נאום שמום

הרגע הזה היה חלומו הגדול של נפתלי בנט. אל הנאום באו"ם, כשמאחוריו הקיר הירוק, הוא ייחל במשך שנים. כשאירח את דרעי בביתו ברעננה ערב הקמת הממשלה, תיאר בנט בהתרגשות, בשיח שדרעי הגדיר כ"טירוף משיחי", את השינוי שיתחולל אחרי שראש הממשלה הראשון חובש הכיפה, יעמוד מול האומות ויישא מדברותיו.

כמו שאר רעיונותיו והבטחותיו, גם החלום הזה הפך לחלום בלהות. זה היה נאום ריק מתוכן מול אולם ריק. הקיר שמאחוריו הוריק מבושה, כשבנט ניצל את הבמה המכובדת, ואת האנגלית המצוחצחת שבפיו, כדי לצחצח חרבות ולנעוץ אותן בגבה של מערכת הבריאות בישראל.

את המחצית הראשונה של נאומו, כ-12 דקות תמימות, הקדיש בנט לנושאי פנים, בניסיון להעביר באנגלית את המסרים שהוא לא הצליח להעביר לציבור בישראל בעברית. כשדיבר על הקמת הממשלה שהפכה מתאונה למטרה – זה נראה כמו הזיה. כשעבר בהמשך לתקוף את מערכת הבריאות, זה כבר הפך לטירוף. בנט ניסה לשווק את ישראל תחתיו כמודל הצלחה בקורונה, אך הטבלה לא משקרת. מהמקום החמישי שבו דורגה ישראל ב'מדד בלומברג' בשלהי ממשלת נתניהו, התדרדרה ישראל בתקופת כהונתו הקצרה עד למקום ה-41 (מתוך 43 ממשלות שפעילותן בהתמודדות עם הקורונה נבחנת במדד).

גם התגובות לנאום הוכיחו שזה לא היה צודק וגם לא חכם, כמו שאר מהלכיו של בנט מאז הפך לראש ממשלה. לראשונה מאז נבחר, בנט ספג אש צולבת הן משרי הממשלה והן מהפקידות הבכירה של מערכת הבריאות שכינתה את התנהלותו "ילדותית". מתקפה שכזאת מזיקה לכל ראש ממשלה, והיא הרסנית שבעתיים למי שהגיע לכהונה ללא תמיכה בסיסית.

"או"ם שמום", אמר ראש הממשלה הראשון בן גוריון, על ארגון האומות המאוחדות. בפרפרזה, אפשר לסכם את נאום ראש הממשלה בנט בצמד המילים המבטלות: "נאום שמום" – ולא על המוסד שבו נישא הנאום, אלא דווקא על הנואם.

מועדים לשיחה

זה היה החג הראשון שנשיא המדינה יצחק הרצוג חגג במשכן נשיאי ישראל. הרצוג נראה כמי שהגיע בתפקיד הנוכחי אל נחלת אבותיו, במשמעות הפשוטה והנינוחה של המונח. גם בכל מה שנוגע לחרדים – ניתן לומר שבתקופת כהונתו הקצרה מתחולל שינוי לטובה. בהתנהלותו בחג הסוכות, הוא הזכיר יותר את הנשיא שקדם לקודמו, שמעון פרס המנוח, ולא את הנשיא האחרון ראובן ריבלין, שמשכנו הפך בעיני החרדים לסוכה שחמתה מרובה מצילתה.

אלה לא רק הסבבים בבתי הרבנים הראשיים והכבוד שפרס אז והרצוג כיום דאגו להעניק להם במופגן, אלא בעיקר המסרים שהועברו אחרי הביקורים. הסיטואציה בחג הסוכות התשפ"ב, הזכירה לכמה מהפוליטיקאים החרדים את חג הפסח התשע"ג – חול המועד האחרון שבו מרן הגר"ע יוסף קיבל מבקרים ספורים.

