יוסי אליטוב ועו"ד אבי בלום כ"ד כסלו התשפ"ב

ההיכל גאה מהתרגשות. מאות חסידים וצעירים מילאו את היכל בית הכנסת המרכזי 'בית מנחם' בכפר חב"ד, לכבוד חג הגאולה החב"די י"ט כסלו. החגיגה בכפר חב"ד הפכה למסורת עוד בשנות החמישים המוקדמות, אז עלו מנהיגי המדינה לכפר החקלאי של עולי רוסיה בפאתי שדה התעופה הלאומי של ישראל.

הם הגיעו אז כדי להרים כוסית לחיים ולהצטרף לקהל בניגון געגועים שמתרפק על מסורת בית אבא. בימים ההם בזמן הזה, המסדר השנתי הפך למקום שבו עולים שרים וחברי כנסת ומתחרים בכתירת כתרים לחסידי חב"ד על מפעל השליחות ומוסד אהבת ישראל של החסידות.

היו שנים, כששלטון מפא"י אחז בהגה השלטון, שלא היה שר או ח"כ שדילג על החגיגות בכפר. כפר חב"ד היה אז 'הבן יקיר' של מפא"י. כמעט כל מבני החינוך והרווחה בכפר, נבנו אז במימון ממשלתי – בסיוע פטרונים כמו הנשיא זלמן שז"ר ובכירים אחרים בעלי שורשים חסידיים וחב"דיים.

החגיגה השנה התאפיינה בכך שהמשתתפים באירוע היו בעיקר מהצד הימני של המפה. בני גנץ שאישר השתתפות, נעדר מהסיבה הרשמית של טיסה לילית במשלחת הישראלית למרוקו. שר הדתות מתן כהנא שאישר השתתפות גם כן, נרתע כנראה מנוכחות המון ימני צעיר. משכך, נותרה הזירה כולה בידי חברי הכנסת מהליכוד, שס והציונות הדתית. בזה אחר זה עלו שלמה קרעי, עמיחי שקלי וניר ברקת – כאשר כל אחד חשף את הפרק החב"די בחייו.

אחרי החימום של ח"כי המחנה, הגיח בנימין נתניהו. בשבועות האחרונים מאז אושר התקציב, ניכרים אותות של שיבה בפניו. אם זו העייפות ואם אותות הגיל – האיש לפתע נראה כפי שבן 72 אמור להיראות. עם קמטים בזוויות ושיער לבן. משהו מבבואת אביו נשקף בפניו.

הנשיא הרצוג תיאר לאחרונה בשיחה חברית את ביבי החדש של תקופת האופוזיציה, אחרי אישור התקציב. "נכון שהאיש קצת התבגר", הוא אמר וניתח, "אבל אני פוגש אותו בעיקר נינוח ושלו. הוא מספר לי בחדווה על הספרים הרבים שהוא קורא, על לילות של שינה רציפה. השלטון זה לא רק שררה, יש בו כובד ראש ואחריות, ואני לא בטוח שנתניהו לא נהנה מפסק זמן אחרי סיר הלחץ שבו היה במשך שתים עשרה שנה ברציפות".

ספק אם נתניהו עצמו היה חותם על הדיאגנוזה של הרצוג כמצב המומלץ מבחינתו – אבל אי אפשר להתעלם מכך שהאיש נראה אחרת לאחרונה, גם בעיני שותפיו. שקט ושלו, עם פחות שכבות של איפור ופחות צבע בשיער, ולא רק בגלל צמצום מצבת צוות האיפור והתסרוקת. איש אינו בולש היכן נמצאת רעייתו, מה אמרה ואיך הגיבה. נתניהו שמתעתד לטוס בחג החנוכה ללונדון, מסדר לעצמו לו"ז חו"ל אוורירי, בניגוד לכל מסעות העבר שבהם לא נח לרגע.

