לפני שיורים, חושבים

כאשר בחלקים מסוימים של ציבור חובשי הכיפות הסרוגות מתחילים להפיץ שנאה נגד לומדי התורה, אין אפשרות להמשיך לשתוק | דע מה שתשיב

תגיד, אבא", פונה אליי הבת שלי, "למה הם שונאים אותנו?"
אני מנסה להבין למי היא מתכוונת, ואז היא מנופפת באחד מהפרסומים המזוהים עם מגזר הציונות הדתית, שיחד עם רשימה ארוכה של עלוני ועיתוני המגזר, זרועים במאמרים נוטפי שנאה נגד לומדי התורה והמגזר החרדי, משל מדובר בגיליון בחירות של 'ישראל ביתנו' וארגוני השמאל.
ימים קשים עוברים על עם ישראל. אם לא די לנו בדם ישראל שנשפך כמים, הרי שבאחת קמה עלינו גם קבוצה מתוך הציבור הנ"ל והצטרפה למקהלת 'אחיכם, שונאיכם, מנדיכם', שכדברי הנביא קמים נגד החרדים לדבר השם.
אני רואה את הצער על פניה של בתי, ואת המבוכה שקיימת בקרב חלק מבני התורה הצעירים למקרא דברי הבלע נגדם. למרות שאין לי חשק לעסוק בפוליטיקה, אני חש שהפעם לא עת לחשות, כי בשונה מבעבר, הפעם יש בין הטוענים נגדנו גם מנהיגי ציבור ומחנכים, שמביאים סחורה חדשה למלחמה הישנה נגד לומדי תורה. הפעם זו כבר לא סתם זריקת האשמות בנוסח 'פרזיטים' ו'משתמטים' אלא ממש 'חבורות' ישיבתיות, גדושות בציטטות ומובאות מכל חלקי התורה, המוכיחות שאנחנו טועים ועומדים על הדם. זה לא הזמן לשתוק ולהוריד ראש, אלא להשיב מלחמה, בחינת 'דע מה שתשיב לאפיקורוס', בעיקר בשביל לענות לילדינו ובחורינו – שיהיו בטוחים בצדקת דרכם.
מי שחושב שהשימוש במילה 'אפיקורס' בהקשר זה מוגזם, כדאי שיפתח גמרא מסכת סנהדרין (דף צט:): "אמר רב יוסף: אפיקורוס – כגון הני דאמרי: 'מאי אהנו לן רבנן? לדידהו קרו, לדידהו תנו' (פירוש: 'כמו אלו שאומרים: מה מועילים לנו חכמים? לעצמם למדו, לעצמם שנו)". ועל כך הוסיף אביי, שהאומרים זאת הם גם בכלל 'מגלה פנים בתורה' (שאין לו חלק לעולם הבא), שהרי כתוב בפסוק: "אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי".
מרן רבי אלחנן וסרמן הי"ד, בקונטרס 'עקבתא דמשיחא', חזה בדיוק רב את המצב העגום הזה שיקרה בעקבתא דמשיחא, כאשר "קטגוריה באה בתלמידי חכמים". האפיקורסים בדורות הקודמים טענו: 'מה הועילו לנו רבנן? הם לומדים לעצמם' – כלומר, הם הודו בעצם ההנאה והטובה הרוחנית שבלימוד התורה; אך האפיקורסים של דורנו טוענים שלומדי התורה ממיטים שואה על העם כולו.
אין בעיה לנהל ויכוח הלכתי אידיאולוגי מכובד סביב נושא הגיוס, יש באמת הרבה נידונים תורניים חמורים שנוגעים לסוגיה הזו. אבל זה לא הסיפור כרגע. הסגנון והתזמון מלמדים שאין כאן רצון ללבן הלכה, אלא לתקוף ולפגוע במילים רעות שבאות מצד חלק מהמגזר הנ"ל, שאינם שמים לב איך הפכו באחת לחלק מתוכנית פוליטית-שמאלנית-רדיקלית סדורה לערעור הממשלה ועם ישראל דווקא ברגעים שבהם אנו זקוקים לאחדות ולאחווה.
