וְתַקְּנֵם – וְהוֹשִׁיעֵנוּ

1.

שמתם לב שהמילה "לשעבר" הפכה למילה נרדפת לאמונה?

כמעט בכל שיחה עם דמות שמוצמד לשמה התואר 'לשעבר' אתה שומע כאלו דברים, ובעיקר יצרים, עד שאתה לא מאמין שלמרות שאותה דמות הייתה בעבר סביב שולחן קבלת ההחלטות, אנחנו ממשיכים להתקיים. פשוט שרק הודות לחסדיו של מי שהיה-הווה-ויהיה.

השבוע שמעתי שני 'לשעברים' כאלו. הראשון, שר הביטחון לשעבר שאול מופז. השני, ראש השב"כ לשעבר יעקב פרי. כל אחד מספק לך חיזוק באמונה ובהשגחת הבורא.

2.

"יש מי שתולים את כל האסון הזה בהתנתקות, ואתה היית אחד ממובילי ההתנתקות. מה אתה אומר על האנשים שמאשימים את ההתנתקות במצב?" נשאל מופז שאלה מתבקשת. והנה התשובה: "ההתנתקות הייתה אחד המהלכים הביטחוניים החשובים ביותר שמדינת ישראל ביצעה בעשרים השנים האחרונות". בהמשך גם מגיע הסבר בנוי לתלפיות על כך שעשרים ושניים היישובים שהחריב, שכנו בכלל מערבה ממערכי חמאס וחמאס התכונן לטבח מזרחה מהאזור שפונה.

ראש שב"כ לשעבר יעקב פרי כיהן כח"כ בכיר בצמרת מפלגת יש עתיד. הוא נפרד מהכנסת לאחר שהתברר כי שיקר עשרות שנים בנוגע לשירותו הצבאי. הוא מעולם לא שירת בצה"ל (כזכור, זה לא הפריע לו לכהן כיו"ר 'ועדת פרי לשוויון בנטל'). בשיחה איתו על מאורעות שמחת תורה הוא מספר שמייד כשהבין את גודל האסון מיהר לפנות לנתניהו להציע לו "שיחדשו את המינוי שלי להיות אחראי על השבויים והנעדרים. ב-1995 עם פרישתי מהשב"כ, יצחק רבין ביקש ממני לקחת על עצמי את התפקיד הזה".

"ואיך ראש הממשלה מגיב להצעה שלך?" נשאל, והשיב: "הוא פשוט לא ענה לטלפון. השארתי כמה הודעות, ובערב שמעתי שהוא מינה את גל הירש. אני חושב שהשיקולים של ביבי הם מאוד מאוד אישיים. גל הירש התפקד לליכוד".

בהמשך פרי נואם באריכות על כך שההתנחלויות הן מכשול לכל הסדר עתידי שאי פעם נעשה עם הפלסטינים, ומסביר מדוע מי שבאמת נתקל בכאב של העם הפלסטיני מבין שדרך השמאל היא הדרך הנכונה.

וואלה. אז אולי ראש הממשלה לא ענה להודעות שלך ובחר בגל הירש לא רק בגלל שהוא "התפקד לליכוד"?

טוב, את השאלה הזאת המראיין לא שאל. טוב, אבל אותו מראיין, רוני קובן, גם ישב ליד הסופר חיים באר כשכינה את הציונות הדתית 'סרטן' (ממש כך). גם אז לא הייתה לו שאלת המשך.

3.

אפשר ללגלג על כל אחד משני הדוברים. על חוסר מודעות עצמית, על חוסר היכולת להודות בטעות, או לפחות לתהות על העבר, ובכלל, כל כותב סאטירה יכול לנסח מערכון על החלוקה המצחיקה של 'מערכי חמאס מזרחה' ו'מערכי חמאס מערבה'. תחשבו מה היו מעוללים בתקשורת לדובר מהצד הימני שהיה מציג תאוריה דומה. אבל היחס אליהם הוא לא הסיפור. באמת כל אחד מהם הוא שיעור באמונה. לא מדובר בפובליציסט או פעיל פוליטי שמנסה לפלס את דרכו לקדמת הבמה. מדובר בשר הביטחון ובראש השב"כ.

זאת לא אמונה רק עקב כך שנושענו בעבר, אלא גם בכך שאנחנו ממשיכים להיוושע בהווה ובעתיד. נכון, אנחנו רוצים לחשוב שכיום אלו שנמצאים באותם תפקידים מתנהלים בצורה שקולה יותר, אבל אין לנו שום ערובה לכך.