 

גלות וגאולה

שותפיו של נתניהו שרואים אותו לאחרונה נינוח יותר מדי, אומרים בשיחות סגורות שלא יופתעו אם האיש ייקח פסק זמן של שנה מהכנסת ואולי גם מראשות הליכוד. מהלך מהסוג הזה יאפשר לו לצאת לסבב הרצאות בעולם, וגם לעשות לבתיו, בלשון רבים כמובן. אם לא היה חושש שהדבר ישפיע לרעה על המשפט המתנהל, סביר להניח שהמהלך כבר היה נעשה.

כשמדברים על נתניהו, אי אפשר להתעלם מכך שבמצבו הנוכחי הוא מפתיע את מספידיו. במישור הפוליטי, אויביו בממשלה היו בטוחים שבשלב הזה הוא יתרסק בדעת הקהל וייחבט בבית המשפט, אבל בפועל ההפך קורה. בסקרים נתניהו בראשות הליכוד חזק מאי פעם. תיק 4000 נראה כמו קרקס יותר מאשר כהליך משפטי. היה מי שתהה השבוע אם אפילו עד המדינה העוין לנתניהו ניר חפץ, לא מתואם מאחורי הקלעים בכמה תשובות מפתח הנוגעות לנתניהו – דווקא עם ההגנה. אחרת קשה להבין מדוע בשאלות מפתח, העד שהוכן כל כך, משיב כבר בהליך העדות הראשית, תשובות שמסייעות להגנת נתניהו ופוטרות אותו מאחריות להעברת הוראות רגולטוריות.

מי שעוקב אחרי התבטאויותיו של עד המדינה הבא בתור, שלמה פילבר, יכול לשאול את עצמו אם הפרקליטות אכן תעלה אותו לבסוף על הדוכן או שמא תחסוך מעצמה את הביזיון הבא. לא ניפול מהכיסא אם בשלב מסוים נראה איך הפרקליטות מעבירה את כובד המשקל של תיקי נתניהו מתיק 4000 לתיק 1000. אי אפשר לומר שאנחנו שם – אבל הדרך נראית סלולה.

נשוב לאירוע בכפר חב"ד: בדקות הראשונות שבהן ישב נתניהו בשולחן הנשיאות, הוא בחר להסתודד עם אמיר אוחנה, השר לביטחון פנים לשעבר, שהיחסים ביניהם ידעו עליות ומורדות חדים, כמו של הר מירון. נתניהו לא אהב מעולם את הפוליטיקאים המקורבים לו חזקים ועצמאים. אוחנה בן טיפוחיו, חצה מזמן את הקו – וקנה מקום של קבע בחמישייה הפותחת של הליכוד בכל סקרי המתפקדים. נוכחותו השבוע, הן בדיון בבית המשפט והן בכפר חב"ד, לצד נתניהו, מעידה על שיפור מה ביחסים בין השניים. משמאלו, הציץ ניר ברקת, לבוש בהידור כחתן ביום חופתו. "אני בכלל חב"דניק", אמר ברקת ולא הטעה בהרבה.

ראש עיריית ירושלים לשעבר, שתפארתו לעת עתה בעברו, מחזיק רשימת יוחסין מרשימה למעלה בקודש על לבעל התניא. בכל פעם שהוא מגיח לאירועים חב"דיים, הוא מעדכן את אביו שמבקש לשמוע כל פסיפס מידע שמביא הבן מהשיח עם החסידים. היחיד שהעיב מעט על השמחה של נתניהו היה איתמר בן גביר שנחשב לסטאר בקרב צעירי הימין. כשנתניהו נאלץ לחלוק את שירי התהילה עם איתמר בן גביר, פניו התכרכמו קמעא.

