אליעזר שולמן
י"א תמוז התשפ"ב
איך הציל חיל הים את חיל האוויר ממבוכה אדירה באמצע שבת? ] האם כלי טיס טועה יכול להבעיר את כל האזור? ] שיחה מרתקת עם המפקד היוצא של גדוד 90 בחיל הרגלים 'כפיר'
בעיצומה של שבת קודש עודכנו הכתבים הצבאיים על יירוט של שלושה כלי טיס לא מאוישים של חיזבאללה שעשו את דרכם לעבר אסדת הגז 'כריש', בשטח המים הכלכליים של ישראל. לכתבים הצבאיים נאמר כי כלי הטיס העוינים הגיעו סמוך לשעה שלוש בצהריים בעיצומו של יום שבת קודש מכיוון לבנון, מעל הים התיכון, לעבר האסדה, ויורטו על ידי מטוסי קרב וספינת טילים של צה"ל.
במשך יממה שלמה היללו בצה"ל את שיתוף הפעולה בין חיל האוויר לחיל הים, ואת העובדה שלראשונה עשה חיל האוויר שימוש מבצעי במערכת ברק-1, מערכת מתקדמת להגנת ספינות מפני טילים, המשמשת גם מול טילי אוויר-קרקע. המערכת מספקת הגנה היקפית של 360 מעלות נגד טילים לוחכי ים, טילי שיוט, פצצות חכמות, מטוסים ומסוקים. כל ספינה של חיל הים מצוידת במשגר שממנו נורה הטיל בשיגור אנכי ומהיר לטווחי יירוט מ-500 מטרים ועד 10 ק"מ. למערכת משקל נמוך ויכולת פעולה ביום ובלילה ובכל מזג אוויר.
חלפה יממה של דיווחים נלהבים עד שהתברר כי אנשי חיל הים מנעו מחיל האוויר מבוכה רבה. אמיר בוחבוט, הכתב הצבאי של וואלה, חשף כי בתחקיר שבוצע בצה"ל התברר כי טייסי חיל האוויר התקשו להפיל את הכטב"ם של חיזבאללה וכי הלוחמים כלל לא הבחינו בכטב"ם נוסף ששוגר לעבר האסדה – והוא הופל באמצעות שיגור טיל 'ברק' מספינת אח"י של חיל הים.
מהתחקיר הראשוני שנערך עלה כי המטרות החשודות זוהו על ידי יחידת הבקרה האווירית ואמצעי גילוי חדשניים שפרש צה"ל בסמוך לאסדת הגז 'כריש'. לאחר שחיל האוויר קבע באופן חד משמעי שמדובר בכטב"מים של חיזבאללה, הוזנקו זוג מטוסי קרב מטייסת העמק. טייסי הקרב הצליחו להפיל את אחד מכלי הטיס באמצעות טיל, אך בהמשך התקשו הטייסים לעקוב אחרי הכטב"ם השני ולמקד עליו את הטיל. בהמשך, שוגר לעבר הכטב"ם טיל נוסף – אך הוא לא פגע במטרה.
את הכטב"ם השלישי התקשו טייסי הקרב לזהות וזאת משום שטס בגובה נמוך. על כן הוחלט בצה"ל לא לתת אפשרות נוספת לחיל האוויר לנסות ולפעול אלא לאפשר למפקד הספינה אח"י אילת ליירט את שני הכטב"מים הבעייתיים – שאותם זיהה מהספינה בצורה ברורה באמצעות המערכות המתקדמות שבידי צה"ל. לצורך המשימה פונה המרחב האווירי מכלי טיס של חיל האוויר.
האירוע אפשר הצצה לזירת לחימה שאיננה חשופה לציבור – אך כל המתרחש בה יכול בתוך דקות לגרום למלחמה כמשמעותה. לפני שבועיים סיים סגן אלוף פאיז פארס, המתגורר בכפר הדרוזי חורפיש, את תפקידו כמפקד גדוד 90 בחטיבת חיל הרגלים 'כפיר' ובימים אלה הוא נכנס לשמש כראש ענף גדוד סיור במרכז הלאומי לאימונים ביבשה.
בשיחה איתי סיפר פארס כי לאחר עשר שנים שבהן חיילי החטיבה לא קיימו פעילות מבצעית באזור הצפון, נדרשו חיילי הגדוד לתפוס קו בגזרת לבנון – וזאת לאחר תעסוקה מבצעית אינטנסיבית וארוכה בגזרת יהודה ושומרון. "כל לילה ביו"ש היה עלינו להתמודד עם אנשי החמאס, הג'יאהד האסלאמי וארגוני טרור שונים. את משמעות ההחלטה להעביר אותנו בימים אלה לצפון ותכליתה יכול כל אחד מהקוראים להבין בכוחות עצמו".