כשבוע לפני החג, בתאריך ח' בניסן התשע"ג, הושבעה ממשלת נתניהו השלישית, כשהצמד לפיד-בנט בגלגולו הראשון כפה על המערכת הפוליטית הקמת ממשלה ללא חרדים, שבמרכז סדר היום שלה עמד תיקון חוק הגיוס.

מרן הגר"ע יוסף סירב לראות את פניהם של ראשי המדינה והתייחס אליהם כאל חמץ בפסח, למעט נציג רשמי אחד, הנשיא דאז שמעון פרס, שמרן הרב עובדיה גילה כלפיו חיבה יתרה, גם בלהט כעסו על ראשי המדינה. כמי שלא היה חלק מהממשלה – ראה מרן בפרס נציג רשמי יחיד המנותק מ"ממשלת הזדון".

ערב שביעי של פסח התשע"ג הגיע הנשיא דאז פרס לבית מרן ברחוב הקבלן, כשלצידו אריה דרעי, אלי ישי ורב הכותל הרב שמואל רבינוביץ, מקורבו של פרס. את הפגישה ההיא מיקד מרן הרב עובדיה במה שהוא ראה כצו השעה: הגנה על מעמד בחורי הישיבות. הוא הזכיר לפרס את חלקו באישור הדיחוי הראשון לבני הישיבות בתקופת בן גוריון, ובאמירה שיפה במיוחד גם לימינו הטרופים – במגפות וסכנות ביטחוניות – הסביר הגר"ע כי לומדי התורה מגינים על ישראל מפני הפורענות. "כשישראל לומדים תורה, ה' שומר אותם. 'תורה מגנא ומצלא', מצילה מכל פורענות".

פרס מצידו השמיע מילות הערכה, במה שהתפרש בשעתו כביקורת מרומזת על מהלכי הממשלה נגד בני הישיבות. "עלינו לשמור על התורה, כדי שהתורה תשמור עלינו", אמר. הנשיא המנוח לא הסתפק רק בשיחה נאה, ותכף לאחר הביקור ניסה להעביר מסרים של פיוס וגישור, בעיקר בגזרת יאיר לפיד – ללא הצלחה.

בחלוף שמונה שנים, מצויים החרדים באותה עמדת נחיתות אופוזיציונית, מול אותו צמד לא חמד בנט-לפיד. בניגוד לממשלה הזכורה לרע מ-2013, אז החרדים הושלכו בעל כורחם, הרי שבממשלת לפיד-בנט 2021, לפיד ובעיקר בנט – לפחות בהצהרותיהם ובמסרים שהם מעבירים –  היו שמחים לראות את דרעי וגפני מחליפים את מנסור עבאס ומייצבים את הממשלה.

כשהבן לובש הגלימה, הגאון רבי יצחק יוסף, יושב על כס הרב הראשי לישראל ומשמש ראשון לציון, הגיע הנשיא הרצוג לביקור חג בסוכה – בניסיון לגשר על התהום שנפערה בין הממשלה לחרדים. במצנפתו הממלכתית, מנוע הראשון לציון מלעסוק רשמית בנושאים פוליטיים, אך בכל מה שנוגע לרפורמת הכשרות, התייצב הרב יצחק יוסף בחוד החנית של המאבק נגד המהלכים שמוביל שר הדתות כהנא. בניגוד לרב הראשי האשכנזי ולרב הראשי של ירושלים, שמתחו ביקורת אך הסכימו להיפגש עם השר, הרי שהגר"י יוסף מסרב לראות את פניו של שר הדתות חובש הכיפה הסרוגה.

הרצוג שהגיע לסוכת הראשון לציון ביום הראשון של חול המועד – וקיבל כתשורה את הספר 'ילקוט יוסף', ניסה במחווה משלו לעשות מעשה שמעון פרס מול מרן האב, ובדק אם ניתן להפגיש בין הרב לשר כדי להגיע להבנות. תשובת הגר"י יוסף הייתה ברורה: "אין מה להיפגש עם מי שמודיע מראש שהוא כבול להסכם קואליציוני ומצהיר שאינו כפוף להנחיות הרבנות הראשית לישראל".