כשנתניהו הוזמן לשאת דברים, הקהל נעמד על רגליו. "חב"ד אצלי זה במשפחה", פתח ביבי וסיפר שרעייתו שרה, חגגה את י"ט כסלו בבית הספר 'בית חנה' בירושלים במסגרת עבודתה כפסיכולוגית. רעייתו שהתלוותה אליו לאירוע, הנהנה כאות הסכמה, ובמעבר טבעי – ביבי עבר לדבר על ביקוריו של הבן אבנר בבתי חב"ד בעולם. "בננו אבנר טייל באוסטרליה, מדינה קטנה, רצופה בחב"ד. בניו זילנד – הוא היה גם, היא רצופה בחב"ד. ביוון – רצופה בחב"ד, בכל מקום חב"ד, בכל העולם היהודי ובכל העולם מביאים יהודים לאהבת ישראל. זהו חזון נפלא שהתחיל לפני דורות ומחוזק כמורשת דורות באופן מופלא, באור שקורן מכאן לכל העולם". אבנר הוא 'ילד טוב ירושלים' במובן הטוב של המונח, ולא בכדי בחר האב דווקא בו, כמי שיתלווה אליו לדיון בבית המשפט וכמי שעל אודותיו ידבר בפני מאות המשתתפים בכפר.

נתניהו של אחרי התקציב יכול להיראות אחרת, מבוגר ורגוע יותר, עד לרגע שבו הוא פותח את פיו – בהופעה שאיש לא יכול להעלות מלבדו. "היום הזה מהול בעצב גדול", שינה נתניהו את הטון במעבר חד מהאווירה החגיגית, "שרה ואני באנו לפה מהבית של משפחת קיי, משפחה חב"דניקית שעלתה מדרום אפריקה ואיבדה את בנה היקר עלם חמודות אלי, ה' ייקום דמו. הוא נלקח מאיתנו על ידי מרצח נתעב. אלי היה אוהב אדם, אוהב שירה, מוזיקה, אוהב אדם באשר הוא שרק רצה שלום עלי אדמות. וכשאומרים לי שלום עושים עם אויב, אני אומר: שלום עושים עם אויב שרוצה לעשות שלום, אבל אויב שלא רוצה לעשות שלום – את היד שלו צריך לגדוע".

נימת אבל נשזרה בחלק מהנאום, אך באופן כללי לא היו ימים טובים לנתניהו יותר מהרגעים 'בהם שהה בחברת חסידי חב"ד – מ-1996 ועד 2021.

 

משפט הציבור

 

אלי וינגורט, הפרקליט המלווה של תיק דרעי בשש השנים האחרונות, הוא יהודי חובש כיפה, תושב גבעת שמואל שמסתובב בציציות מתבדרות בחוץ. מאז הצטרף הפרקליט הצעיר והמוכשר לפרקליטות המדינה – פרשת דרעי היא תיק חייו. מאז תודרכנו באותו חורף לפני שש שנים על מסכת אירועים שנשמעת כיום דמיונית, בין וינה לירושלים – כשבדרך צינורות ועמותות קש של משפחת דרעי – וינגורט לועס את חומרי החקירה מבוקר ועד ליל.

במרוצת השנה האחרונה, הבינו בפרקליטות שההר לא הוליד אפילו עכבר, ומכל סיפורי השוחד והמרמה נותר רק תיק פתוח אחד בנוגע לענייני מיסוי שלרוב מסתיימים בכופר והסדר כספי. את מה שהיועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט חשב על התיק, כולנו יכולנו לקרוא עוד בשלב שבו פרסם את ההכרעה שקדמה לשימוע, כאשר הובלט דווקא הפרק של סגירת החשדות בנוגע לשוחד ומרמה – שבגינם נפתחה החקירה.

ההחלטה של מנדלבליט נראתה כמו מבוא לסגירת התיק אחרי השימוע. זה היה גם השיח התקשורתי של פרשנים משפטיים מובילים כמו ברוך קרא ואחרים שקראו למנדלבליט לסגור את התיק ללא קלון, ולו בשל עינוי הדין הבלתי נתפס והפרכת כל האישומים המרכזיים.

