אליעזר שולמן
י"ז אדר ב' התשפ"ב
מאחורי המסכה: סיור פורים ביחידות שהפכו את התחפושת לאומנות מצילת חיים
מתייהדים: כיצד מתמודדים מול התחפושות של האויב שמתאמץ לתעתע?
וגם: עוד משהו על תיאטרון המסכות שמשתולל בין רוסיה לאוקראינה
אומרים עליהם שאפילו ממרחק מטרים ספורים לא תצליחו לזהות אותם. פורים הוא הזדמנות מצוינת לספר על חיל הגנת הגבולות, בשמו הרשמי, ומוכר יותר בשמו לוחמי האיסוף הקרבי, שבדרכם שלהם עוטים מסכות על הפנים במטרה להיטמע בשטח. כאשר הם יוצאים לעוד מארב, במטרה לאסוף מידע ולתצפת על האויב, הם יודעים שמוטלת עליהם אחריות גדולה וכלל ברזל אחד – לא להיחשף.
על מנת שיוכלו להישאר נסתרים מהעין, כל לוחם איסוף קרבי לומד לעומק את רזי ההסוואה. "איכות ההסוואה יכולה לקבוע את הצלחת המשימה", מדגיש סרן גיא, מ"פ בגדוד קרבי. במסגרת שירותו הוא השתתף ופיקד על מארבים רבים, ומכיר מקרוב את חשיבות ההסוואה. "בשבילנו תחפושת היא לא רק משחק פעם בשנה – החיים שלנו תלויים בה".
לוחמי האיסוף הקרבי עוברים מסלול של 8 חודשים, הכולל טירונות ואימון מתקדם, שבסופם הם מתקבלים למערך האיסוף הקרבי בחיל הגנת הגבולות ומקבלים את סיכת וכומתת האיסוף. ישנם חמישה גדודי איסוף הפרוסים ברחבי הארץ ומגנים על כל הגבולות.
הלוחמים אוספים מידע מודיעיני מהשטח ומסכלים פעולות חבלניות בגבולות המדינה. בקורס הם לומדים ניווט, שימוש באמצעי תצפית כמו בלונים ורחפנים ואת תורת ההסוואה – איך להיטמע בשטח בלי שיבחינו בהם. לוחמי האיסוף מומחים בלוחמה, הסוואה ואיסוף מודיעין. תורת ההסוואה משתנה בהתאם למקום המשימה, ולפיו מתארגנים על ציוד מתאים.
"מעבר להכשרה הבסיסית", מפרט סרן גיא, "בכל צוות קיים לוחם שנקרא 'בנאי' והוא מוסמך באופן מקצועי לעסוק בהסוואה. עליו מוטלת האחריות להבטיח את היטמעות החיילים בשטח. הוא קובע את מיקום המחבוא ומפקח על תהליך ההתמקמות מתחילתו ועד סופו. המטרה היא לייצר מקום שייראה טבעי לאויב. לא על כל היכולות שלנו ניתן לספר. אציין כדוגמה שיש אפשרות לקחת שטח חול, להכניס אליו לוחמים ואדם שמכיר את המקום לא יזהה שיש שם מישהו. הבנאי הוא האיש שמחליט על הציוד שהצוות לוקח איתו לפעולות השונות".
מלבד הבנאי בכל עמדת תצפית יש אחראי על המודיעין, צלם שתפקידו להביא תמונות ברורות כולל של פנים גם ממרחק רב מאוד. יש אומרים של קילומטרים. בני שיחי מחייכים ולא מתייחסים. התמונות צריכות להיות מזוויות שונות. במקביל לחיילים מופעלים גם בלוני תצפית ותרנים עם אמצעים מיוחדים.
"הטכנולוגיה הייתה פעם יותר גדולה ופחות טובה, יותר כבדה ופחות אמינה", אומר גיא. "היום הכל קטן, איכותי, ובעיקר האנשים יותר אינטליגנטיים. לא משנה מה אתה נותן לחיילים הם משתלטים עליו תוך שניות. המערכות פה הן מהמפותחות והמשוכללות שיש בצה"ל, אולי אפילו בעולם, וילד בן 18 משתעשע בהן".