להרצוג בניגוד לפרס, דרך משלו לתקשר עם פוליטיקאים משני הצדדים. את שיחות הטלפון שמצריכות לעיתים הכנות מוקדמות ושקילת מילים, מחליפים המסרונים. את דברי הראשון לציון הוא פירש – בפלפול למדני נוסח בית הסב, הרב הראשי הגרי"א הרצוג זצ"ל – שניתן לגשר על הפערים, אם הצד השני לא יבוא עם עמדות מקובעות מראש.

הרצוג, לתחושת מקבלי המסרונים והמסרים, היה שמח להצטייר כמי שהצליח לגשר על הפערים ולכנס את הצדדים לסוכה אחת – גם אם רעועה. אחוזי ההצלחה לעת עתה, זהים למדד ההצלחה של הנשיא פרס מול מרן הגר"ע יוסף באותו פסח שכולו מרור של שנת התשע"ג.

קשר כשר

אם נדמה היה לרגע שמסרי הפיוס שמשגר נשיא המדינה נופלים על אוזניים קשובות, לפחות של ח"כ אחד ב'יהדות התורה', באו ההצהרות של גפני ששדרג את האמירות 'אנטיוכוס' כלפי שר הדתות כהנא ופטרונו בנט, והבהירו כי אחרי החגים יתחדש הכל. יתחדשו וישובו גם המתקפות.

מהצד הספרדי הפוליטי, הובהר בעיצומו של החג כי גם מבחינתם אין על מה ועם מי לדבר. "זה לא אישי", הסביר לי יו"ר שס אריה דרעי. "גם אם היו מבקשים בנימוס לעלות אלי לסוכה ולהתארח, הייתי מסרב", אמר דרעי ברמיזה לכך שבקשה מעין זו התקבלה – ונדחתה. "זו ממשלה שמכריזה מלחמה על הכשרות, על הגיור ועל יסודות הסטטוס-קוו. על מה יש לדבר עם אנשים כאלה? וכי מה הם חושבים, שיקנו אותנו בתקציבים?"

'חזית הסירוב' החרדית תנסה אחרי החגים לערוך שינוי, אך לא בסגנון שהנשיא הרצוג ניסה להכווין. משיחות ומגעים שעשו במהלך ימי חול המועד, הבינו כמה מהח"כים – בעיקר בשס שמחוברת יותר לשטח המסורתי – ששר הדתות כהנא הפך למרענן הרשמי של הציבור הסרוג.

"את בנט הציבור פשוט לא סובל. בעברית ובאנגלית אין לו סייעתא דשמיא והוא מעורר אנטגוניזם", אומר דרעי בהגדרה קולעת למציאות. כהנא לעומתו משווק לציבור את תדמית הרפורמטור הגדול, שיסיר חסמים בירוקרטיים ובעיקר יוזיל מחירים לצרכן בתחום הכשרות. כל ויכוח שלו עם פינדרוס במליאה, רץ ברשתות החברתיות ומרים את המורל בקרב חובשי הכיפות הסרוגות שחשים כי מישהו משיב בשמם, אחרי הדרה של עשור ויותר ממוקדי הכוח.

את החוטים הפרומים הללו בכיפה הסרוגה החרדים ינסו לסרוג מחדש, על ידי ניסיון להסביר לציבור המסורתי, שרפורמת הדת שמוביל כהנא תפגע באזרח שומר המצוות. הרפורמה – הם ינסו להנגיש ולהסביר – כוללת הקמת תאגידים פרטיים שיגזרו קופון שמנמן וינפחו את המנגנון – כמו קרטל ידוע מראש.