אנחנו מבקשים מידי יום בתפילת ערבית: "וְתַקְּנֵנוּ בְּעֵצָה טוֹבָה מִלְּפָנֶיךָ". לפעמים זה נראה איזשהו בונוס – נו, שנזכה לעצה טובה. מסתבר שזאת בקשה על עצם הקיום שלנו. היא נאמרת באותה נשימה עם "וְהַעֲמִידֵנוּ מַלְכֵּנוּ לְחַיִּים, וְהוֹשִׁיעֵנוּ מְהֵרָה לְמַעַן שְׁמֶךָ, וְהָגֵן בַּעֲדֵנוּ; כִּי ק-ל שׁוֹמְרֵנוּ וּמַצִּילֵנוּ אָתָּה".

רק אתה. אנחנו כבר יודעים עם מי יש לנו עסק.

4.

"רבי אלתר".

צמד מילים בלתי נפרד מהילדות שלנו. עד כמה? נסו לספר את פרעה רץ לחפש את משה רבנו בלי להשתמש במילה "פיג'מה". הפיג'מה של 'פרעוי' היא חלק בלתי נפרד מסיפור יציאת מצרים. וחג הפסח הוא כמובן רק דוגמה אחת במעגל השנה.

רק כשאתה גדל אתה מעכל שלא מדובר בלחנים שלו, אלא בהלבשות גאוניות לשירים ישנים. "משיב הרוח ומוריד הגשם" במנגינה של "טובים מאורות" מקידוש לבנה; "פרעה בפיג'מה" במנגינה של "ברוך אלוקינו" משמחת תורה; ו"בחודש אלול תוקעים בשופר" במנגינה של "מן המצר". כילד חשבתי לעצמי שבקידוש לבנה, בהקפות של שמחת תורה ובניגון "מן המצר" "גנבו" את המנגינות מרבי אלתר.

ומרבי אלתר של הילדים לרבי אלתר של המבוגרים: כמו בכל בית, דמותו של רבי אלתר בלטה מאוד בביתנו. יש משהו מרגש במיוחד לגדל את הילדים על אותן יצירות שעליהן אתה גדלת. מעבר לערך הנוסטלגי, זה גם חוסך מהם את היצירות המפוקפקות שיש היום. הנה סיפור אחד משעשע שילדיי נזכרו בו השבוע כששמעו על פטירתו המצערת של רבי אלתר: עדיאל, הבן הקטן, כיום כבר בן שמונה, ניגש אליי בערב חורפי כשהיה בן ארבע, והתלונן שהחדר שלו קר וצריך "להדליק את הרבי אלתר". תהיתי מה הקשר בין רבי אלתר לטמפרטורת החדר, עד שהגעתי לחדר והבנתי שהוא התבלבל והתכוון להגיד "להדליק את הרדיאטור".

יהי זכרו ברוך.

בשיחות עם בוגרי 'בית מת'ס' בשבוע האחרון, שומעים על ראש הישיבה זצ"ל מילים שלא שומעים בכל ישיבה. ברור שהייתה שם מערכת אחרת שבין רב לתלמיד. משהו אבהי כזה. תלמידו הרב יהודה צו'לק האיר לי את דמותו של הגאון רבי ברוך וייסבקר זצ"ל עם שתי עובדות שמשקפות את אישיותו הנדירה בנוף של עולם הישיבות:

"בישיבה היו תקופות כלכליות קשות. אבל תמיד היו מנות דיאט עם פירות וירקות בשביל בחורים שסבלו מעודף משקל. זה היה חשוב לו. כשהוא ראה בחור מעשן, הוא מימן לו קורסים לגמילה מעישון.

"דבר נוסף – וגם נדיר מאוד: הקשר המיוחד שלו עם המשגיח הגאון רבי שלמה ברויאר שליט"א (בתמונה). זה לא רק שאין מחלוקת. זאת הערצה. השיחות של הרב ברויאר בבית המדרש של הישיבה סוחפות אליהן מאות שומעים, גם מחוץ לבית המדרש. זה לא מראה שהיה אפשר למצוא בשיחות של ראש הישיבה זצ"ל. וכל אחד ראה שאין מאושר מראש הישיבה לשמוע שיחה של המשגיח. הוא היה יושב ומאזין לכל השיחות. זאת תופעה שאני לא מכיר כדוגמתה".

חכמת ההמונים: "אני מחפש אנשים שהבת שלהם לא מתרימה למכירה הסינית של 'עזר מציון', כדי להתרים אותם דרך הקישור של הבת שלי". אלעד גסנר