ככל שחלפו הימים יהיה יומרני לקבוע כי הצדדים יוכלו להגיע להסכמות שיהיו מקובלות על כלל הניגודים שמשכו בחבלי הלידה של הרפורמה, ומנגד הקפאה מוחלטת של הרפורמה לא מקובלת על מרכיבי הקואליציה. שרים כמו מיקי זוהר ויריב לוין הביאו לפני נתניהו רשימה של פורשים אפשריים אם תיסוג הקואליציה מהרפורמה באופן גורף.
כך נולדה הפשרה שמעניקה מינוי אחד לקואליציה ומינוי אחד לאופוזיציה בוועדה למינוי שופטים, ובתמורה תסכים האופוזיציה לתמוך בצמצום עילת הסבירות, מה שיאפשר לאריה דרעי לשוב ולהתמנות כשר ולשרים למנות יועצים משפטיים כלבבם, ולא כאלה שהוצנחו עליהם היישר מהפרקליטות.
במקביל, לוין הקשיח עמדות ובאחד הסבבים הציג את דרישתו לסיים את כל הליכי הביניים של עילת הסבירות ודרישות נוספות של הקואליציה, בחקיקה, ורק לאחר מכן להעניק לאופוזיציה את הסוכרייה של מינוי אלהרר לוועדה למינוי שופטים. בינתיים, הוסיף לוין והתעלה על עצמו, ימונו שני נציגי קואליציה לוועדה, אחד מהם, הוא אוריאל בוסו משס, שכשיסתיימו ההליכים החקיקתיים לשביעות רצון הקואליציה יפנה את כיסאו לאלהרר.
אלא שאפילו גנץ, החוליה החלשה בצוות המו"מ, הודיע כי אם ימונו שני נציגי קואליציה לוועדה, יסתיימו השיחות בבית הנשיא והמפגינים ישובו לרחובות.
ללא הבנות
זמן יקר חלף בינתיים, ונכון לשעת כתיבת השורות, יום רביעי בבוקר, אין הבנות בבית הנשיא. הציפייה ההוגנת הייתה לפרוש מהמרוץ לחקיקה לגמרי בהיעדר הסכמות.
זו הסיבה לסבב הפגישות הבהול בין ראשי הסיעות בלשכת נתניהו, במטרה להציג את הפשרה של מינוי נציג אופוזיציה בהסכמה, לצד צמצום עילת הסבירות, כהישג שהגיעו אליו הצדדים בבית הנשיא. אגב כך, בתוך תוכו רה"מ כלל לא בטוח במאת האחוזים שצמצום עילת הסבירות לא בהכרח יוביל את דרעי לשורות הממשלה. משוכת הבג"ץ עדיין תישאר, גם אם עילת הסבירות תעבור בחקיקה ואהבת השופטים לדרעי ידועה. חוק פרסונלי, יטענו השופטים, ולא ישושו להכשיר את מינויו כשר.
בעלטה זו יש רק דבר אחד ברור. מינוי נציגי הוועדה לבחירת שופטים יהיה נקודת ההכרעה בין התגעשות מחודשת של הרחוב לבין אפשרות של קבלת המתווה הפשרני שמוצג כעת.
לעת עתה שמונה ח"כים מהקואליציה הגישו את מועמדותם כנציגי הוועדה לבחירת שופטים. כדי להגיע להסכמות עם האופוזיציה וליכוד השורות בתוככי הקואליציה, יהיה על נתניהו להוריד לפחות שבעה ח"כים מהעץ.
בד בבד קבלת נציגותה של אלהרר בוועדה, בתמורה לעילת הסבירות שתצמצם את כוח ביהמ"ש העליון במינויים ממשלתיים ותאפשר מינוי יועמ"שים למשרדי ממשלה כרצון השרים, לא בהכרח מספקת את האופוזיציה. זו דורשת בינתיים הקפאת חקיקה מלאה של כל הליכי הרפורמה. חלק מסיעות האופוזיציה דורשות הקפאה מלאה, לכל אורך הקדנציה, וחלקן מתפשרות על הקפאה לשנה וחצי קדימה. הצד השווה בהן הוא שנכון ליום רביעי, בוקרו של היום שבו היו אמורות להיות מוצגות ההסכמות, טרם הושגו כאלה. ייתכן שרק לאחר שיתפרסמו תוצאות הבחירות לנציגי הוועדה למינוי שופטים, תוכיח האופוזיציה כנות גם מצידה ותספק את התמיכה להליכי החקיקה שדורשת הקואליציה.
יש מספר תסריטים למה שיקרה ביום שבו הרפורמה תוקפא. התרחיש הריאלי ביותר הא הצהרה רשמית של יריב לוין על התפטרות, כפי שיותר מדי פעמים לאחרונה שיגר מסרים ברוח זו לנתניהו. בתחילה נתניהו נבהל, אך עתה הוא משלים עם האפשרות שלוין יהפוך לחכפ"ש בליכוד. המצב יהיה חמור יותר אם לוין ייקח איתו את קואליציית השרים שהוא מגבש, ואלה יַפנו לנתניהו עורף במשותף.