בכל צוות יש קשר ונווט. האמונים על הפעלת מערכות הקשר חייבים להכיר את כל צורות ההפעלה של אמצעי הקשר השונים, ויש מגוון. הצלמים ואחראי המודיעין עוסקים בחומר המודיעיני ובשיטות הצילום.
תפקידם של הנווטים הוא להתעמק בהכרת השטח. "תפקיד הנווט הוא בין החשובים בצוות, בגלל שהוא זה שצריך להביא את הצוות למקום שאליו הוא צריך להגיע", מסביר סגן א'. "האתגר הוא להביא את הצוות למקום בצורה הנוחה והבטוחה ביותר, ומבלי שייחשפו".
מי שמתמודד באופן אישי עם האחריות הגדולה הוא יובל, בנאי בגדוד קרבי, שמסביר לנו איך זה עובד בפועל: "קיימים מספר סוגי עמדות – עמדת סבך בסביבת חורש, עמדת רשת שמותאמת למיקומה ועמדת 'קבר' בסביבה מדברית. אמצעי ההסוואה הם רבים ומגוונים. לעיתים הם ממוקמים בתוך שיח או מאחורי סלע גדול".
לדבריו הבנאים צריכים לגלות יצירתיות רבה. "קח דוגמה למשימה", הוא מתאר, "איך מכניסים חמישה לוחמים עם נשק מתחת לכיפה בגודל של אוהל לשניים? יש אפשרות. בשטח הכל צריך להתבצע בזריזות. אחרי שמסיימים להקים את העמדה הראשונית עוברים לחלק של ההסוואה, שכולל שימוש ברשתות וכדומה.
לקביעת מיקום המסתור ולאופיו ישנם שיקולים רבים שנעשים בהתאם לתנאי השטח. "ביער אתה לא תבחר עמדה שממוקמת על שביל, אלא במקום שלא יהיה נוח להגיע אליו, במקום שאדם רגיל לא יחשוב ללכת אליו", הוא מסביר. "אתה תבחר עמדה שיש בה הכל מהכל – שיח קטן, עץ באחד הצדדים, אבנים גדולות, דשא. כל זה במטרה להשתלב בנוף".
השתלבות בנוף היא קריטית להסוואה – אבל היא ממש לא הרכיב הבלעדי הנדרש. יש לקחת בחשבון את זמן השהייה בשטח ולהימנע מהתנהגות חריגה – הן בתזוזות חדות והן ברעשים. הלוחמים מצוידים בציוד תצפיות מתקדם, ומתצפתים מתוך עמדה קטנה מאוד. צוות יכול להיות בשטח בין 72 שעות ועד 120 שעות, ובמקרים מסוימים אף יותר, מספרים בצה"ל.
"אתה צריך לראות מה יש סביבך ולהבין מה טבעי ומה לא – כלומר מה בני אדם יכולים לעשות ובעלי החיים לא, ואת העקבות האלו לטשטש. חשוב לשמור על המבצעיות – לא מדברים. אפילו לא בשקט. כשמעבירים ציוד מוסרים מיד ליד ולא זורקים מאחד לשני", מגלה י.
"עמדת הסוואה מוצלחת היא כזו שאפילו במרחק מטרים ספורים לא יזהו אותה", מציין איש שיחנו ומוסיף: "הכל תלוי בכמה חדים ומוכשרים הבנאי וחברי הצוות. צריך לסמוך על הלוחמים של הגדוד שלא יצליחו לגלות אותם".
הקורס הייחודי נמשך כשבועיים ומטרתו ללמד את ה'בנאי' לבנות עמדות הסוואה בהן הלוחמים יכולים לשבת במארבים ממושכים מבלי להתגלות. העמדות יכולות להיבנות בשטחים פתוחים כמו גם בשטחים בנויים. הכל לפי הצורך. במהלך הקורס לומדים החיילים על אמצעי האיסוף והתצפית השונים שקיימים בצה"ל.
