"ועכשיו נכניס את העוף לתנור", שחתי לאיילת שעמדה לצידי בשעת ההכנות לקראת שבת, "ונתפלל שהכל יצא טעים".
פתחתי את דלת התנור, הכנסתי את התבנית פנימה, ולחשתי מתוך הרגל: "מה שאני לא עשיתי, שהמלאכים הטובים יעשו".
"מה אמרת?" הסתקרנה איילת, ואני ניצלתי את ההזדמנות כדי לספר לה על סבתא גיטל הצדקנית שלי, שאני קרויה על שמה.
"סבתא גיטל עלתה מאירופה אחרי השואה עם בתה היחידה לאה. לא קל לעלות לארץ ישראל לבד, ולא קל להתחיל את הכל מההתחלה, אבל נראה כאילו דבר לא השפיע על יראת השמיים והמחויבות העצומה של סבתא גיטל לעם ישראל.
"בבית הקטן בבני ברק, היא הקימה מערכות חסד עצומות: גמ"ח כספים ענק, הכנסת כלה, קמחא דפסחא, גמ"ח בגדים, עזרה לנזקקים, ובין לבין, הייתה עוסקת בחסד של אמת ונקראת לטהרה בכל פעם שנפטרה יהודייה בבני ברק וסביבותיה.
"כולם הכירו אותה וידעו שמי שמגיע לביתה של הרבנית לרנר, מקבל מייד כוס חלב ופרוסת עוגה, ורק אחר כך שוטח את צרתו ונענה בעשייה חיובית, כי סבתא גיטל הייתה מפעל של אדם אחד שחלש על כל תחום שיש בו מן החסד והצדקה".
"ומה הקשר למה שאת לחשת לעוף?" שאלה איילת, ואני הסברתי: "לקראת שבת, הייתה סבתא גיטל מכשירה את העופות בעצמה (גם כשכולם הפסיקו), וכל שלב ושלב בהכנות לקראת שבת המלכה הייתה מלווה במשפט: 'מה שאני לא עשיתי, שהמלאכים הטובים יעשו'".
"אז את מעתיקה!" קבעה איילת בפרצוף של נציגת זכויות היוצרים.
"אני מעתיקה רק ממי שאומר דברים חכמים ויפים", הודיתי באשמה. "ומכיוון שאני אוהבת את המשפט הזה, אני שמחה להמשיך במסורת".
"טוב", אישרה איילת. "אז גם כשאני אגדל ואתחתן, אקרא למלאכים הטובים לתקן את האוכל שאכין".
"ואל תשכחי לספר לילדות שלך על סבתא גיטל!" התריתי, ואיילת הנהנה בהסכמה ופרחה מהמטבח.
חמש דקות לאחר מכן, שמעתי אותה אומרת לתאומים: "ספי ויהודה, כדאי לכם לבוא אלי לשבת כשאני אתחתן, כי אמא לימדה אותי את המתכון של המלאכים לאוכל בוביק".
"רבי אליעזר בן יעקב אומר: העושה מצוה אחת, קונה לו פרקליט אחד; והעובר עבירה אחת, קונה לו קטגור אחד. תשובה ומעשים טובים, כתריס בפני הפורענות" (אבות ד יא).
"שתדעי לך אמא", עדכן יהודה אחרי שבת שהתארחנו בבית הוריי, "שה'שלום עליכם' של סבא וסבתא הר נוף הוא ה'שלום עליכם' הכי מוזר בעולם".
"וכל כך למה?" ביררתי ולא הסתרתי את העלבון.
"כי אני לא מכיר עוד משפחה בעולם שלא שרה בליל שבת למלאכים: צאתכם לשלום", הבהיר יהודה. "וסבא שר רק את 'שלום עליכם' – 'בואכם לשלום' – 'ברכוני לשלום' וזהו. הוא לא אומר את הקטע האחרון שמתחיל במילים: 'צאתכם לשלום'".
"בהחלט! הרי עד שסוף כל סוף הגיעו המלאכים מבית הכנסת, למה שנרצה שהם יצאו?" הצדקתי את מנהג אבי, והוספתי כדי לחזק את דבריי: "תבין יהודה, סבא וסבתא מעדיפים שהמלאכים יישארו לפחות עד השבת הבאה".
"למה צריך בכלל את המלאכים האלה?" הפטיר יהודה, ואז חזר בו מהר ומלמל: "בעצם צריך… צריך…"
"למה כוונתך?" היה התור שלי לשאול, ויהודה הרים את השיער, חשף צלקת דקיקה בגבה ואמר: "זוכרת שפתחתי את המצח והרופא אמר שמלאך טוב שמר עלי, כי הפתח היה ממש קרוב לעין?"
"זוכרת", עניתי ומלמלתי: "כאילו שיכולתי לשכוח את הצרחות שצרחת כשהבנת שיורד לך דם אמיתי…"
"אז הנה!" סיכם יהודה את שלב ההוכחות, "צריך מלאכים שישמרו לי על העין, וטוב שסבא לא שולח אותם בחזרה. עדיף שיישארו".
"על כל מצווה שאדם עושה מוסרין לו מלאך לשומרו. עושה מצווה אחת מוסרין לו מלאך אחד, עשה מצוות הרבה, מוסרין לו מלאכים הרבה לשומרו, שנאמר: 'כי מלאכיו יצווה לך לשמרך…'" (מדרש תנחומא ויקהל)
פסח חלף זה עתה, הותיר אותנו עם הררים של מצוות. רק בליל הסדר, לפי שיטת הגאון מווילנא, זכינו לקיים שישים וארבע מצוות, ובכל רגע של שמחת חג, ברכות, תפילה, אכילת מצה ועוד – בימים שלאחר מכן, צברנו אין-ספור מלאכים טובים.
והנה הימים הטובים חלפו, וכבר בירכנו זה את זה בברכת קיץ בריא וריחה של שגרה מסתלסל באוויר. אך לא כן הוא.
עלינו לדעת בידיעה ברורה ומוחלטת שמכל מצווה ומצווה שקיימנו נברא מלאך מליץ יושר שתפקידו לשמור ולהגן עלינו. בכל מעשה טוב שעשינו קנינו לנו פרקליט שמגן עלינו כתריס מפני הפורענות.
"על המלאכים שנבראים במצוות ומעשים טובים של האדם, יש לומר ש'מלאכי בני אדם' המה, כי נבראו מיגיע כפו של האדם בתורה ובמצוות והם הם השומרים לראשו. ואילו 'מלאכי אלוקים' הם מלאכים שנשלחו לאדם מאלוקים מרוב חסדו, ורוב המלאכים הולכים בציווי השם לשמור על האדם" ('דבר אליהו' – הרב אליהו אהרן מילייקובסקי).
הפסח עבר, הקיץ לפנינו ואין איש יודע מה צופן הוא לנו בחובו. אם פניו לשלום או חלילה למלחמה; אם לגאולה קרובה או חלילה לגלות כואבת; אם לשלווה או לטירוף.
דבר אחד אנו כן יודעים: שלא אחד בלבד עמד עלינו לכלותנו, ושונאי ישראל ומבקשי רעתנו לא נחים אף לא לרגע, ואשר על כן, עלינו לאחוז בכל הכוח בתריס כנגד הפורענות.
חובה עלינו לעבות, לחזק ולבצר אותו.
ואיך?
על ידי תורה ומצוות ומעשים טובים שמהם ייבראו לגיונות של מלאכים שישמרו ויגנו עלינו ועל כל עם ישראל עד לבוא הגאולה.