אלא שהיועץ המשפטי לממשלה בחר להמשיך ולסחוב זמן גם בשלב שאחרי השימוע. במקום להכריע על עסקת טיעון בסגנון העסקה עם חיים כץ, שההאשמות נגדו היו חמורות יותר, מושמעות לאחרונה זמירות מכיוון היועמ"ש והפרקליטות על עסקת טיעון שתכלול הטלת קלון. משמעות עסקה שכזאת היא הרחקתו של דרעי מהממשלה והכנסת למשך שבע שנים.

אם ניצמד רגע לתזה האומרת שמנדלבליט מבקש לבוא לקראת דרעי ורק חיכה לימים שאחרי פרישתו של פרקליט המדינה המחמיר שי ניצן, מתברר שמפת המינויים החדשה רק הרעה את המצב. פרקליט המדינה החדש עמית איסמן שלא היה מעורב בתיק, נוטה לקבל את המלצתו של עו"ד יוני תדמור, פרקליט מיסוי וכלכלה שהחליף את ליאת בן ארי ונוטה להחמיר עם דרעי. ההסבר שלהם הוא, שגם אם מדובר בעבירות שניתן להגיע לגביהן לעסקה, הרי שדווקא עם דרעי יש להחמיר בשל הרקורד המשפטי.

וישנה כמובן התזה השנייה שאומרת כך: עם כל הכבוד להערכת מנדלבליט לדרעי, מהרגע שדרעי הפך לראש מחנה נתניהו, ולמעשה לאיש שמותיר את ביבי בתמונה כמי שיכול לחזור ולהנהיג את המדינה, הרי שאי אפשר להותיר את דרעי בזירה הפוליטית – כמגן של האויב מספר 1 של המערכת המשפטית. החמרה עם דרעי שתוביל לפינוי הזירה מצד יו"ר שס, תביא במישרין לדחיקתו של נתניהו ולהתפוררות הגוש הימני שנותר מאוחד מאחורי נתניהו, בניגוד לכל הציפיות.

דרעי עצמו מתלבט איזו משתי התזות מתכתבת יותר עם המציאות. האם מנדלבליט רוצה ולא יכול, או שמא כיום הוא כבר לא רוצה, בשל ההשפעה על מעמדו של נתניהו. בכל מקרה, את ההכרעה הדרמטית שלו שמתפרסמת פה לראשונה, דרעי קיבל השבוע ערב צאתו לגיחה קצרה לאירופה, אחרי חודש שלם של התלבטות מייסרת.

פרקליטו הוותיק של דרעי נבות תל צור, סיים את מסע המרוצים מול פרקליטות המדינה, והאיתותים הבלתי רשמיים שקיבל, מעידים על כך שהפרקליטות מתעקשת על הטלת קלון כתנאי יחיד לעסקת טיעון שתסיים את הפרסה רבת השנים.

במדיניות של דורון, תפילה ומלחמה – דרעי הנחה את פרקליטו לעשות הכל כדי להימנע ממשפט. אחרי מה שעבר בשנות התשעים, הדבר האחרון שחסר לו כיום, זה להיכנס שוב לרוטינה של דיונים משפטיים ארוכים, מטחנת עדים מייסרת וכל מה שכרוך בהליך משפטי כואב ואכזרי.

ולמרות כל ההקדמה הזאת, ההחלטה שקיבל דרעי השבוע – ברורה: אם נגיע לצומת שבו נצטרך להכריע סופית בין משפט לקלון, הבחירה תהיה בניהול הליך משפטי. במסגרת ההליך המשפטי שינוהל – דרעי מתכוון לשבור שתיקה ארוכה של שש שנים שבמהלכן הביע אמון מוחלט בפרקליטות ובמערכות שלטון החוק ובחר לנהוג בדרך הפוכה מקמפיין 'הוא זכאי' נגד הפרקליטות של שנות התשעים.

הקמפיין של נתניהו יחוויר לעומת הקמפיין שמתכנן דרעי, אשר ידגיש את עינוי הדין, את קריסת התיק ואת עצם ההעמדה לדין על ענייני מיסוי – ששום איש ציבור לא הועמד בגינם למשפט בעבר. באלטרנטיבה שבין שקט עם קלון למלחמה עם העמדה לדין, דרעי מתכוון ללכת למשפט בראש מורם, ולהרים במקביל קמפיין מניב מנדטים שירכב על הגל של התעללות משפטית דווקא במנהיגי הימין.