באותה עת בצלאל סמוטריץ' ועמיחי אליהו מתכננים מצעד צעקני של מעשי חבלה בכל הנושאים שיעלו לסדר היום. וזאת כשלנתניהו יש שורה של זירות להתמודד איתן. החל מהתמודדות בבית פנימה, הן בליכוד והן בביתו הפרטי, ובו זמנית, מולו יועצת משפטית לעומתית וזירה משפטית שהמסרים שהוא מקבל ממנה לא קלים עבורו. לא ברור איך הוא יתקדם בכל החזיתות שעומדות מולו, אך דבר אחד ברור: נתניהו זקוק לשקט ככל שיתאפשר לו כדי לסיים את ענייניו המשפטיים בהסדר כלשהו. כל מאורע שובר שגרה שמפר את השקט, משבש את תוכניותיו.
לכן, מי שמצפה למהלך הרואי מצד הקואליציה, עלול להתבדות. חלומות הבעתה של תומכי הרפורמה המשפטית עומדים להתגשם, וכל שיישאר להם מהתוכנית הכבירה, הם פירורים אזוטריים בלבד.
אלה מסעי
לפעמים נדמה שאין גבול לחירות שלוקחים לעצמם נבחרי ציבור, כשהם ממריאים למשרה שמאפשרת להם לקבוע את סדר היום שלהם לפי גחמותיהם ומאווייהם, וגרוע מכך, כשהם משלבים זאת כחלק משורת הביצועים המדהימה שלהם בתפקידם, מסעות בילויים הכוללים האדרה עצמית וראיית עולם באותו מחיר. התועלת של הנסיעות הללו מוטלת בספק. בדרך כלל מדובר בשרים שבקושי תורמים בעת הימצאותם במשרדיהם. ייתכן שהתרומה היחידה שלהם להתנהלות השוטפת של הפקידות הבכירה היא אולי בהיעדרותם, אך זו עדיין לא סיבה לחגיגה התקציבית המנופחת.
קחו למשל את השרה גילה גמליאל שרואה את עצמה שרת ביטחון־על, מפזרת הצהרות מביכות בנושאים שאין לה בהם שום הבנה. הגדילה לעשות מירי רגב, שרת התחבורה, שיצאה למרוקו בראשות משלחת לחתימה על הסכמים שעוסקים בשת"פים בנושאי תשתיות ומסלולי רכבת. אם תהיתם, במדינות מתוקנות הפקידות הבכירה במשרדים הרלוונטיים חותמת ומעבירה מצד אל צד, אך בישראל, יש נורמות אחרות.
מיניסטרים מבלי־עולם יוצאים ומצטלמים על רקע דגלי המדינות, ומתועדים בישיבות עבודה עם מקביליהם, מנופפים בארשת חשיבות בחוזים בין־מדינתיים סטנדרטיים, כאילו חתמו בזה הרגע על הסכם השלום הבא.
נתניהו הפנים לאחרונה את העובדה שהוא מילא את ממשלתו בשרים רבים לענייני־כלום, שבחרו לבלות את זמנם במסעות לחו"ל, ואלה מתחילים לעלות לו אל מעל לראש. מלבד העובדה שהם יוצרים לו"ז מנופח ומיותר על גב משלם המסים, הנראות של הפמליות המעופפות לא מוסיפה כבוד לממשלה הנוכחית.
את החגיגה הזו עצר השבוע נתניהו כשהודיע לשריו על בלימת הרכבת האווירית שחגה סביב העולם. מעתה, נקווה, יפסיקו מיטב המוחות והכוחות הסובבים את שולחן הממשלה להטריד את שגרירי המדינה בעולם ולהפריע להם לעסוק בעניינים הדיפלומטיים שלשמם נשלחו. הגיע הזמן שסדרת הטקסים המדומים הזו תיפסק, ויפה שעה אחת קודם.
מעשה רב
בימים הקרובים עומדת לעלות להצבעה הצעת חוק שעתידה לתת תשובה לכל פרצות הבג"ץ וההקפאות למיניהן, שיצרו התנועות הליברליות האנטי דתיות. את ההצעה גיבשו השועלים של שס במשרד שירותי הדת, והיא עתידה לשנות מן הקצה אל הקצה את שיטת בחירת הרבנים בישראל, הסדרת מעמד הרבנים והפסקת ההצקות לפועלם.
מעיון בהצעה עולה כי אחת התופעות המרתקות שטמונות בהצעת החוק, מלבד מינוי נציב מיוחד לענייני הרבנים, ויצירת מנגנון שיאפשר מינוי רבנים בו זמנית ופלטפורמה למינוי רבני שכונות, היא העובדה שהשליטה עוברת מארגוני תרבות ושמאל ליצניים, לידיהם של הרבנים שיהפכו לדומיננטיים ומשפיעים. כך, למשל, על פי החוק החדש חמישה עשר חברי מועצת הרבנות הראשית לישראל יהיו חברים באופן אוטומטית באספות הגוף הבוחר לרבנים. המשמעות היא שלא עוד מנהלי תיאטרונים ולהקות מחול יבחרו רבנים, אלא רבנים שמבינים מה נדרש מתפקידו של רב בישראל.
