ירוחם יצחק לנדסמן ד' שבט התשפ"ד

 

היה עצוב לקרוא בשבוע שעבר את טורו של הרב נח פלאי. עצוב ומאתגר. מעורר מוטיבציה לחשוב ולפעול.

הוא כתב באומץ ובכאב על המגפה הטכנולוגית בקרב מי שמשיגים לעצמם גישה לטכנולוגיה ומתמכרים לכך. הרב פלאי תוהה אם לא הגיע הזמן לשנות גישה לאחר שמתברר שהשיטה המסורתית של אזהרות ועונשים וסילוקים והפחדות לא מניבה תוצאות.

ברשותו וברשותכם אני מבקש להמשיך את הדיון ולהצביע על נקודה קריטית שלעניות דעתי טומנת בחובה פתרון משמעותי.

הנפש היהודית מגיעה מעולם התענוג ולכן היא נתונה בחיפוש מתמיד של סיפוקים וריגושים. היעד הוא כמובן למצוא את התענוגות בעשייה רוחנית. להתענג על השם. אבל מה יעשה מי שבגלל התכונות וסך הכישרונות שלו לא מצליח למצוא סיפוק בגמרא בצורה שבה היא נלמדת בישיבה? הוא ניסה כל כך הרבה ונכשל. קיימים בו כל מיני כישורים לכל מיני דברים טובים, אבל ללמוד חומר מורכב, לחשב מהלכים, להיות מה'שפיצים' – זה גדול עליו. בישיבה שבה הוא לומד רק בזה מתבטאת הצלחה ונצבר שם טוב. כל דבר חיובי אחר, גם עניינים שקשורים לעולמו הרוחני, לא נחשבים. לא אצל המחנכים וממילא גם לא אצלו. הוא 'לא כלום'.

הוא צמא לביטוי וגם לתחושת עונג ובסביבתו אין כל מקור שממנו הוא יוכל לקבל אותם. הישיבה שבה הוא לומד דומה למיטת סדום. יוצרים תבנית, מטילים את כולם לתוכה ואז דורשים מהנפשות להתאים את עצמם לתבנית. מי שנמוך שימתח את גופו, ומי שגבוה שיקצר את גפיו. ומי שלא מצליח עם האקרובטיקה הזו, לא נמצא לו פתרון מתאים לנפשו רק נאמר לו מוסר, נפעיל עליו סנקציות, נעניש אותו, נגרש אותו.

ואז מתגבר הצימאון לריגושים וסיפוקים. משל דומה הדבר לבני אדם שסגרו אותם בתוך חדר בטמפרטורה גבוהה כחום היום. מהחלון הם רואים מעיין נובע מים חיים. הם מבקשים לצאת ולשתות ולא מניחים להם. כמה זמן יעבור עד שהם ישברו את החלונות ויקפצו החוצה לרוות את צימאונם היוקד למרות האזהרות והעונשים?!

צודק אפוא הרב נח פלאי. אם לא ניתן לבחור משהו מתאים שימלא לו את הנפש, הוא יגיע אל הדברים הרעים. הפחדות לא יעזרו. לא כולם מסוגלים ללמוד באופן שיספק אותם ולא כולם מתאימים לצורת הלימוד המקובלת.

מי שכועס על השורות האלו וטומן את ראשו בחול, מוזמן לקרוא שוב את הטור של הרב פלאי מהשבוע שעבר.

 

***

 

לפני כמה שנים סיפרתי כאן מעשה רב מהגראי"ל שטיינמן זצ"ל ובשל האקטואליות שלו אשוב עליו בקצרה.

פעם הגיעו אליו אנשי חינוך מישיבה מסוימת גדולה ומפורסמת ובפיהם שאלה קשה:

נודע להם לצערם על כמה בחורים מהישיבה שמבלים בלילות במקום בילוי מפוקפק מאוד. השאלה היא אם לסלקם מהישיבה ואז הם כנראה יתדרדרו עוד יותר ומי יודע לאן יגיעו, או לדרוש מהם התחייבות לשיפור המעשים, להדק עליהם את הפיקוח ולהותירם, אולם אז יש סיכון שמא יקלקלו בחורים אחרים שהולכים בדרכים טובות.