האם זו הייתה טעות לשתוק במשך שש שנים? שאלנו את אחד מאנשי שס המקורבים לדרעי. "ממש לא", הוא השיב. "דרעי הוכיח בכך שהוא ענייני, ועובדה שבמהלך הדרך כל האישומים נשרו. אבל דווקא עכשיו, אם אחרי שברור לכל שהתיק הזה צריך להיגמר בעסקה, הולכים ומתעקשים להוציא את דרעי מהחיים הפוליטיים כדי לנקום בנתניהו – יגיע הזמן לדבר, הן במישור המשפטי והן במישור הציבורי. נוכל בצדק לנהל קמפיין ולהביא מנדטים של קהל ימני כאוב, שמבין היטב שהמשחק המשפטי הוא חלק מהמשחק הפוליטי".

 

בפרקליטות יופתעו מהתגובה. שם העריכו השבוע שדרעי למוד הניסיון הכאוב, יעשה הכל כדי להגיע לעסקה שתחסוך ממנו הליך משפטי. את השקט של דרעי הם פירשו כחולשה וציפו כי האיש יסכים לבסוף גם לעסקה שתכלול קלון. הציפייה הזאת נכזבה לאור ההחלטה החד משמעית שהתקבלה. וההחלטה כאמור כוללת בעסקת חבילה, ניהול הליך משפטי ושבירת זכות השתיקה – במישור הציבורי.

 

הפרד ומשוך

איילת שקד נשמעה השבוע מעט מאוכזבת. בחודש האחרון ניהלו שלושה מקורבים לבנט מסע דילוגים אצל כמה נציגי חסידויות ב'אגודת ישראל' על דיל אטרקטיבי במיוחד: הימנעות בהצבעה על התקציב בתמורה להסדרת מעמד המוסדות החינוך החסידיים והשוואת מעמדם לרשתות 'החינוך העצמאי' ו'מעיין החינוך התורני'.

במספרים סופיים ובתוספת ההטבות הנוספות דובר על סכום שנע בין 700 מיליוני שקלים למיליארד שקל. החבר'ה של 'ימינה' שישבו במשרד החינוך ויודעים לנגן בכינורות של המגזר החרדי, ידעו גם לעשות הפרד ומשול. "לגור ולליטאים וגם לשס", הם הסבירו לח"כים מאיר פרוש וישראל אייכלר, "אין בעיה. הם הרי מסודרים במסגרת הרשתות הגדולות שהוכרו במעמד מיוחד ונהנות מתקציבים עודפים, אבל המוסדות שלכם נשארים בחוץ ומקבלים תקציבים פחותים". זו הסיבה שח"כ יעקב ליצמן, יו"ר סיעת 'אגודת ישראל', בכלל לא היה מעורב בשיח שכמעט והבשיל לדיל.

מי שייצג את בנט במסע הדילוגים המוזר בין החצרות החסידיות ללשכת ראש הממשלה, היו מזכיר הממשלה שלום שלמה וראש הסגל טל גן צבי, שאליהם חבר שר הבינוי והשיכון זאב אלקין. לא ברור איזו פטריית הזיה לקחו בלשכת ראש הממשלה ומיהו האיש הבוגר שהאמין כי החסידים יוכלו לתמוך בממשלה שמקדמת רפורמות גיור וכשרות ומכשירה את מתווה הכותל.

אבל עובדה היא שהשיח נוהל, ובלשכת ראש הממשלה כועסים עד לרגע זה על ח"כ מאיר פרוש, שלדבריהם היה שותף לשיחות הגישושים אך ברגע האחרון עשה פניית פרסה והשאיר את ח"כ ישראל אייכלר לבדו. שקד שמנסה בחודשים האחרונים למצוא כל סדק שדרכו תוכל להוביל לאיזושהי הסכמה בין ח"כים חרדים לקואליציה, פקפקה בתחילה כשהדיווחים הגיעו לשולחנה. "איפה דרעי, גפני וליצמן?" היא שאלה, "אם אני לא שומעת את השמות האלה, משהו פה לא נראה רציני".

