כשהם יורדים

…

תמונת מראה

היה זה מחזה מכמיר לב.

גם בגלל הגידופים ההדדיים והילדותיים, אבל בעיקר בגלל הבמה וזהות המתכתשים.

שניהם כיהנו בתפקידים הכי בכירים במדינת ישראל. ראשי ממשלה. שניהם ידעו ימים יפים. ימי שלטון, אהדה ציבורית, נגעו בפסגות הכי גבוהות שיש לציבוריות הישראלית להציע.

והינה, עכשיו, הם עומדים באולם בית משפט קטן ואפלולי, מלווים בעורכי דין, ומתכתשים מי מהם חולה נפש. עקבתי קצת אחרי הדיונים והאמינו לי, בחצר של כל 'חיידר' ביום קיץ חם, מתנהלים ויכוחים יותר אינטליגנטיים.

אבל הבה לא נקדים את המאוחר.

הינה תקציר הפרקים הקודמים על קצה המזלג.

מהצד האחד, ראש הממשלה לשעבר, אהוד אולמרט. מהצד השני, ראש המשלה לשעבר בנימין נתניהו ובני משפחתו.

אולמרט הוא תמונת מראה של נתניהו. שניהם נסיכי הליכוד, בני אותו גיל בערך, אחד מהם קיבל הכל על מגש של כסף, והשני נאבק בציפורניים. בגיל 46 נתניהו, שצעיר מאולמרט ב-4 שנים, עקף אותו והפך לראש ממשלה.

אולמרט אף פעם לא היה פוליטיקאי פופולארי בציבור. הוא נבחר לראשות הממשלה באקראיות מוחלטת מהמקום ה-33 ברשימת קדימה. נתניהו לעומתו, בנה אהדה ציבורית יציבה, שהולכת איתו לאורך שנים.

עם זאת, למרות שפופולאריות ציבורית לא הייתה הצד החזק שלו, תמיד היו לו חברים בכל מקום. עיתונאים שמוכנים לעשות מעצמם צחוק כדי להגן עליו בטוריהם. אולמרט נכנס לכלא, לא בגלל התקשורת, אלא למרות התקשורת.

אצל נתניהו זה הפוך. הוא נשפט על זוטות, בגלל קמפיין תקשורתי.

אולמרט טוען שנתניהו עמד מאחורי הפגנות המילואימניקים אחרי מלחמת לבנון שהביאו להדחתו בסופו של דבר. אולמרט גם רמז בעבר שנתניהו הוא זה שעודד את העדים נגדו במשפט טלנסקי. אין לכך הוכחות, אבל במשפחת אולמרט מדובר במוסכמה שאין עליה חולק.

לא צריך להיות פסיכולוג כדי להבין שיש שם המון תיעוב.

…

הנקודה הרגישה

אולמרט ירד מהבמה הציבורית לפני לא מעט שנים אבל יש דבר אחד שהוא תמיד יתראיין עליו בשמחה: נתניהו. לא משנה מה יהיה המצב, הוא יסביר עד כמה נתניהו הוא חידלון נוראי, כישלון שלא היה כדוגמתו, נזק אסטרטגי למדינת ישראל וכן הלאה.

אלא שלפני תקופה החריף אולמרט את ההתבטאויות וטען שמשפחת נתניהו הם 'חולי נפש'.

נתניהו סופג באופן יומיומי לא מעט חרפות והשמצות. ביחס לפוליטיקאים אחרים, הוא נחשב למי שלא ממהר להתרגש מעלבונות. אבל יש משהו בראשי ממשלה לשעבר שמערער את שיווי משקלו. ככה זה עם הביקורת של אהוד ברק וככה זה עם הביקורת של אהוד אולמרט, ככה היה גם עם ההערות הארסיות של אריאל שרון בזמנו.

אומרים שלכל אחד יש את הנקודה שמוציאה אותו משיווי משקל, וזו הנקודה של נתניהו. יש בקרב הבכירים הללו לשעבר משהו שגורם גם לנתניהו למוד הקרבות לצאת מהכלים. בקטטות הללו לנתניהו יש רק מה להפסיד. אולמרט הוא אדם שלא יכול להיבחר היום למנהל קהילתי. מדובר בפוליטיקאי ששייך להיסטוריה. מאידך, המניה של נתניהו בשיאה. עצם התגובה של נתניהו משחקת לידיים של חבורת הקשישים הזו, שמנהלים לו"ז מאוורר ומשוועים לאיזו קטטה הגונה ומסוקרת.

אבל נתניהו לא יכול להתאפק, זה חזק ממנו.

…

זה חזק מהם

אבל לא רק נתניהו לא יכול להתאפק, גם אולמרט נמצא באותו סיפור.

בפני אולמרט עמדו שני אפשרויות:

הראשונה והסבירה להגיד לא התכוונתי לומר חולה נפש ברמה הקלינית. אתם מכירים את הסלנג הישראלי – יכול היה לומר לשופטים, זו הייתה מליצה בלהט הוויכוח. סביר להניח שהטיעון היה מתקבל, אולמרט היה מתנצל והסיפור היה נגמר.

אבל אולמרט לא באמת יכול היה אחרת. במקום לעשות מה שכל אדם אחר היה עושה הוא העדיף לומר אמת דיברתי ולצאת להרפתקה משפטית חסרת שליטה. רוצה לומר: התכוונתי שיש להם מחלת נפש אמיתית, ואני מוכן להוכיח את זה.

זה מזכיר את הסינדרום שליווה את אולמרט במהלך משפטו המתוקשר. במקום להוריד את הראש, הוא בחר לפתוח בקמפיין נגד פרקליט המדינה משה לדור באופן אישי, נגד המשטרה, ונגד אנשי הפרקליטות. אולמרט דהר לתוך הקיר בעוצמה אדירה, וסיים בכלא.