"האם היו גם בחורים חסידיים בקבוצה הזו?" שאל אותם הרב שטיינמן (אותה ישיבה שייכת רשמית לציבור הליטאי, אבל לומדים שם גם בחורים חסידיים).

אנשי הישיבה השיבו בשלילה הזו וראש הישיבה, רבן של ישראל, הדריך אותם כיצד לנהוג.

כשיצאו שאלו אנשי הבית את ראש הישיבה למה התעניין אם בקבוצה הבעייתית הזו היו בחורים חסידיים, והוא לא השיב.

בחלוף כמה ימים התקיימה בחסידות ויז'ניץ שמחת שבע ברכות מרכזית לנכד הרבי. הרב שטיינמן היה מוזמן וישב באירוע הזה בבית המדרש הגדול בקריית ויז'ניץ שעה ארוכה, תוך שהוא מתבונן סביבו בציבור הענק על הפרנצ'ס שמלאים באברכים ובבחורים. בדרך חזור שאל ראש הישיבה את מקורביו: "נו, אתם עדיין שואלים למה ביררתי אם היו בחורים חסידיים בקבוצה הקלוקלת? ראיתם מה החסידים עושים עם הבחורים שלהם?"

ראש הישיבה הישיש ראו את אלו ששרו במקהלה, את האחראים על הפרנצ'ס ועל חלוקת המנות. את השירה האדירה השמחה והמרגשת. עיסוקים וסיפוקים ריגושים בתוך המסגרת החינוכית.

ובאמת, הרב פלאי, אני חושב שהנתונים המעציבים שהבאת הם לא מישיבות חסידיות. ברור שגם שם יש התמודדות, היצר הרע לא מוותר על אף אחד, לא משנה איך הוא לבוש ועם איזה חוג הוא נמנה, אבל בקהילות החסידיות יש מקום וקירוב ותוכן ולפעמים אפילו מעמד גם למי שלא מסוגל ללמוד בעומק העיון. ממלאים לו את הנפש בדברים חיוביים, ומשאירים אותו מחובר לעולם של יראת שמיים ולחובות ולזכויות של יהודי עלי אדמות.

מישהו סיפר לי השבוע על אחד מגדולי האדמו"רים בדורנו שהציגו לו דגם של בניין חדש ההולך ונבנה ברשת הישיבות שבהנהגתו. הרבי התבונן כה וכה ושאל היכן מגרש המשחקים.

לפליאת העסקנים הגיב בחיוך והסביר: "אני לא מתכוון באמת למגרש משחקים, כוונתי לפינה שמיועדת לפעילויות עבור אלו שהלימודים הקבועים והרצופים קשים להם, שיהיה להם משהו להתגדר בו בתוך הישיבה כדי שיישארו במסגרת ולא ייפלטו לרחוב".

 

***

 

חינוך הוא הדבר הכי מורכב והכי חמקמק והכי לא צפוי בעולם. בחינוך אין כללים של מדע מדויק. גם בדבר הזה של להעניק סיפוקים ותעסוקה הולמת לצעירים אפשר להיכשל. יש נער שזה יעזור וימלא אותו ויש חלילה שזה יכול לגרור אותו למחוזות רחוקים. ולכן כל ערום יעשה בדעת ויקדים וילווה כל פעולה בתפילה. אבל אין ספק שמגפת הטכנולוגיה קשורה בקשר גורדי לחסר בסיפוק ובתעסוקה שהולמת את הנפש והכישורים המיוחדים לכל אחד. אם נותיר אותם צמאים הם יגיעו אל מים רעים. עדיף שאנו נרווה אותם.

תודה רבי נח, ירבו כמותך בקרבנו!