בנט שגם כך ירוק למדי מול מהלכים כאלה, לא תלה תקוות רבות, אך קיווה שעצם פרסום הדיל יגרום לכרסום בגוש הימין שמחזיק מעמד בניגוד לכל הציפיות. בלא מעט הזדמנויות, שקד העבירה מסר לנציגים חרדים ולפיו אם המפלגות החרדיות יתרצו להצטרף לממשלה – היא תהיה הגשר לסגירת הדיל מול ליברמן.

השבוע היא חזרה על האמירה ביתר שאת וביתר עוז. "זה תלוי בכם ולא בנו", אמרה. כששאלנו אותה איך אפשר להתייחס ברצינות לאמירה שכזאת בשעה שליברמן ממשיך להצהיר כי הוא מטיל וטו על כניסת החרדים לממשלה, השיבה: "אני מכבדת את האמירות של כולם, אבל החרדים יודעים טוב מאוד שדיבורים לחוד ומעשים לחוד. אם רק ירצו להיכנס – הם יהיו בפנים בתוך שבוע. מילה שלי". ומילה של שקד – מילה, כידוע.

שאלנו השבוע את יו"ר שס אריה דרעי, איך הוא מגיב לדברים הנחושים של שקד.

"מה זה משנה", השיב דרעי, "הדיון והשיח מיותרים כי אנחנו לממשלה הזאת לא ניכנס, נקודה".

האם אתה מסכים לאמירה של שקד שזה תלוי בכם ואם רק תגידו כן הם יכולים להכניס אתכם פנימה? שאלנו את דרעי.

דרעי השתתק לכמה רגעים ואחר כך השיב: "יכול להיות, אני לא שולל, אבל זה לא רלוונטי כי לא ניכנס לממשלה הרעה הזאת בשום מצב".

 

אשת הברזל

שקד היא הדמות הטרגית בממשלת לפיד-בנט. מצד אחד, היא יכולה לקנות את עולמה ברגע, אם רק תפרק את הממשלה ותחבור לליכוד. בימין יסלחו לה על הכל – אם היא תהיה לבסוף החוליה שתפרק את הממשלה מבפנים.

מהצד השני, עיתונאי הימין ואנשי נתניהו בוחרים להשמיץ אותה באכזריות כשהם לוחצים על מי שיכול להילחץ ומזהים בה את החוליה החלשה בהיותה יחידה שלא מרגישה בנוח בממשלה. למרות תחושת אי הנוחות, טרם התגבשו הנסיבות שיובילו לפירוק הברית בינה לבין בנט, וההנחה הרווחת היא כי במשמרת שבה בנט מכהן כראש-ממשלה – היא לא תפרק את החבילה.

 

ולמרות ההנחה הזאת, קורים דברים בסביבתו של בנט שהופכים את אופציית ההיפרדות בין השניים לאפשרית בהמשך הדרך. לשינוי שמתחולל בלשכת ראש הממשלה יש אחראית אחת: שמרית מאיר, כתבת מדינית ותיקה שהצטרפה לצוות של בנט והפכה לאשת הברזל של בלפור.

השפעתה של מאיר חורגת הרבה מעבר לזירה של לשכת ראש הממשלה. בנט הפך אותה לדמות המשפיעה ביותר במעגל מקבלי ההחלטות שלו. שרים שעימם שוחחנו רואים בה כיום כאישה החזקה בקבינט ובמועצה לביטחון לאומי. היא דחקה לאחור את כל המקורבים הוותיקים שרצו עם בנט שנים, ואפשר לומר ששינתה את הלך המחשבה של ראש הממשלה.

