חצי יובל ודי

בריאיון פרישה מיוחד ומרתק, חוזר ח"כ יובל שטייניץ אל התחנות המרכזיות בשירותו הציבורי ] מספר על הכור הגרעיני שהושמד בסוריה, על הגז שיצא מהאדמה וחסך עלויות לכולנו ] ויש לו גם מה לומר על ההופעה של נתניהו בוועדת החקירה

 1.

אחרי 23 שנה, בכנסת ובממשלה, יובל שטייניץ פורש מהחיים הפוליטיים.

הדוקטור לפילוסופיה, פעיל השמאל בדימוס שבשנות ה-90 ערק לשורות הליכוד, תולה את הנעליים וחוזר לחממת האקדמיה.

המחשבות על האקזיט החלו לפני כמה שנים. לאחרונה, הלכו ותכפו. גסות הרוח, הוא אומר, משני צידי המתרס, הביאה אותו להסיק מסקנות: הפוליטיקה, במתכונתה הנוכחית, לא בשבילו.

דרך ארוכה עשה בשירות הציבורי. ראשיתה כיו"ר וועדת חוץ וביטחון; המשכה כשר אוצר.

בשיאו של משבר כלכלי גלובלי, הוביל תוכנית חירום, "בלימה ותנופה", שהחזירה בתוך שנה בלבד את המשק הישראלי לצמיחה חיובית.

מאוחר יותר כיהן כשר אנרגיה, מודיעין, נושאים אסטרטגיים ותשתיות לאומיות. בכל תחנה הותיר חותם.
הנה רשימה חלקית:

– היה הראשון להתריע על קיומו של כור בסוריה.

– הוביל את הוצאת הגז מהאדמה.

– קידם את רפורמת החשמל אחרי 40 שנה.

– היה הגורם הישראלי היחיד, שבתקופת השבר עם ממשל אובמה, קיים קשר הדוק עם עמיתו האמריקני, ארנסט מוניז. בחסותו, הצליח להשפיע על הסכם הגרעין ולשרבב לתוכו סעיפים קרדינליים.

אבל בפוליטיקה הישראלית – עם הישגים והטבעת חותם, לא הולכים לקלפי. ודאי לא כשאינך מספיק קולני וגס. מה גם שהמשחק תקוע. המספרים העולים מהסקרים מובילים לשתי אפשרויות: ממשלת ימין התלויה על בלימה, או ממשלת מעבר בראשות לפיד הדוהרת לסבב בחירות שישי.

לשטייניץ המשחק הזה נמאס. הוא מתקשה להבין מדוע מחצית מהעם פוסל אדם אחד מלכהן כראש ממשלה, אבל הוא גם מתקשה להסכים למצב שבו אותו מחצית ירגיש מודר. תחושתו, הוא אומר, איננה נכונה. היא נובעת מהסתה פרסונלית, מדמוניזציה אישית כלפי היו"ר המכהן של הליכוד, אבל אם זאת תחושתו הפתרון הוא ממשלת אחדות.

הוא יודע שזה לא יקרה. הדד-לוק יימשך ויימשך והכרעה, אם תהיה, תיפול על חודו של קול. הנגזרת מכך היא המשכן של שפת הביבים, הוולגריות והשנאות בכנסת.

הוא איננו מעוניין להיות חלק מזה. אז עכשיו הוא חוזר להרצות באקדמיה ומתלבט בין הארץ לניכר. בין המחויבות של רעייתו לתפקידה כשופטת בבית המשפט העליון, לבין הרצון להתאוורר.

ועד שיחליט, התפנה לקיים איתנו ריאיון פרידה מסכם. שוחחנו על עבר והווה. על המשבר עם רוסיה והיחסים עם אמריקה, על הסכם הגרעין, המקורי והחליפי, ועל הגז הטבעי. וגם, על מירון והאסון הנורא. לדבריו, אילו בג"צ לא היה בולם את החלטתו כשר אוצר הטרגדיה הייתה נמנעת.

אולי.

2.

