טקסס מעולם לא התנדנדה

הפרברים מול חגורת הפלדה

רק שנה וחצי עברו מאז החידוש הנפלא שכבש בזמנו את עולם התורה, ומשם התגלגלה השמועה לרחבי העולם כולו.

לעמי ארצות כמונו, אפשר לתמצת את החידוש הנורא בארבע מילים: טקסס מעולם לא התנדנדה.

ובמה דברים אמורים?

כולנו זוכרים את הבחירות לנשיאות ארצות הברית. אלו היו בחירות מאוד אמוציונליות. הציבור החרדי נטה רובו ככולו לטובת הנשיא טראמפ ושקע ראשו ורובו במערכת הבחירות היצרית.

קשה לשכוח איך בחורים צעירים – חלק מהם טרם הגיעו למצוות, ורובם יצאו ממודיעין עילית רק פעמיים לחתונות של בני דודים בירושלים, כאשר במחצית הפעמים הם ישנו במרבית הדרך מרוב עייפות – התהלכו בשבילי מסצ'וסטס משל זה היה 'בית שני' בבית-המדרש 'היכל יצחק' בקריית ספר.

לא היה ילד חרדי שלא ידע להסביר בביטחון למה מדינות חגורת הפלדה דווקא כן ילכו עם טראמפ חרף האבטלה, ולמה יצטרפו אליהם הפרברים (?!) שיהפכו לרפובליקנים. הם בנו ופירקו, הרכיבו מגדלים לתלפיות וסללו את הדרך המדויקת לניצחון המיוחל.

האמינו לי, אין בשום רשת חדשות אמריקאית פרשן שיכולת הניתוח וההבנה שלו התקרבה לקצה קצהו של צורב צעיר.

וזה נכון. מי שלומד תורה יודע הכל. לא צריך להתבייש.

אבל השיא הגיע ממש כמה ימים לפני הבחירות.

באחת מהקבוצות הכתובות, הביא מאן-דהו רשימה שנכתבה על ידי ערל אמריקאי, גוי מוסת ועיוור שלא ראה את הנתונים הברורים והפשוטים שטראמפ לוקח בהליכה גם במדינות המתנדנדות.

מה זה מדינות מתנדנדות? אתם שואלים. שאלה מצוינת.

כאלו שנמצאות בדיוק באמצע. קשה לחזות לאן ילכו. שוויון אכזרי בסקרים. אחת המדינות המתנדנדות אליבא דאותו עוכר ישראל, אנטישמי וכו', הייתה טקסס.

ואז, אחרי הצגת הרשימה, שהכתה בהלם את המשתתפים, ניצב בחזית אברך יקר שאני מכיר אישית. בימים כתיקונם הוא חסר ביטחון עצמי לחלוטין, ממש מתנצל על עצם קיומו, הולך בצידי דרכים, ואין לו דעה בשום נושא ציבורי שעומד על הפרק, אבל כעת הוא הפגין ביטחון יוצא דופן, שהתכווץ לארבע מילים.

"טקסס מעולם לא התנדנדה".

זהו.

ארבע מילים שיש בהן הכל. מילים שבכל פעם שלומדים אותן מגלים משהו חדש. בבחינת הפוך בה והפוך בה דכולא בה. ים שאין לו סוף. כלול בהן ידע היסטורי וגיאוגרפי, תחכום פוליטי ותחזית בהירה לעתיד.

וזהו גם משפט שאי אפשר להפריך אותו.

כי הרי גם אם יוכח שטקסס היא מדינה מתנדנדת באופן קבוע ואיש לא יודע מה תצביע, זה לא פרכא למשפט. כי טקסס כטקסס מעולם לא התנדנדה. האנשים שלה הם הלא יציבים. הם מתנדנדים. אבל טקסס? היא מעולם לא התנדנדה. ולא תתנדנד! ויהי מה!

גם הסוף המר לא הוריד אחוז אחד מהביטחון העצמי.