לשמרית מאיר יש משימת חיים: להזיז את בנט מהימין למרכז, בואכה שמאלה. בלשכת רה"מ מדברים מגרונה, על מאגרי קולות שמחכים לבנט במרכז. אין היגיון – אומרים שם – שבסקרי דעת הקהל יותר מארבעים אחוזים מרוצים מהממשלה אך בנט עצמו מגרד בחלק מהסקרים את אחוז החסימה. זה קורה מכיוון שבנט עדיין נתפס בחוגי המרכז-שמאל כנטע זר, ואת זה יש לשנות. אם הזיהוי יהיה כאיש מרכז, חלק ממצביעי המרכז שמרוצים מהממשלה בהובלתו, ייתנו לו גם את קולם.

ככל שמאמציה של שמרית מאיר יעלו יפה והיא תמרכז את בנט – כך יגברו הסיכויים בהמשך ששקד תשתכנע כי עתיד פוליטי עם בנט, אין לה. למי שמדברת ימין אין מה לחפש בשמאל, ואם בנט ישנה כתובת, שקד תצטרך לחפש בית אחר.

בינתיים, שקד בוחרת לשבת בליבה של ממשלת לפיד-בנט ולאותת משם לימין ולחרדים. לנוכח הזעם החרדי על הטרפוד של העיר החרדית בקריית גת, היא מקדמת חלופה. בסביבתה מבהירים, כי היוזמה לביטול העיר החרדית בקריית גת הייתה של אלקין, כשר הבינוי שאחראי על שיווק הקרקעות, ולא שלה כשרת התכנון. היא מצידה דוחה את הטענות על כך שהחרדים נשלחים כביכול רק לאזורי ספר כמו כסיף הסמוכה לערד.

היא מציגה את קידום 3,000 יחידות דיור לחרדים בנוף הגליל ושוקדת בימים אלה על תוכנית לבניית 10,000 יחידות דיור לחרדים באזור מפתיע ואטרקטיבי שהשתיקה יפה לו – ואפילו נתניהו לא קידם במכוון. גם בבנייה ביש"ע היא מתאמצת להיות נדיבה, ורק בשבועות האחרונים הפשירה לבנייה 3,000 יחידות דיור באזורים שהיו מוקפאים אפילו בממשל טראמפ.

בשיחות סגורות, מודה שקד שהפרטנר שלה למהלכים ביהודה ושומרון מול ממשל דמוקרטי בעייתי, הוא לא אחר משר הביטחון ויו"ר 'כחול לבן' בני גנץ, שמוכן לקחת איתה את הסיכון שבתקיעת שתי אצבעות בעיניו של ממשל ביידן. האצבע הראשונה כזכור, הייתה החלטת שר הביטחון להוציא את 'עמותות זכויות האזרח' אל מחוץ לחוק.

שקד היא שהטילה וטו על החזרת הקונסוליה האמריקאית במזרח ירושלים. "גם נתניהו לא ענה לביידן תשובה ברורה, ודווקא אנחנו הבהרנו שלא נסכים", היא אמרה לנו השבוע.

את הקרב הגדול ביותר היא ניהלה השבוע בוועדה למינוי שופטים מול שר המשפטים גדעון סער מצד אחד ונשיאת ביהמ"ש העליון השופטת אסתר חיות מהצד השני. בעין הסערה עומדת שופטת המחוזי גילה כנפי-שטייניץ, רעייתו של ח"כ יובל שטייניץ מהליכוד.

אפשר לומר שבדרך ממחוזות 'שלום עכשיו' שם היה יובל שטייניץ בראשית דרכו, ועד למקום שבו הוא נמצא כיום, רעייתו נותרה אי שם באמצע הדרך בין ימין לשמאל. שר המשפטים ויו"ר הוועדה לבחירת שופטים גדעון סער, רואה בשטייניץ מועמדת ראויה כקונטרה לשני השופטים שמקדמת הנשיאה: השופט הערבי כאבוב והשופטת רות רונן.