במסגרת העלייה ללבנון השלימו חיילי חטיבת 'כפיר' את המעבר לחטיבת חיר"ם (חי"ר מובחר). כלומר, אם עד לאחרונה הם היו מוכשרים לתעסוקה מבצעית אך ורק בגזרות יהודה ושומרון ועזה, מעתה יתפסו הלוחמים קווים בכל הארץ. האימון בלבנון ארך לא פחות מ-22 שבועות, שבהם לא הפסיקו החיילים לתרגל תרחישים אפשריים. הם דילגו בין בסיסים רבים ועברו תרגילים ארוכים.
"האימון היה אינטנסיבי", מדגיש סא"ל פארס, "התרגילים היו ממושכים, מתגלגלים ומלאים באירועים לא צפויים שבחנו את כשירותם המנטלית של הלוחמים. אחד האירועים המשמעותיים ביותר היה טיפוס הר גדיר שבבקעה, כחלק מהתרגיל הגדודי. לעלות הר שלם באמצע הלילה זה לא פשוט בכלל, במיוחד אחרי ימים שלמים עם מחסור בשינה וכשמשקלים כבדים נישאים על הגב. אבל הם עברו את זה".
ייתכן שישראל נערכת לפעילות באזור לבנון?
"אני לא יודע על תוכניות, אם יש כאלה. אני יודע רק את העובדות. מאז 2011 הגדוד לא היה בפיקוד צפון. לפני חודש עלינו לתעסוקה מבצעית בפיקוד צפון לאחר אימון ארוך של החטיבה שהיה במתאר צפוני. מדובר באימון אינטנסיבי שקדמו לו הרבה אימונים לקראת העלייה. לגדוד וללוחמים זו גזרה לא מוכרת כלל עם מאפייני שטח שונים לחלוטין מיהודה ושומרון. גם מאפייני האויב והאיומים האחרים שונים לחלוטין. אם באיו"ש החיילים נמצאים בחיכוך יום-יומי עם האוכלוסייה, בצמתים ובנקודות הקצה, הרי שכאן בצפון בגזרת הגדר המציאות שונה והמושגים שונים. יש כאן גבול ברור עם לבנון, קו כחול, זה משהו שונה. גם האיומים מורכבים יותר. עלינו להתמודד מול חיזבאללה, שהוא אויב במורכבות שונה מהאויב ביהודה ושומרון. במהלך האימון עשינו תרגילים שמדמים אירועים שונים, אינני יכול לפרט בנושא, והכשרנו את הלוחמים. דגש רב שמנו על שיפור הכושר הגופני של הלוחמים".
לעומת יהודה ושומרון, שהמתח שם גלוי וברור, הצפון שקט ופסטורלי?
"נכון, וזאת אחת הבעיות הקשות שעלינו להתמודד איתן. הגזרה בצפון יציבה יותר. אין אירועים כמעט. אבל המפקדים והחיילים מבינים שבתוך רגע זה יכול להשתנות לחלוטין. יכולה להיות הסלמה שתוביל לאירוע מורכב עד מלחמה. זאת הסיבה שאנחנו דרוכים מאוד ויודעים שעלינו לעשות פעילות מדויקת. נראה ששקט, אך מתחת לשטח מנסים להתניע אירועים. זאת האחריות שלנו, צה"ל, לבצע פעילות שתואמת את הערכת המצב ולדייק בניתוח".
ללמוד את האויב
מה האתגרים שלנו בצפון?
"האתגרים המרכזיים הם להתחכך וללמוד את האויב כמה שיותר. כיוון שזה אויב שאתה לא מתחכך איתו ביום-יום, חשובה מאוד הנוכחות שלנו בשטח, עשיית פעילות מבצעית והיערכות לשעת חירום. דווקא ואולי בגלל היציבות שיש בשטח אני מדגיש לפני החיילים שלי את הדברים הללו. אנחנו גדוד מבצעי שחובה עליו לשמור על ערנות רבה. אנחנו יודעים שקיימים איומים, ומבצעים פעילות שנותנת מענה והגנה ליישובים בסביבה במטרה למנוע חדירה של האויב לגזרה".
זה נשמע כמו כל פעילות של גדוד חי"ר.