חיל הגנת הגבולות מחולק בין הפיקודים השונים של צה"ל ואזורי פעילות, כאשר כל יחידה מהן מתמחה בשטח שלה ומבצעת משימות איסוף ייעודיות ומגוונות. "התצפיות נעשות אחרי הליכה עם משקלים כבדים למרחקים של עד עשרה קילומטר, בשטחים פתוחים ובנויים ובתוך שטח האויב", מסביר סרן ניר.
מדבריהם של הלוחמים ניתן להבין שמעבר ליכולת להפעיל ציוד מתקדם ולשאת משקלים כבדים, נדרשות מהם גם תכונות כגון סובלנות וקור רוח, שיאפשרו להם לבלות שעות רבות כאשר הם חולקים שטח מצומצם ביותר. "צריך לבלוע את העצבים, להיות מאופקים. בסוף החברים שלך הם מה שמעביר לך את הזמן הקשה", הם מספרים.
חצי ממשקל הגוף
אחת היחידות בצה"ל שעושה שימוש רב באמצעי הסוואה היא: היחמ"ם (יחידת מודיעין מטרות). לוחמיה יוצאים לפעילויות מבצעיות בגבולות וגם מעבר להם. הם מתמקמים בשטח למספר ימים ואוספים מידע חיוני אודות האויב. במשך הכשרתם לומדים החיילים להתחפש לעצים או לערמת חול. תפקידם בצה"ל הוא ללקט כמה שיותר מידע על הצד השני, ואם אפשר בשיא החשאיות.
"כל דבר שאתה יכול לדמיין שהאויב עושה בצד השני, אנחנו יודעים", מסבירים לי חיילים ביחידה. "המשימות שלנו כוללות גם איסוף מודיעין בצורה ממוקדת על אדם ספציפי. אם אנחנו רוצים לדעת מה קורה שם, אנחנו מציבים אמצעים שונים למשך יממה ויודעים להגיד איפה הבית ומי נכנס אליו. התוצר הסופי הוא דפוס התנהגות או התנהלות של האויב, עם תמונות שמקשרות אנשים שידועים לגורמי הביטחון, או כאלה שלא ידועים. אנחנו בונים בנק מטרות.
“זו עבודה סיזיפית", הם מספרים. “יש פעילויות שיכולות להימשך 48 או 72 שעות. רוב הפעילויות מתקיימות במקומות שאי אפשר לדבר בהם. המטרה היא להביא הרבה מידע. יש אנשים שסבורים שחיילי המודיעין הם לא לוחמים. זאת טעות. אנחנו לוחמים לכל דבר. בסופו של יום אנחנו נדרשים לא פעם להיכנס לשטח האויב במטרה לתת תמונת מודיעין לפני שהכוחות נכנסים. אנחנו צריכים להגיע למקום ורק אז להפעיל את הטכנולוגיה. אם לא נגיע, שום שכלול לא יעזור".
גדוד 869, השני במספר החיילים בצה"ל – הוא גדוד האיסוף של עוצבת הגליל. הגדוד מונה מאות חיילים בשירות סדיר, ומורכב מהיחמ"ם, מערך תצפיתנים, מערך רכוב שמפעיל כלי רכב עם מערכות תצפית ומערכים נוספים שלא ניתן לפרט עליהם.
"בחירום, הצוותים הם העיניים של הגדוד", מספר מפקד בפלוגה. "הם נשלחים קדימה לפני הכוחות ומתצפתים על כל מה שמתרחש. למעשה, הם צופים את חזית הקרב: הם יודעים להפליל מטרות בשטח ולהפנות את הכוחות לעבר המטרות הרלוונטי.