בראשית דבריו, שטייניץ מבקש להתייחס למשבר ההולך ומתפתח עם רוסיה. הרקע: דבריו הנחרצים של יאיר לפיד, בעת שכיהן כשר החוץ, על "הפשעים נגד האנושות" שמבצע פוטין בעם האוקראיני.

"זה משבר מיותר", הוא אומר. "היה צריך לעשות כל מאמץ להימנע ממנו. היחסים עם רוסיה הם בעלי חשיבות אסטרטגית לישראל, לא רק בגלל מה שקורה בסוריה אלא גם.

"בעשור האחרון, בהובלת נתניהו, נוצר דיאלוג אסטרטגי ושיתוף פעולה חסר תקדים בין המדינות. לשיא הגיעו הדברים כשרוסיה שקלה בסוף שנת 2016 להטיל ווטו למעננו במועצת הביטחון של האו"ם. זה היה צעד תקדימי שמעולם לא קרה לפני כן.

"לכן, לדעתי נכון נהג נפתלי בנט שעשה כל מאמץ – למרות המתיחות הקשה בין רוסיה לארצות ברית והמערב – לא להיכנס לפינה הזאת. חבל שזה השתבש עכשיו.

ומה עם הדילמה המוסרית?

"אני לא רוצה להיכנס לנסיבות המלחמה. זה לא נבון לעשות זאת. מדובר בסכסוך בין רוסיה – שבעשור האחרון במיוחד הייתה מאוד ידידותית כלפי ישראל לבין אוקראינה – שהיו לנו איתה יחסים סבירים. לא משהו מעבר לזה. לכן, אני חושב שבמקרה הזה התבונה המדינית מחייבת לשתוק.

"נתניהו יצר את היחסים האסטרטגיים והאישיים בינו לבין פוטין. נפתלי בנט עשה מאמץ לשמר את אותם ולא לפגוע בהם למרות המלחמה באוקראינה. ולפיד, בחוסר זהירות, גרם לשיבוש חמור ביחסים עם רוסיה. זה לא מועיל לאוקראינה אבל זה מזיק למדינת ישראל".

בינתיים, נראה שלא כצעקתה. בירושלים מיהרו לפרסם חלופות מכתבים בין פוטין ללפיד, ודוברי הקרמלין יצאו בהצהרות הרגעה.

וכמו תמיד, מדרים באים והולכים ואירן לעולם נשארת. היא, וסכנת הגרעין.

ההסכם שעומד וממתין בימים אלו לחתימת האייתולות, זהה אחד לאחד להסכם המקורי שנחתם ב-2015. כמה זהה כך מסוכן: התאריכים נותרו כשהיו. כלומר, תוקפם יפוג במועד שנחתם בהסכם 2015. עם הבדל אחד: ב-4 השנים שחלפו מאז שהנשיא טראמפ יצא מההסכם, האירנים חזרו להעשיר אורניום בקצב מואץ. רוצה לומר: מהרגע שיתאפשר להם לחזור ולפתח יכולת גרעינית, ייקח להם הרבה פחות זמן להגיע ליעד.

בשנת 2013 יובל שטייניץ מסיים את תפקידו כשר אוצר ומתמנה לשר מודיעין ונושאים אסטרטגיים. נתניהו נוטל לעצמו את תפקיד שר החוץ וממתין לסיום ענייניו המשפטיים של אביגדור ליברמן שאמור לחזור ולכהן בתפקיד. בינתיים, תיק אירן והיחסים האסטרטגיים עם ארצות הברית, הנתונים בדרך כלל בסמכות שר החוץ, ניתנים לשטייניץ.

באמצע אותה שנה אזרחית, מתחילים המגעים בין המעצמות לאירן. "בסוף 2013", הוא משחזר, "נחתם הסכם ביניים עם אירן. בקיץ 2015 נחתם ההסכם הסופי.

"דיברנו על כל המעצמות אבל בעיקר עם המעצמות המערביות: ארצות הברית, בריטניה, צרפת – ובמידה פחותה עם גרמניה. הגישה שלנו הייתה מאוד ברורה: ההסכם צריך להוביל לפירוק מוחלט של תשתיות הגרעין באירן לתמיד. לעומתנו, הגישה שלהם הייתה שההסכם צריך להוביל להקפאת תוכנית הגרעין של אירן. בסוף קיבלנו משהו באמצע: היה פירוק מוחלט של תשתיות הגרעין לתקופת זמן בת 15 שנים שדה-פקטו (אם מתייחסים להסרת המגבלות שהתחילה 3 שנים קודם, י"י) מדובר ב-12 שנים.