חבר יקר שפגשתי השבוע, בוגר ישיבות הסדר, אמר לי: "אל תתבלבל. כמו שאצלכם יש פלגים, גם אצלנו יש. החבורה הזאת אינה מייצגת את בני התורה שלנו בכלל. אלו אנשים שמונעים מרגשי נחיתות מובנים מול הציבור החילוני. תסבוך ישן של אלו שירגישו הרבה יותר שייכות לחילוני השמאלני הנאור, מאשר אל אברך הכולל. זה בדיוק הציבור שסופר בכל שנה מספרים מזעזעים של נוער העוזב את הדת, ולא ממצוקה – כמו שקיים במגזר החרדי – אלא מתוך שעמום ובוז לחינוך תורני מבולבל וחסר עמוד שדרה.
"אנחנו", הוא אומר לי, "אלו שבאמת מחוברים לתורה ויראת שמיים, מקבלים את ההשקפה שלנו מרבותינו, כמו הג"ר מרדכי אליהו זצוק"ל שדעתו הייתה ברורה. בדרשותיו היה אומר: למה יש מספר כזה של בחורי ישיבה? – 'והפריתי אתכם', יפרו וירבו בחורים שיושבים ולומדים תורה. ואם יבואו וידברו? אל תתחשבו, תהיו בקומה זקופה. צריך לדעת שזה קיום העולם ועל זה העולם עומד, ובזה נלך בקומה זקופה גם בארץ ישראל וגם בכל העולם כולו, כשיש לנו בני תורה שלומדים שום אויב לא יכול לנו".
ידידי מציע לחלק בכל ישיבה את הקונטרס 'בני הישיבות וגיוסם', מאת הרב משה צבי נריה. כל מילה שם קילורין לעיניים. הנה כמה ציטוטים נבחרים משם:
"למראה ההסתערות הזועמת, למשמע הדיבורים הבוטים-מעליבים על בני הישיבות, מתקבל הרושם שפתאום פרחה מראשיהם של רבים כל ההיסטוריה הישראלית, פתאום נשתכח הדבר הפשוט, כי עוד בטרם היות לנו מדינה וצבא היו לנו בנים שמסרו נפשם על קיום האומה; בנים חיילים שצמחו ועלו אך ורק באוהלי תורה.
"צה"ל יונק את כוחו המיוחד לא רק מאימוני יום יום קשים ומפרכים, אלא גם מדורות של יהודים שחונכו למסירות נפש למען ערכים רוחניים של יהודים שלימדום בישיבות להעדיף חיי עולם על חיי שעה. בני הישיבות אינם משתמטים, אלא רתוקים הם למקומותיהם בפקודת רבותיהם. צה"ל שומר על הגוף והישיבות על הנפש, צה"ל מגן על היהודים והישיבות מגינות על היהדות. שום אוניברסיטה אינה מתמוטטת אם הסטודנטים לומדים שם לסירוגין. לא כן הישיבות, שם נדרש לשמור על לימוד רצוף ועל התמסרות גמורה לתורה".
הבנתם את זה?! לא מדובר כאן במלחמה חדשה. הלוחמים בבני הישיבות הם אלו שכבר מקום המדינה נלחמים נגדנו, אלו שגזרו פאות, אלו שתומכים בעם ישראל ככל העמים, עם חילולי שבת ועם מצעדים של תועבה בארץ הקדושה. למרבה האירוניה, הם גם אלו שנמצאים בקצה השני והקיצוני גם ביחס לדעות הציוניות שלכם; אלו שנלחמים בכם בכל הנוגע לשלמות הארץ.
אז גם אם נניח שאתם צודקים בטענות שלכם, לא מרגיש לכם בזוי לעמוד בשורה אחת עם אויבי התורה הגדולים ביותר?! במחאה הזאת שחברתם אליה לא תמצאו את העם שבשדות, לא את הימניים ולא את המסורתיים; זו קואליציה מוזרה של ליברמן-לפיד-מיכאלי יחד איתכם.
אני מנסה לחשוב מה היה קורה אילו ארגונים אנטישמיים תומכי חמאס היו יוצאים היום בקמפיין על נושא חשוב כמו התחממות כדור הארץ, האם הייתם מעלים בדעתכם לשבת איתם על אותה במה?! תגידו, השתגעתם לגמרי?! לא מפחיד אתכם לגלות את עצמכם בצד של בוזי התורה?!