בשגרה, לוחמי היחמ"ם פועלים בעיקר כדי לאסוף מידע על מטרות האויב. המודיעין שנאסף בשטח, משמש להרחבת בנק המטרות של צה"ל ולגיבוש התמונה המודיעינית. כחלק מהשגרה, בכל שבוע יוצאים הלוחמים לפעילות מבצעית ארוכה. אופי הפעולה והמטרות מוגדרות ישירות על ידי מפקד האוגדה.
לאחרונה, יצאו הלוחמים למשימה בשטח שארכה מספר ימים. במשך כל התקופה הלוחמים קיננו בשטח, גם בקור המקפיא של הצפון, כשהם לא זונחים לרגע את משימתם.
הצוותים יוצאים לשטח עם ציוד הנדרש לשהייה ממושכת בשטח. על גבם הם סוחבים מים, אוכל, סוללות, ציוד הסוואה ואמצעי תצפית מתקדמים. הציוד המלא שוקל כמחצית ממשקל גופם. הם יוצאים בצוותים כדי לא לעורר תשומת לב מיותרת, ומחליפים אחד את השני בסבבים כדי לבצע את משימות התצפית.
"כשאתה בשטח, אתה למעשה מנותק מהעולם. זה מאתגר אבל הצוותים מגובשים", תיאר אחד המפקדים את המציאות המבצעית המורכבת. "אין טלפון, אין מכשירים, רק קשר מוצפן, אבל ניתוק מהיומיום זה דווקא נחמד. אנחנו מדברים הרבה אחד עם השני, דבר שהפך להיות חריג בדור שלנו. מוצאים איך להעביר את הזמן בין תצפית לתצפית".
הלוחמים התמקצעו בהסוואה ושיטות איסוף המודיעין, כך שלמעשה הם לא חשופים ולו לרגע אחד. "אנחנו עושים עבודה קשה, בעיקר מנטלית. עם זאת, לכולם ברורה חשיבות המטרה, וברגע שאנחנו רואים את התוצר המבצעי שלנו משפיע על תמונת המצב – אנחנו יודעים שתרמנו לביטחון המדינה", סיכם המפקד.
עד הלא ידוע
אחד מסודות הפעלת המודיעין הוא שכל דבר גלוי מסתיר את האמת הקשה או המאיימת. "במסגרת הפעולות השונות אנחנו רואים היערכויות כאלו ואחרות וגם חפירות במקומות שונים", מספר סרן ניר. "ברור לנו שמה שגלוי, האויב יודע שאנחנו רואים והוא רוצה שנראה. ההערכה היא שיש גם פעילות חשאית שאנחנו לא באמת מכירים. פעילות בתוך מסגדים, בתים, בתי ספר. אחת לכמה זמן יש ניצוץ של מודיעין שאנחנו עושים עליו סגירת מעגלים מהירה. אנחנו מצליחים לזקק מידע לכיוונים של פעילות חשאית, כי בסופו של דבר חייב להיות חיבור בין הדברים".
על אף השקט מעזה, קיימת פעילות רבה שתבטיח זאת. בחמ"לים עמלים חיילים מול צגי מחשב עם תמונות ברורות שמגיעים מאמצעי המודיעין שפזורים בשטחי האויב השונים. לכאן מתנקז המידע הוויזואלי, העיניים צריכות לאתר את קצה החוט שיוביל למידע החשוב.
בביקור שעשיתי בעבר בפיקוד הדרום הבחנתי באחד הצגים באופנוע עם שני רוכבים שזכו לליווי מיוחד מהמצלמות בשטח. לאחר מכן נאמר לי שמדובר בפטרול של חמאס שמסייר בין עמדות השמירה והתצפית. החיילים מכירים את הדמויות, את האופנוע. הכל מתועד ומקוטלג.
“להגיד שבחמאס לא מחדשים? הם מחדשים", אמר לי אחד המפקדים. "זה ייקח זמן, אבל התצפית תעלה גם על השינוי. כשהדברים חוזרים על עצמם והחיילים לא מצליחים לזהות שינויים, זה מעורר חשד. הם מבקשים את עזרתם של אנשי המודיעין הוותיקים יותר. בקרב הצוותים האלה יש אמצעים קצת יותר איכותיים ולמרחקים הרבה יותר גדולים".