מי שיידרש לפנות לא רק אל הבייס, במעין 'קשר כשר' בינו לבין הנציגים החרדים, הוא יו"ר 'הציונות הדתית' ח"כ בצלאל סמוטריץ' שאף הוציא מסמך שבו פורטו הסכנות הדתיות והערכיות של הרפורמה החדשה. רק שהמסרים שלו, מתברר בדיעבד, שכנעו בעיקר את המשוכנעים ולא השפיעו על המתנדנדים, שרק רוצים להיכנס לכמה שיותר מסעדות כשרות ולאכול ללא נקיפות מצפון.

למלאכת הסברה אפקטיבית וממוקדת, עם מסרים קליטים ולא טקסטים ארוכים, שתבהיר לציבור כי ההתנגדות לרפורמה שתשנה את פני מערכת הכשרות, היא קרב אמיתי על צביון המדינה היהודית, עשויה להיות השפעה גם על תמונת המנדטים בסקרים. בנט נאחז תודעתית בעובדה שבכל הסקרים שמתפרסמים מאז חצה את הקווים, הוא עובר את אחוז החסימה. עבודה הסברתית נכונה, יכולה לעשות את ההבדל בין בנט שמעל אחוז החסימה, לבין צלילה אל מחוזות הייאוש שבהם נמצאת 'תקווה חדשה'.

היוזמה הערבית

בשעה שהמינים לא התכנסו לשיחה אחת בצד היהודי, דווקא בחזית הערבית נרשמה חבירה ראשונית וייחודית, שמתפרסמת כאן לראשונה. ראשי 'הרשימה המשותפת' העבירו במהלך המועד מסרים ברורים ולפיהם הם לא מתכוונים לשמש יותר בחורף הקרוב כחיל המילואים של ממשלת בנט-רע"מ. התובנה הזאת רלוונטית דווקא על רקע ההצבעה על התקציב, שאמורה לעלות לדיון עם פתיחת מושב החורף בשבוע הבא.

בסיבוב הראשון דומה היה שהממשלה מעבירה את ההצבעה כסכין בחמאה בכשרות 'צהר'. כשהשותפים מימין בעיקר בצד החרדי ניסו לברר מה נתניהו מתכנן לסבבים הבאים – הם הבינו שגם הפעם, אין להם על מי להישען.

נתניהו חזר לחגים מהחופשה בריזורט היוקרתי של עד התביעה במשפטו, במצב רוח משתנה – אם לנקוט הגדרה עדינה. הוא הבהיר לשומעיו – לפחות לאלה מהפוליטיקאים שעדיין מאזינים – שההצעה ששיגר לגנץ לפני החגים והחופשה, ולפיה הוא מוכן לוותר על תפקיד ראש הממשלה ליתרת הקדנציה ולהסתפק בתפקיד יו"ר ועדת חוץ וביטחון, כבר לא עומדת על הפרק.

"נתניהו משוכנע שאם יתקיימו עכשיו בחירות, הוא יביא שלושים וחמישה מנדטים ויצליח להקים ממשלה עם הימין והחרדים", אמר לי וספק כפיים בייאוש, ח"כ חרדי שבע ניסיונות והבטחות. "כשביבי משוכנע במשהו הוא יכול לשגע פילים, אבל מבחינתנו – מה שהיה עד להקמת הממשלה, לא יחזור. יותר לא ניגרר אחריו אל התהום".

את האופציה האלטרנטיבית של האופוזיציה שנחשפת כאן לראשונה, מובילים בכיר בליכוד ובכיר חרדי ישירות מול ראשי 'המשותפת'. היעד שבמהלך ימי המועד נראה כ'בר השגה', הוא להצליח ולהעביר קול אחד מצד לצד וליצור תיקו של שישים-שישים בהצבעות הבאות על התקציב.

לח"כי המשותפת יש שני תנאים להצבעה שלהם נגד התקציב: הראשון, שנתניהו לא הוא שייהנה מההצבעה, והוא לא ישוב באיזושהי קונסטלציה לכהן ביתרת הקדנציה, או אחרי בחירות חדשות, כראש ממשלה. במישור הזה נזרקו כמה שמות – לאו דווקא של גלויי ראש, לא בהכרח אשכנזים כמו כל ראשי הממשלה מקום המדינה – כמועמדי ביניים, שיכהנו זמנית עד להכתרת גנץ בשלב השני.