"כל מה שטוב בהסכם הזה, במידה רבה הוכנס בעקבות המעורבות שלנו. אני למשל, בעזרת הצרפתים, בדקה ה-90 הצלחתי להביא בהסכם הביניים ב2013, סעיף שמחייב את האירנים לא רק להקפיא את תוכנית הגרעין בזמן השיחות, אלא שהם ירדו להעשרה מ-20% ל-3.5% כשכל מה שהועשר ל-20% יושמד.

"בסופו של דבר נחתם הסכם סופי ב-2015. יש בו כמה אלמנטים טובים אבל התמונה הכללית רעה מאוד. מכיוון שהוא מביא רק לפירוק חלקי של תשתיות הגרעין באירן ובעצם נותן זמן של עשר עד שתים-עשרה שנים, שלאחריהן, רוב המגבלות מוסרות.

"עכשיו, ברגע שהפירוק של תשתיות הגרעין הוא חלקי ולא מלא, יש גם פיתוי בצד השני לנצל את התשתיות שנותרו כדי שיתאפשר להם יום אחד לרוץ לגרעין".

מהמודיעין שהיה ברשותכם התרשמתם שהאירנים מכבדים את ההסכם?

"ברוב הפרמטרים, למעט דבר אחד: הם המשיכו לשמור ידע ותוכניות בניגוד להסכם. זה התגלה לנו כשהמוסד הביא את כספות הגרעין. התברר לנו שהם שמרו תוכניות למרות שהיו אמורים להשמידן".

בשנת 2018 הנשיא טראמפ, לא מעט בלחץ ממשלת ישראל, משתכנע לצאת מהסכם הגרעין. מאוחר יותר, כשהוא מחוץ לתפקיד, יטען שקיבל את ההחלטה לבדו, ללא קשר לישראלים. כך או אחרת, טיבו של הצעד הזה נתון במחלוקת. הקול השולט מאשים את הנשיא האמריקני בחוסר אחריות. יציאה נטולת מנופי לחץ ותוכנית אלטרנטיבית שתמנע מהאירנים לנצל את הוואקום לחזור לפעילות ההעשרה.

שטייניץ רואה את הדברים אחרת. "כשטראמפ יצא", הוא אומר, "האירנים חזרו להעשיר לרמה של 20%. לפני הסכם הביניים, בשלהי 2012, הם כבר עמדו על המספרים האלו. במשך שלוש וחצי שנים הם הקפידו לשמור על הרמה הזאת ולא לחרוג ממנה. רק בשנה האחרונה, עברו להעשיר ברמה של 60%. זאת הרמה הגבוהה ביותר אי פעם והתקדמות משמעותית לנשק גרעיני".

יש לך מחשבה מה הביא אותם להאיץ את הפעילות?

"מה שהרתיע אותם תמיד היה איום צבאי אמריקני. גם בתקופת טראמפ ועוד קודם לכן בתקופת אובמה. ארצות הברית שלחה נושאות מטוסים למפרץ, פיתחה פצצות חודרות בונקרים ופרסמה שהן מיועדות להשמיד את מתקני הגרעין התת קרקעיים של אירן. האירנים הבינו את המסר וחששו להסתבך במערכה צבאית עם ארצות הברית.

"בשנה האחרונה הם הגיעו למסקנה שגם אם הם ילכו לגרעין ארצות הברית לא תתקוף אותם. כלומר, במשמרת של ביידן וגם של ממשלת בנט-לפיד, לראשונה, האיום הצבאי האמריקני מתפוגג. האירנים מרגישים שהם יכולים להתקדם לרמת העשרה גבוהה.

"לכן הביקור של ביידן היה כל כך מאכזב. היה מצופה ממנו להציב קו אדום ואיום צבאי ברור".