המפקד סיפר שלפני מספר חודשים אחד החיילים הבחין בשני דייגים לא רחוק מחוף זיקים, בצד העזתי. הצמד עסק בפעילות שנראתה שגרתית אבל משהו בה עורר חשד. בהתאם לנוהל שעדיף שיהיה חשד שווא, איש המודיעין הקפיץ את כל אנשי המודיעין בגזרה. בירור קצר העלה שלא מדובר במי שעוסקים בדיג תמים אלא בהטמנת מטענים. לא עבר הרבה זמן עד שטיל שוגר וסיים את הפעילות.
“הזיהוי הזה סייע לסכל פיגוע", אומר המפקד. “אם אתה היית מסתכל על אותו זיהוי, לא היית חושב שזו חוליית מטענים. זו הבנה שיש משהו חריג. שני אנשים שהיו במקום מסוים, בזמן הלא נכון".
כל אירוע חריג נרשם ביומן. רועים שמתקרבים לגדר עם העדר, גנבי ברזל, התקהלויות. האירועים מגיעים להערכות מצב ומשם עולים לפעולה במקרה הצורך. “המון חומר מצטבר אצלנו", סיפר אחד המפקדים, “יש באזור עזה ארבעה חמ"לים ומספר בלוני תצפית, זה אומר בסביבות 1,000-2,000 זיהויים ביום אחד".
בכל צוות של בלון יש שישה לוחמים שאחראים שהוא יעלה לאוויר. בלון תצפית יכול להגיע לגובה של 500 מטר. מבחינת צה"ל רצוי שהוא ישייט בשיא הגובה, משם הוא כמובן יכול לתצפת למרחק רב יותר. הבעיה היא שרוחות המגיעות מהים מפריעות לעבודתו, ולפעמים אלו סופות חול שעלולות במקרים נדירים גם להשבית פעילות.
“אנחנו רואים בעזרת הבלון איוש של עמדות חמאס", מספרים חיילים, “ומבחינים באימונים מכל הסוגים. החמאס ממול, הוא צבא עם הרבה ניסיון מהמלחמה שניהל בסוריה. מול הגדר שלנו הם הכשירו כביש סלול והקימו בו נקודות תצפית לאיסוף מידע על ישראל. בעבר פרסם הארגון תמונות של בכירים מהפיקוד הצה"לי שצילמו אנשיו, ולמעשה הציג את יכולות האיסוף שלו.
“אנחנו לא מרגישים שמישהו צופה בנו, אנחנו רואים", אומר מפקד בגזרה. “יש להם איסוף גלוי, יש להם אמצעים טובים. אני מעריך שלמרחק כמה קילומטרים ביום ובלילה הם יכולים לזהות. אני מרגיש כמו במשחק שחמט. בכל שלב צריך לראות גם איך הם לא מורידים את המלך שלנו".
לדבריו, בכירי חמאס פעילים בגזרה גם בימים אלה. "אנחנו משדכים פנים לשמות. זה בדיוק עולם האינטגרציה של המידע. בדרך כלל כשרואים שיירה של רכבים עם אנשים מכובדים. אתה רואה פעיל שטח שמבצע תצפית לבכירים שזו הפעם הראשונה שהם נמצאים על הגדר. זה לא שונה ממה שאנחנו עושים. יגיע לכאן שר, תהיה איתו פמליה ונעשה לו תצפית על עזה".
עזה שקטה בתקופה האחרונה, אבל בגדוד מספרים שכל הזמן יש אירועים. יש ניסיונות כמעט יומיומיים לעבור את הגבול. בדרך כלל אלה מבקשי עבודה, אבל כנראה שלפעמים גם אחרים. "הכל מוקלט, שלא יגידו שירינו סתם, וכבר אמרו את זה", סיפר אחד המפקדים. "יש תלונות ואז אנחנו מבצעים תחקיר. לא הייתה פעם אחת שהטענות היו מוצדקות".