טראמפ כידוע ניצח בגדול, במיוחד בטקסס. הכל זויף. הכל שקרים. מזימה בין-לאומית לבאס את האברכים. היו לא תהיה. עוד נראה להם מה זה.

שרטוטי המערכה

ולמה נזכרתי בזה השבוע?

כי השבוע 'אנשי טקסס' שנעלמו לזמן מה, חזרו ובגדול.

פעמי המלחמה בין רוסיה לאוקראינה החזירו אותם לחיים.

הם עזבו את תחום ההתמחות באמריקה הצפונית ועברו בן-לילה לדוקטורט ליחסים בין-לאומים באזור ברית המועצות לשעבר.

הם מנפיקים תחזיות והערכות, מנתחים את אישיותם של פוטין וזלנסקי, בוחנים בשש עיניים את מערכי הכוחות, וכשנחה עליהם הרוח, הם מוציאים מהארכיון המאובטח כמה תכסיסי מלחמה.

"לדעתי בסוף פוטין יבוא מבלרוס, משם פשוט הוא יקיף את מערב אוקראינה – והסיפור נגמר", שמעתי את אחד מהם השבוע באחד ממבואות בית הכנסת שבו נוהג להתפלל מנחה.

כדי להמחיש, הוא שרטט ברגליו על הרצפות את מפת התקיפה המלאה.

"זה רוסיה, אתה אוחז איתי כן?" הוא אומר כשהוא מסמן בנעליו את גבולות המעצמה.

"קח צעד אחורה, זה אוקראינה. עכשיו תחשוב שהם בכלל מגיעים מכאן", הוא אמר תוך שהוא מנתר באחת הצידה.

בן שיחו היה קצר רוח, והשיב מינה וביה. "החיילים הרוסים שיכורים כולם, האוקראינים קטנים, אבל הם נלחמים על הבית, תאמין לי הם מכינים הפתעות".

"מה אתה מדבר", התערב שלישי ששתק עד עכשיו, אבל לא עוד, "הישראלים חימשו אותם במל"טים חמושים, מרחץ דמים יהיה שם. הרוסים יודעים על כך. הם יחשבו עשר פעמים. בוא, אני מכיר את הרוסים. בוא, פוטין זה רק דיבורים".

מאיפה אתה מכיר? את מי אתה מכיר? ולמה למען ה' אתה לא הולך לעזור לאשתך להשכיב את הילדים?

הניתוחים שנשמעו השבוע בנושא הזה, יכלו בקלות למלא מוסף מיוחד בעיתון 'משפחה', כולל מפות ושרטוטים.

ולא, זה לא שאני לא מבין את הצורך למלא את הזמן ש'בין הסדרים', ואני לא מתעלם מההתרגשות באוויר מהספק שמלחמת העולם השלישית בדרך, הכל מובן. אבל איך, למען השם, יהודים שהרוסי היחיד שהם מכירים הוא המאבטח בבודקה של הכניסה לעיר, משדדים צבאות ענק ימינה ושמאלה?

לב מלכים ושרים

ואחרי ששמעתי תילי תילים של פרשנויות ממיטב פרשני המסדרונות, וכבוגר של דיונים מעמיקים בנושא, אולי גם לי מותר משהו קטן.

לא אפתח כאן מפות ולא אנתח את המניעים הנפשיים של פוטין, אבל מותר לתהות על מה שמתרחש בעולם בשנים האחרונות.

איך אחרי שהגענו ל-2022, אחרי שהעולם התקדם כל כך, הוקם האו"ם, מדינות נאורות שולטות בסדר העולמי, ויש מעצמות שאמורות לדאוג שהצדק יישמר ושלא נידרדר לג'ונגל חייתי – למרות הכל, בסוף העולם כולו תלוי בקריזה של אדם אחד בלבד?!

אדם אחד, בשר ודם, ששולט בכוח האימה שהוא מטיל על סביבתו, לא נבחר כבר הרבה שנים, מחזיק מדינת ענק באופן דיקטטורי, ומוכן להקריב את חייהם של אלפי צעירים בני 20 מבני עמו בלי להניד עפעף.