שר הביטחון גנץ, לפי התאוריה הזאת, לא ינקוף אצבע כדי לכבוש את בלפור. אחרי שחווה טרור מבית בקדנציה הקודמת, אי אפשר לצפות מגנץ שיקום מעצמו, יעשה מעשה, ויפרק את הממשלה – כשהוא מסתכן בחטיפת אש ידידותית מהבייס. נכון להיום גנץ נהנה, בחמיצות אופיינית, מכל העולמות, כשהוא היחיד משרי הממשלה שמקפיד לשמור על קשר טוב עם הצד הימני של המפה, ולראיה – המפגשים שקיים בחג הסוכות שעבר עלינו ועליו לטובה.

"חבירה של גנץ תקרה רק אם הממשלה תיפול בשלב ראשון, או לפחות תיכשל בהעברת תקציב – בלעדיו", אומרים החברים באופוזיציה שמרכזים את המאמצים. שם מאמינים, כי תקיעת התקציב בשלב הראשון, תביא בשלב השני להעברת עוד קול מצד לצד – בדרך להפלת הממשלה והקמת חלופה בכנסת הנוכחית.

חיזוק לתקוותם שלא אבדה, קיבלו כמה מהחברים בעת ששוחחו עם אחד מראשי המועצות ביהודה ושומרון המקורב לשרת הפנים שקד. זה האחרון סיפר להם, כי מהשיחות שלו עם שקד במהלך החג, הוא התרשם כי היא, בניגוד לבנט, לא מתכוונת להתאבד בסופה של הקדנציה ורואה את עתידה בימין. עד כמה ניתן להסתמך על כאבי הבטן של שקד כתוכנית עבודה, כולנו למדנו בעבר בדרך הקשה, אך כשטובעים במערבולת מתמשכת, אין קש שאינו נדמה לגלגל הצלה.

התנאי השני – ואולי בכלל המקדמי – שהציבו ח"כי המשותפת בפני מנהלי המגעים: אל תוציאו אותנו להרפתקה, שממנה נשוב פעם נוספת מבוזים מול מנסור עבאס. או במילים אחרות: אם האצבע השישים לא תיסגר לפני ההצבעה, גם קולות המשותפת לא יונפו בהכרח נגד התקציב.

מוקדם לתפור חליפות חלופיות. תוכניות מהסוג הזה מימין, שמענו במשך חודשים, ממש עד לרגע ההצבעה על הקמת הממשלה. גם אם הבלתי ייאמן יקרה והקול השישים שימנע את העברת התקציב יושג, לממשלה יישאר פרק זמן נוסף, עד ל-13 בנובמבר, להעברת התקציב, וזאת בהתאם לחוק המחייב את העברת התקציב בתום 145 ימים מיום כינון הממשלה, כשבמועד הזה לא יובאו בחשבון חגי ישראל. שומרי השבת מקרב החברים כבר חישבו ומצאו שאת הדד-ליין הזה יש להקדים ביומיים, וזאת משום שה-13 בנובמבר חל בשבת, ולפיכך, את התקציב יש להעביר עד ליום חמישי ה-11 בנובמבר.

האור בקצה המנהרה, קלוש. גם מחשבי הקיצין וספסרי המספרים מודעים לכך שהסיכויים לגיבוש 'גוש חוסם' נגדי אינם גבוהים. את מושב החורף התשפ"ב נפתח ואולי גם נסיים, תחת אותה עננה של ממשלה רעה לישראל. ועדיין, טוב לדעת כי בשעה שאנו המצביעים נטלנו לעצמנו רגעי מנוחה בצל הסוכה, כמה מהנציגים המשיכו לחשב קיצין – בניסיון להיחלץ ממצב הביש, אחרי החגים.