ליצנית אחת דוחה
שלוש שנים חלפו מאז האירוע, אך השבוע חזרו עליו בהנאה לא מוסתרת כמה מהמעורבים בו. באותו יום כינס ראש הממשלה דאז בנימין נתניהו ישיבה מיוחדת של הקבינט המדיני-ביטחוני בקריה בתל אביב, ישיבות קבינט בדרך כלל אינן מדווחות ונערכות תחת מעטה של חשאיות. הפעם, פורסמה ידיעה רשמית על קיום הישיבה. המטרה הייתה לייצר לחץ על ראשי הג'יהאד האסלאמי בעזה, ששיגרו יום קודם מטח של עשרות רקטות על יישובי עוטף עזה והנגב ונכנסו לסבב אלימות נוסף מול צה"ל וחיל האוויר.
בחדר הישיבות של הקבינט הצטופפו בין 30 ל-40 אנשים. בראש הישיבה ישב נתניהו, וסביבו שרי הקבינט ועוזריהם. סביב השולחן ישבו גם כל ראשי זרועות הביטחון של ישראל וקצינים בכירים נוספים. היו הרמטכ"ל, ראש המוסד, ראש השב"כ, בכירים מאגף המודיעין, בכירים מאגף המבצעים, מזרועות ביטחון נוספות וכמובן מחיל האוויר ומפיקוד הדרום.
האווירה הייתה מתוחה. היו אלה ימים סמוכים לפני חג הפורים. בשלב מסוים במהלך הישיבה מסר ראש המוסד הערכה, לפיה קיים חשש שבחיזבללה ינסו לנצל את המהומה בדרום ולהצית גזרה מוגבלת גם בגבול הצפוני על ידי הפעלת צד שלישי ("פרוקסי"), כדי לא להסתבך בעימות ישיר עם ישראל. הישיבה כאמור הייתה מתוחה, אף אחד לא רצה להפוך את פורים לחג של ישיבה במקלטים עבור מיליון תושבי החלק הדרומי של מדינת ישראל. בשלב מסוים, בעוד סקירתו של ראש המוסד נשמעת, נפתחה דלת חדר הישיבות ולתוכו נכנסה ליצנית.
הס הושלך בחדר. עיני הנוכחים ננעצו באישה בדמות הליצן שפסעה אל תוך החדר. רק ראש הממשלה נתניהו, שהיה באותו רגע רכון על ניירותיו, לא הבחין בה. נתניהו הרים את הראש וגילה את הליצנית בשנייה האחרונה ממש, כשכבר הייתה מולו, מניחה לפניו את כוס האספרסו שהזמין כמה דקות קודם. היה נדמה שהוא נבהל לרגע. ליצנית אינה חזיון נפוץ בחדרי ישיבות הממשלה.
הנוכחים כולם פרצו בצחוק. זו הייתה בסך הכל עובדת משרד הביטחון שהגיעה באותו יום לעבודה מחופשת לליצן, עם האף האדום והכובע המחודד וכל השאר, ופתאום התבקשה להכניס לראש הממשלה כוס אספרסו. היא לא תיארה לעצמה שתהיה ליצנית מצחיקה כל כך.
תיאטרון המסכות
ובחזרה לימים הללו: תיאטרון מסכות מתנהל בעצם הימים הללו בין סין ורוסיה. כשנשיא סין אירח את עמיתו הרוסי לפני כחודש וחצי, השניים ניסו להפגין מול העולם אחדות וסולידריות. ולדימיר פוטין הביע התנגדות לעצמאות טאיוואן, בזמן ששי ג'ינפינג הכיר ב"צורך" של רוסיה להציב חיילים בגבול אוקראינה והתנגד לצירוף המדינה לנאט"ו. שני המשטרים אף פרסמו יחד הודעה משותפת מלבבת ולפיה "הידידות בין שתי המדינות היא חסרת גבולות, ואין תחומים 'אסורים' לשיתוף פעולה".