והמחדל הזה קורה בעולם מתוקן, כאשר הגענו כביכול לשיא היכולת האנושית להשליט סדר בכאוס האנושי-היצרי כל כך.

זה אומר שלמרות הכל, משהו כאן לקוי.

שאי אפשר באמת לסמוך על העולם שישמור עלינו. שאי אפשר לסמוך על הצדק, על השפיות, על ההיגיון הפשוט, שימנעו מעשי עוולה בלתי נתפסים.

ואנחנו כיהודים מאמינים, מקבלים כאן עוד שיעור.

לא אמריקה הגדולה, בטח לא שאר המעצמות שפועלות רק בשל האינטרס האישי שלהן, ישמרו עלינו. כלום.

לב מלכים ושרים ביד ה'.

בסוף זה רק אנחנו ואבינו שבשמיים.

אבל יש דבר שאסור לנו לשכוח לרגע: טקסס מעולם לא התנדנדה.

בקדושה של מעלה

נראה כי אין אחד בציבור החרדי בישראל שלא קיבל השבוע פנייה: "יש לך כרטיסים?"

מה שהתחיל בטפטוף בתחילת השבוע, הפך למבול אדיר לקראת סיום הדף היומי בהלכה של ארגון 'דרשו' ביום חמישי בארנה.

אחד מבני משפחתי, שמסיים כעת את המשנה ברורה, זכה בשני כרטיסים מתוקף לימודו. בשל אילוצים שונים נמנע ממנו להגיע לאירוע. העובדה שמדובר באברך תורני ויודע ספר, בעל חוש הומור וכריזמה, לא הפכה אותו לפופולרי כמו הידיעה על האוצר שהוא מחזיק בידיו.

במשך כמה ימים הוא היה נתון למתקפת טלפונים, תחנונים, הסברים ונימוקים מצד עשרות בני משפחה שביקשו להשתתף באירוע. זה טען שעכשיו הוא מתחיל משנה ברורה, השני טען שהתחיל בחודשים האחרונים, אבל בשל כמות הכרטיסים המוגבלת לא נמצא זכאי, ועוד ועוד.

ואתה שואל את עצמך מה קרה כאן.

נכון, לארגון 'דרשו' יש מוניטין של מי שעורכים אירועי ענק, אבל היום אכשר דרא, כולם עושים אירועי ענק.

הרי אם התכנסו כאן בשביל תזמורות עם 40 כלים וענקי הזמר, בכך אין בכל כל חידוש. מדובר בדבר נגיש ומוזל שזמין בכל חול המועד בכל הערים החרדיות. על מה, ועבור מה המהומה.

כנראה גם בדור כל כך טכנולוגי, כל כך מורכב, יש עדיין צמא לתורה.

נכון, המוזיקה היא כלי חשוב. אבל כשאנשים מגיעים, ובכניסה יש יריד ספרים תורני, ועל כיסא של כל משתתף יש ערכה תורנית עם ההתחלה של חלק א' במשנה ברורה, וגדולי ישראל יושבים במזרח, ונישאים דברי תורה, לזה יש ערך מוסף אמיתי.

זהו לא ערב של בידור, זהו ערב של התעלות תורנית, ערב של "התקדשות בקדושה של מעלה" – כמו ששר שטיינמץ בחן.

וזה מתחבר לדיון שנערך מעל דפי עיתון זה עם שכני ר' אלתר גרובייס.

לצד התביעה הדווקנית להיצמד לגבולות ההלכה ולהתרחק מ'ביטול תורה' ומאירועי שירה המעוררים את הלב, מסתבר שזהו כלי נחוץ בעבודת ה'. קברי הצדיקים, ערבי ההתעוררות, וגם מעמדי הסיום הגדולים בשירה זמר והודיה.

ומי לנו כגדולי ישראל שהשתתפו במעמדים הללו, נשאו בהם דברים, ופרסו עליהם את חסותם המלאה.

מזל טוב לכל המסיימים!

שנזכה לסיים ולהתחיל.