סער רואה הישג בעצם העובדה שהמועמד המוביל של המחנה הפרוגרסיבי השופט יגאל מרזל – טורפד. שטייניץ לדעתו, היא מועמדת ראויה כקונטרה למועמדים של הנשיאה. שקד מצידה מתעקשת על מינויו של השופט רם וינוגרד, לצד עו"ד נתי שמחון, כמועמד המובהק של המחנה השמרני במינוי הקרוב של ארבעת השופטים. בינתיים, ישיבת הוועדה שתוכננה להתכנס השבוע כדי לבחור – נדחתה. הקרב על פניו של בית המשפט העליון נדחה למועד מאוחר יותר, עד שאחד הצדדים ימצמץ.

 

 המדינה זה אני

בחול המועד סוכות, בנימין נתניהו ואריה דרעי החליטו לחלק ביניהם משימות לקראת אישור התקציב. הסיכום בין הצדדים הבשיל אחרי החגים כשדרעי קיבל עליו להביא את הח"כ ה-59, להדק קשרים ולסגור עם 'המשותפת' על התנגדות לתקציב. "אם אתה מביא את ה-59, אנחנו מביאים את ה-60", הבטיחו נתניהו ויריב לוין.

דרעי הפשיל שרוולים ויצא לדרך. שבוע לפני אישור התקציב הוא נפגש עם נתניהו ועדכן אותו שאת החלק שלו בעסקה הוא השלים. "'המשותפת' יצביעו נגד התקציב, עכשיו תביא את הח"כ השישים", הוא אמר.

נתניהו הביע את הערכתו אך פקפק: "אתה תראה שהם יברחו לך ברגע האמת. יקנו אותם בכמה עסקאות, וכמה מהם ייעלמו מהמליאה בהצבעה".

דרעי התעקש: "אני אומר לך שזה סגור, תעבדו בכל הכוח להביא את הח"כ השישים".

באיחור קריטי הבין נתניהו שהערבים עומדים להצביע נגד כמקשה אחת. מרגע זה ואילך, ביחד עם יריב לוין, הם ניסו בכל דרך להעביר ח"כ מצד לצד ולהבטיח לו את השמים. חלק מהפגישות, כמו זו עם ח"כ כלפון מימינה, הודלפו – ולא על ידי נתניהו ולוין. חלק מהמגעים טרם ראו אור.

בדיעבד אפשר לומר שהטעות של נתניהו ולוין הייתה, שהם יצאו לדרך מאוחר מדי, ובלי אמונה בלב. פעם אחר פעם מתגלה שדרעי נמצא שם כדי להציל את נתניהו מידי עצמו, מהחובבנות של הליכוד ומקיני המרד שמתפתחים בתוך סיעת הליכוד וב'אגודת ישראל'. בכל פעם מחדש דרעי נוטל בידיו את המטף ומכבה את המדורות. אם בגלל הפעילות הזאת, מנדלבליט יהפוך את עורו ויתעקש על הטלת קלון – ניתן יהיה לומר לדרעי: אשריך שנתפסת על שימור גחלת הימין.

בכנס העיתונות באילת, פגשנו דמות משפטית בכירה וניסינו ללמוד דרכה על הלך הרוח של היועץ המשפטי לממשלה. "אתם מפספסים את מנדלבליט", הסביר הבכיר. "כל עוד דרעי היה שר בכיר בקבינט, מנדלבליט העריך שלמדינת ישראל יש אינטרס שדמות שקולה, עם ניסיון בסדר הגודל שלו, תשפיע על מעגל קבלת ההחלטות. כעת, כשדרעי באופוזיציה, הוא מוזמן לבחור אם ללכת למשפט ולהוכיח את חפותו או לחתום על קלון. מבחינתו של מנדלבליט, ועם כל האמפתיה, אין כיום אינטרס ישראלי לבוא לקראתו".

נו נו, השבנו, אשרי המאמין. הרי כולנו יודעים שמאחורי מילים גבוהות כמו 'האינטרס של המדינה', מסתתרים אינטרסים אישיים, ומהם בדיוק – כולם יודעים.