החום והחיבה שהרעיפו זה על זה שני הדיקטטורים – עומדים בימים אלה למבחן. המפגש בין השניים התרחש לפני יריות הפתיחה של משחקי החורף האולימפיים בסין ולפני הפלישה לאוקראינה. ממשלת סין אמנם לא גינתה את רוסיה, אך גם לא נקטה צעדים ברורים למען הקרמלין. בארה"ב עוקבים בדריכות אחר כל צעד והתבטאות של בייג'ין, גם בשיא הלחימה באוקראינה. בימים האחרונים נראה כי הם גם מעבירים מסר בחזרה: כך לא תיפלו לבור המבודד והמחניק שפוטין חפר לעצמו.
מדיניות החוץ של נשיא ארה"ב עוברת כיום שינויים משמעותיים, אך לא בדיוק מהותיים. האיום האסטרטגי המרכזי שמעסיק את ביידן בטווח הארוך, היה ונותר סין. זה לא מקרי שגם בזמן המלחמה באירופה, בכירי מערך המודיעין שבאו בשבוע החולף לקונגרס הקדישו סקירה נרחבת על בייג'ין. "סין עדיין מוגדרת העדיפות העליונה של קהילת המודיעין", אמרה ראש המודיעין הלאומי, אווריל היינס, בעדות לוועדת המודיעין בבית הנבחרים.
ראש סוכנות הביון המרכזית (CIA), ויליאם ברנס, בא אף הוא לקפיטול כדי להעיד בסנאט, וגם הוא ניצל את הבמה כדי לדבר על סין. "חשוב לזכור שהנהגת סין מושקעת מאוד בשותפות עם רוסיה, ואני לא צופה שזה ישתנה בעתיד הנראה לעין", העריך ברנס, וחידד נקודה חשובה: "אני מאמין שבהנהגת סין – ובמיוחד הנשיא שי – חשים אי נחת נוכח המצב באירופה, חלקית מפני שהמודיעין שלהם לא ידע מה עומד לקרות".
ברנס הדגיש כי הנשיא שי חושש מאוד מ'הנזק התדמיתי' שייגרם לסין בשל החיבור לתוקפנות הרוסית, ולכן לא ממהר לפעול למען פוטין. בממשלת סין מחכים לראות כיצד תסתיים המלחמה, וכבר עתה מביטים בחשש על שינוי סדרי העולם. לא רק בגלל הבידוד הכלכלי של רוסיה, אלא גם בגלל ההשפעה על הכלכלה הסינית כבר עכשיו.
"אני חושב שהנשיא שי בעיקר מוטרד מהאופן שבו הנשיא פוטין הצליח ללכד את אמריקה ואירופה", הוסיף ברנס בסקירתו. "(שי) רואה איך הוא מחזק בריתות טרנס־אטלנטיות בדרכים שהוא כלל לא דמיין לפני הפלישה לאוקראינה. הנהגת סין לא רואה באירופה אך ורק שוק למכירת למוצרים. היא רואה במדינות אירופה שחקניות שאפשר לקיים איתן מערכת יחסים עצמאית, בניסיון לתקוע טריז בין ארה"ב לבעלות בריתה. פוטין הבהיר שזה לא יקרה".
כששניים מבכירי קהילת המודיעין האמריקאית מפרסמים הצהרות פומביות בנושא סין, דווקא עכשיו, אפשר לשער כי קהל היעד של המסרים בכלל מצוי במזרח. ראש המודיעין הלאומי היינס היא חברת קבינט שאחראית לכל סוכנויות המודיעין. התפקיד עצמו נוצר כלקח ממחדלי המודיעין שקדמו למתקפת 11 בספטמבר 2001. אחרי עדות היינס וברנס פרסמה לשכת נשיא סין הודעה הקוראת ל"מקסימום איפוק" באוקראינה.