גם היום אולמרט יודע שהוא יפסיד. אבל נראה שזה לא מזיז לו. זו כבר לא התנהלות שהוא שולט בה, אלא התנהלות של אדם משולהב שמוכן לאבד הכל העיקר לנקום, העיקר להגיב. זה אותו אולמרט שוועדת החקירה למלחמת לבנון השנייה קבעה שנהג בפזיזות כשיצא למלחמה עם צבא לא ערוך. זה אותו אולמרט חמום המוח שהיה נוהג להטיח עלבונות נמוכים בחברות כנסת שהתקוטטו איתו. זה אותו אולמרט שלא מזדקן לעולם, שכעת הולך עם נתניהו לבית משפט על זוטות.

אולמרט רוצה להעלות עדים שיעידו על הכשירות הנפשית של משפחת נתניהו, שיספרו מה קורה בבית, מאחורי הקלעים, ואם בסוף-בסוף, הוא יאלץ להיפרד מכמה שקלים, שווה לו.

וזה מה שהוא עשה השבוע.

הוא הביא את ניר חפץ, שהיה הדובר של משפחת נתניהו, שסיפק ציטוטים מבחילים על מה שקורה מאחורי הקלעים. לא יודע אם זה נכון או לא, אבל איש אמון שמוציא את מה שראה מאחורי הקלעים, זה תחתית החבית האנושית.

ואולמרט, גם הוא, הגיע לשפל חדש. לדון בכשירות נפשית של אנשים בפומבי, להוציא טינופים על בני משפחה, רק בשל להט הוויכוח הפוליטי, זה שפל שעדיין לא ראינו.

ועוד לא דיברנו על הנזק שהמשפט הזה עושה למתמודדי הנפש. אלו שמתמודדים בגבורה עם בעיות לא פשוטות, ועכשיו מדברים עליהם בבוז ובגנאי ובהתנשאות.

אולמרט מוכיח את המשפט: אין לך מדרגה שאין לך נמוכה הימנה.

…

אולמרט של מטה

ולמה אני עוקב אחרי המשפט הזה בעניין?

לאהוד אולמרט יש גם פן אחר לגמרי. כל מי שמסתובב במסדרונות עיריית ירושלים, או בכל מקום עבודה בו עבד אהוד אולמרט, יודע לספר על החברות והאנושיות שהיו סימן ההיכר של אולמרט במשך שנים.

הוא היה חביבם של המנקות, של עובדי הקבלן, לא שכח ימי הולדת של הפקידים והשומרים, עמד לימין המסכנים, ובכלל היה איש של חברים.

כשהסגן שלו, שמואל מאיר, נהרג בתאונת דרכים, הוא לקח על עצמו לבקר את המשפחה כל יום שישי עם חלות חמות ומעדנים לשבת. מנהג אותו החזיק גם כשהתמנה לראש ממשלה, לא ויתר עליו אף פעם. אולמרט, אומרים החברים שלו, הוא מישהו שאפשר לסמוך עליו שיבוא אליך בעת צרה בלי לשאול שאלות. לא משנה באיזה תפקיד הוא היה, תמיד דאג לאנשים מסביבו, למגישות התה, לחברים מפעם, לא רק לאלה המקושרים והמקומבנים. איש של אנשים. חבר שהיית רוצה לידך.

ונכון, החיים לקחו אותו למקומות גבוהים מאוד ונמוכים מאוד, אבל אתה מצפה מיהודי כזה, שסוחב אחריו שובל של מעריצים שהעריצו אותו על ההתנהלות החברית וההגונה שלו, לאיזה סטנדרט מוסרי. לראות כזה יהודי משתמש בכאלה פרקטיקות נגד בני משפחה של ראש ממשלה לשעבר, ולא משנה כמה דם רע עבר ביניהם, מעורר לא מעט מחשבות על הטבע האנושי.

המסקנה מכל זה היא שאנחנו לא באמת יכולים לסמוך על הטבע האנושי.

יכול להיות האדם הטוב ביותר בעולם שתקופה אחר כך ירד לתהומות מוסריים שאף אחד אחר לא יכול להגיע אליהם. ומה שעצוב זה שאת התהומות המוסריים אליהם הוא הגיע הוא מסביר באותו להט כמו שהוא מסביר את המעשים הכי נאצלים שלו. יש את אולמרט של מעלה, ויש את אולמרט של מטה.

וכאלה מקרים ממחישים כמה חשוב להיצמד למצפן רוחני ומוסרי אמיתי, שלא מושתת רק על מצפון אנושי שלא תמיד מכוייל בצורה נכונה, אלא על מצפן תורני וערכי, שמבוסס על ערכי נצח.

המשנה באבות אומרת: "רבי מאיר אומר כל העוסק בתורה לשמה, זוכה לדברים הרבה… ומלבשתו ענוה ויראה… והוי צנוע וארך רוח, ומוחל על עלבונו, ומגדלתו ומרוממתו על כל המעשים".

אילו שני היהודים הללו היו זוכים שיתקיימו בהם דברי המשנה, החיים שלהם היו נראים אחרת לגמרי כעת.

המשפט היצרי הזה, לא מפחיתים מההגינות והחברות שיש בדי.אן.אי האולמרטי, ושבזכותם הוא קנה את שמו הטוב בקרב חבריו. הוא רק מראה לנו, איך נראה אופי טוב שלא מבוסס על ערכים רוחניים ותורניים, ובעיקר מלמד אותנו שאף פעם אסור לסמוך על עצמנו ועל ליבנו הטוב והרחום.

ולוואי שבזכות הלימוד הזה, יזכו כל המעורבים לבריאות הגוף והנפש עד מאה ועשרים אכי"ר.