ועוד משהו: האם אינכם פוחדים להיות בכלל אלו שעליהם כותב הרמב"ם בהלכות תלמוד תורה: "עוון גדול לבזות החכמים או לשנוא אותם, לא חרבה ירושלים עד שבזו בה תלמידי חכמים… וכל המבזה את החכמים אין לו חלק לעולם הבא והרי זה בכלל 'כי דבר השם בזה'"?
תבינו, אינכם יוצאים נגד החרדים. אתם, בחוצפתכם, יוצאים נגד הבבא סאלי, נגד הרב עובדיה, נגד רבי שלמה זלמן אויערבך ונגד כל גדולי ישראל שהורו לנו מאז ומעולם שבחורי ישיבות לא יתגייסו. הוראתם לא השתנתה, גם לא ב-7 באוקטובר, אין שום הבדל.
וגם אם נדמה לכם שאתם מקיימים את דבר השם במלחמה הזו, הרי שגם באסטרטגיה אתם מגלים טיפשות גמורה: מה אתם חושבים שאתם משיגים?! נדמה לכם שיש צעיר חרדי אחד שיסיים לקרוא אתכם וירוץ להתגייס?! אתם באמת חושבים שיש גזֵרה בעולם שתגרום לנו לזוז מאמונתנו? עוד לא קלטתם שאתם פועלים בדיוק הפוך, וגורמים לציפוף שורות בקרב הציבור החרדי?! המלחמה והעלבונות האלו רק גורמים לנו להסתגר יותר, להאמין יותר ברבותינו ולהתעקש על דרכנו.
לא, אני לא טומן ראש בחול. כמי שעוסק בחינוך ומכיר היטב את הנוער החרדי המתמודד, הייתי מוכן להיכנס לדיון עמוק לגביהם, כמו לגבי אותם בחורים שלא לומדים תורה. הייתי מוכן גם לשתוק ולהרכין ראש על טענות שאין אצלנו מספיק 'עמו אנוכי בצרה', לא בלוויות ולא בניחומי אבלים. ובמיוחד, אם הייתם יוצאים בקריאות בסגנון: 'חיילים, היחידות שלכם צריכות ללמוד יותר, להתפלל יותר, זה לא מספיק' – לקריאה כזו היינו מצטרפים. אבל מרגע שערבבתם הכל והכנסתם את כלל לומדי התורה האמיתיים לסוגיה, אני אעדיף לרקוד עם קיצוניים הזויים נגד הגיוס מאשר להסכים איתכם במשהו.
דרך התורה, כמו שרבותינו מלמדים אותנו, היא להכיר טובה לחיילים הקדושים שמקיזים את דמם למען עם ישראל, לבכות ולהתחנן שיצאו לשלום ויחזרו לשלום, ועם זה גם להעריץ לרומם ולחזק את לומדי התורה שירבו. את מבינה, בתי היקרה, הקמפיין הזה הוא לא של עם ישראל. הרעל הזה הוא עוד אחד מניסיונות האמונה שבעזרת השם נתגבר עליהם.
כדאי לחתום בסיפורו של אל"מ דרור ויינברג הי"ד, שבסוכות האחרון לחייו הגיע לבקר בסוכתו של הרב יעקב לבנון. דרור דפק על השולחן ואמר: "למה אתם לא מחדשים מספיק בתורה? מאיפה אתם חושבים אני יכול לקחת את הכוח לחדש בצבאיות? מהחידושים שמחדשים בבית המדרש. תחדשו חידושים, תכתבו עוד ספרים, תגידו דברים שהאוזן לא שמעה, ואז אוכל למצוא שיטות חדשות לתפוס מחבלים".
בחוברת שיצאה לזכרו מסופר על פורים אחד שדרור הגיע לבקר את חברו ומצא שם חבורה של תלמידי חכמים. דרור פנה ואמר להם: "אני דורש מכם, אתם צריכים ללמוד הרבה תורה, כל היום וכל הלילה, כמו שאני עובד כל היום וכל הלילה, ולחדש חידושים, ולהאיר אור גדול – כי כל מה שאנחנו עושים זה רק מכוחכם, זה רק בזכותכם ובכוח מה שאתם עושים".
אחים יקרים, עוד לא מאוחר. אפשר להתעשת, להיזכר בדברי חז"ל, לעצור את מלחמת החורמה שפתחתם. להתחיל לרומם את לומדי התורה ולהביא שלום וביטחון גדול לכל עם ישראל.