ההסכמה הזו הגיעה בשיתוף פעולה וחיבור אמיתי שנוצר סוף־סוף בין צמרת שס במשרד הדתות לבין שר האוצר בצלאל סמוטריץ', שיחד הקימו מסגרת חוקית שתאפשר מינוי רבנים בערים שבהן לא מכהנים כאלה. מדובר בבשורה אדירה שתאייש את הלשכות הריקות ברבנים שישרתו את עדתם כרועים נאמנים.
בתוך כך, בזכות הדחייה המסתמנת של בחירת הרבנים הראשיים לחודש ניסן ובחירת מועצת הרבנות הראשית חודשיים לאחר מכן, שהביאה לרגיעה מסוימת, בשס נרשמת צפירת ארגעה נוספת. שעתיים לפני כניסת השבת האחרונה הגיע חבר מועצת חכמי התורה הגר"ד יוסף לביתו של יו"ר שס בביתו הזמני בשכונת בית וגן בירושלים, לשם התפייסות בין השניים לאחר נתק ממושך. הנתק נמשך כמה חודשים ונוצר בעקבות ההתמודדות המסתמנת של הגר"ד יוסף לתפקיד הרב הראשי והראשון לציון. נציין כי השניים נועדו שנית גם באמצע השבוע הנוכחי.
דרעי אמר למקורביו בשיחות סגורות לאחר הפגישות: "היינו ידידים וניוותר כאלה, אך מועצת חכמי התורה היא שתכריע מי יתמנה לרב הראשי לישראל". לדברי המקורבים הנושא של בחירת הרב הראשי לא עלה ואף לא יעלה בשיחות ביניהם. ההכרעה הועברה אפוא לגדולי וחכמי הדור והם יכריעו בין הגר"י דרעי להגר"ד יוסף.
במקביל, בציונות הדתית הולכת ומתפתחת אופוזיציה למועמדותו של הרב מאיר כהנא, דווקא בקרב אלו שהביאו לבחירתו, הלא הם אנשי ישיבת מרכז הרב, כדי להפיל את המועמדות של הגר"מ הלוי, רבה של פתח תקווה, ודווקא הם עושים הכל להוריד את הרב כהנא מהמקום שאליו העפיל, ולהעביר הצעת חוק שתביא להתמודדותו של הגר"י שפירא, ראש ישיבת מרכז הרב, לתפקיד.
מה שברור הוא כי למרות החלטת ועדת הרבנים, הזרמים המרכזיים בציונות הדתית מבקשים לעשות הכל כדי להביא לבחירתו של הרב מיכה הלוי לתפקיד הרב הראשי לישראל, מתוך הבנה ברורה שלא ניתן יהיה להביא לבחירתו של הרב כהנא במסגרת הדיל עם החרדים.
דווקא העובדה שמתן כהנא והרב דוד סתיו פעלו נמרצות לבחירתו של הרב כהנא, הדליקה נורה אדומה מהבהבת ופעמון אזעקה אצל גורמים בשס ובדגל התורה.
במפלגות החרדיות מעריכים שמתן כהנא, כאסטרטג, בחר לתמוך חזק כל כך ברב כהנא במבט צופה פני עתיד, לעבר היום שבו יגשים את חלומו ויחזור לסיים את מה שהחל בו כשר לשירותי דת בממשלה הקודמת.
מבחינת מתן כהנא, כמו גם מבחינת חלק מחברי הוועדה שהושפעו ממאמציו, הדבר האידיאלי הוא רב ציוני דתי שנחשב לשמרן, אך יימנע מלעמוד בראש מאבק עם מי שמנסים להרוס את הרבנות באמצעות הצבת אלטרנטיבות מבחוץ והפיכת הרבנות לרגולטור בלבד. לכהונתו של רב כזה תהיינה מבחינתם גם תועלות מיידיות, אולם במציאות שבה תשוב האפשרות לחוקק את הרפורמות של כהנא להפרטת הרבנות, זה בדיוק מה שצפוי לעשות את ההבדל בין התוצאה הקודמת לתוצאה שאליה ניסה להגיע בפעם הקודמת.
עם זאת גורמים ב'צהר' אומרים כמעט בפה מלא שמבחינתם המאמץ למניעת כהונתו של רב ראשי חרד"לי שווה אפילו את ה'סיכון' שאם המהלך שלהם ייכשל, ייבחר בסופו של דבר רב חרדי, זאת מכיוון שרב ראשי חרדי עדיין מאפשר להם לשאוב לגיטימציה מהציבור למאבקם ברבנות, בניגוד לרב ראשי חרד"לי שלמעשה שומט מהם בעצם קיומו ועשייתו את הלגיטימציה להילחם ברבנות ולערער עליה מבחוץ.
בכל מקרה, אם נדמה היה שהמרוץ לרבנות הראשית חתום ומנוי, באו הסערות בתוככי הציונות הדתית סביב הצבתו של הרב כהנא, ופתחו מחדש את הקלפים גם עם המפלגות החרדיות.