"הייחודיות של חטיבת כפיר היא העוצמה. החטיבה התעצמה באופן משמעותי באמצעי לחימה שמתבטאים באימונים ובתוכניות האופרטיביות. כל אלה לצד איכות הלוחמים והמפקדים הם הייחודיות של 'כפיר'. האימון כלל גם תרגול תוכניות ללחימה מקצועית בצפון והכנה מנטלית של החיילים. מלבד האימונים גם ביצענו פעילות שוטפת כמו פטרולים ופעולות נוספות במרחב האבטחה".
אם תפרוץ מלחמה – אתם מוכנים?
"בהחלט. אנחנו מוכנים למלחמה. זה היה אימון מאוד מאתגר בסטנדרטים גבוהים. הלחימה בצפון היא אתגר מבחינת השטח והאיומים. ההיערכות שלנו ברמת הלוחם נעשית על הצד הטוב ביותר. התעצמנו באמל"ח קטלני ומדויק הן בחטיבה והן בגדוד. יכולות האיסוף וההשמדה שלנו עברו שדרוג משמעותי. האימונים כוללים גם לחימה משולבת עם השריון. להערכתי, המלחמה הבאה בצפון תהיה עם טנקים, מה שנותן מענה נרחב לאתגר המבצעי של צה"ל".
וחיזבאללה לא לומד על טכניקות הקרב של צה"ל ונערך בהתאם?
"כמו שאתה מבין, אינני יודע מה חיזבאללה מתכנן או לומד מהאימונים. אנחנו מבינים שהוא מתבסס במרחב. כמו שהוא עוקב אחרינו, גם אנחנו עוקבים אחריו ומנתחים את המידע מהשטח. זה לא סוד שחיזבאללה נמצא קרוב לגדרות הגבול. יש מקומות שאנחנו רואים אותו בעין. יש גם מקומות שהקרבה מאפשרת שיחות בין החיילים לאויב. לכל זה אנחנו יודעים לתת מענה מבצעי. וזה מה שאנחנו עושים. האויב מתעצם – וגם אנחנו מתעצמים. אין שאננות. אנחנו מבצעים פעילות במרחב האבטחה מול היישובים ומול הגדר יום וליל. השקט הוא האתגר שלנו. אנחנו מתאמנים הרבה, משפרים מוכנות למלחמה, עושים לחיילים הרבה תרגילי פתע – במטרה להבטיח שהלוחם יהיה מוכן לעבור מייד ממצב שגרה למצב חירום. הלקחים מופקים כל הזמן ואנחנו מיישמים אותם מהר ככל האפשר".
אתה מסיים את תפקידך בחטיבת כפיר. מה הלקחים שאתה לוקח איתך?
"כמפקד גדוד יש תהליכים שונים שצריך להיערך להם מבחינת החיילים. צה"ל הוא מערכת מורכבת ויש מי שימשיך אחריי. צריך לפתח את קורסי הפיקוד ותפקידי הליבה, שיהיו אנשים טובים שיילחמו ויפקדו על החיילים, וגם מוכנות הגדוד למלחמה צריכה להיות הדוקה יותר. צריך שיהיה ברור לחיילים שקיים פער בין האימונים למציאות של מלחמה.
"במלחמת לבנון השנייה בקיץ 2006 הייתי לוחם. המלחמה פגשה אותי בעת שהייתי באימון בתעסוקה מבצעית. מהר מאוד מצאתי את עצמי עובר ממצב של שגרה למצב מלחמה, ולכן זה משהו שנמצא אצלי עמוק. בשנתיים האחרונות הקפדתי מאוד לתרגל את החיילים באימונים לא מתוכננים. בכל סיום אימון הייתי מציין את הפערים שקיימים והייתי מנסה להשלים אותם, או ליישם מהר ככל האפשר את הלקחים כדי שנהיה מוכנים לקרב.
"דבר נוסף שחשוב מאוד הוא רוח לחימה. התפקיד שלנו כמפקדים הוא להעלות את המוטיבציה של החיילים הלוחמים. מורשת קרב וגאוות יחידה הן רכיב מאוד חשוב לניצחון ולעמידה במשימה. לכן, מלבד התרגילים הארוכים, השארנו כמפקדים מקום גדול גם לשיעורים רבים בנושאי חינוך ומורשת. הלוחמים נפגשו עם מפקדי עבר ומשפחות שכולות של החטיבה, ביקרו בנקודות תצפית ובאתרי מורשת. הלמידה על עבר החטיבה והגזרה שאליה יעלו בקרוב, עזרה להם להסיק מסקנות ולהשתפר משמעותית", משתף סא"ל פארס.
אתה לא מסכים עם האמירות שצה"ל איבד את ההרתעה גם מול חיזבאללה?
"אין אובדן הרתעה. אני בטוח שהאויב מבין כמה אנו חזקים וקטלניים".