ב'הצהרת ירושלים' נכתב מפורשות שארצות הברית תשתמש "בכל עוצמות הכוח הרב לאומי שלה"?

"קודם כל זה לא חדש. המשפט הזה כבר נאמר בעבר. הוא הספיק למצב שבו אירן הייתה על 3.5% העשרה.

"כשאירן עומדת ב-60% העשרה אתה צריך להציב איום מפורש ולגבות אותו בשליחת נושאות מטוסים למפרץ, בתגבור כוחות, להראות שאתה מתכוון למה שאתה אומר. זה לא קרה.

"אני יכול להגיד לך שבאירן נשמו לרווחה אחרי הביקור. הם חששו שביידן יכריז על אופציה צבאית ושמחו לראות שביידן נמנע מלעשות זאת. גם כאן וגם בסעודיה".

האם לא איחרנו את הרכבת?

"כשהייתי יו"ר ועדת חוץ וביטחון, ביקר בארץ מזכ"ל הסוכנות לאנרגיה אטומית, ד"ר מוחמד אל-בראדעי. הוא אמר לי שההערכה שלהם שאירן תגיע בתוך 6-7 שנים לנשק גרעיני. כלומר: שב-2011 יהיה להם כבר נשק גרעיני. אנחנו היום ב-2022 וזה עוד לא קרה. זה אומר שהלחץ הבינלאומי – ואולי כל מיני פעולות חשאיות – עיכבו אותם. לכן, אסור להתייאש. לא מאוחר מידי".

  3.

לפני כמה שנים, ארבע וחצי ליתר דיוק, התלוויתי לביקורו של שטייניץ באוניית הקידוח אטווד אדוונטג'. מדובר במפלצת בגודל 240 מטר שמשקלה מגיע ל-23 מיליון טון פלדה. היא ממוקמת בלב הים התיכון, 90 ק"מ מהעיר חיפה וחיים בה מאות פועלים שעובדים במשמרות רציפות.

לסיור הגענו בטיסה ישירה משדה דב. על סיפון האנייה מותקן מנחת מסוקים רחב ידיים ועליו נחתנו.

'מאשימים אותך', אמרתי לו אז, 'שנחפזת לאשר את המתווה לפני ששקללת את העלויות האדירות'.

"זו אפילו לא תחילתה של בדיחה", השיב, "עלות תפעול ואחזקת האונייה שאתה עומד עליה כעת היא כ-1,200,000 דולר ליום(!).

"אם יש מישהו שעדיין ממשיך לשלם על זה, גם אחרי שרוב ההכנסות הולכות לקופת המדינה, כנראה שזה בהחלט משתלם לו". מיילס ברט, מנהל הקידוחים של נובל אנרג'י – הזכיינית שמפעילה את הקידוחים בתמר – הקשיב מהצד ואישר את דברי השר.

"אנחנו נוריד את מחירי החשמל ביותר מ-50%", הבטיח לי אז שטייניץ. חצי עשור אחרי, אני מבקש לעמת אותו עם אותה התחייבות. לא רק שהמחירים לא ירדו, אמרתי לו השבוע, אלא שהם עומדים לעלות דרסטית.

"אם הגז היה נשאר באדמה", השיב, "החשמל לא היה מתייקר בעשרה אחוז כפי שמתוכנן, אלא ב-200%. בגרמניה, הולנד, בריטניה ובמדינות נוספות באירופה, החשמל התייקר ב-200%. החשמל בישראל הוא הכי זול בגלל הגז הטבעי. נעשה לנו פשוט נס.

"סוכנות הדירוג S&P, הוציאה דו"ח שבו נקבע כי הדבר היחידי שמגן על ישראל מפני אינפלציה מופרעת – כמו באירופה וארצות הברית – זאת העובדה שהיא משתמשת בגז טבעי. המחיר שלו הוא 4 דולר במקום 40 דולר ליחדת חום של גז נוזלי. בלי הגז הטבעי הייתה עליית מחירים הרבה יותר גבוהה.

"היה לנו נס שבדקה ה-90 הפכנו מיבואנית אנרגיה ליצואנית אנרגיה. אנחנו מייצאים למצרים ואירופה גז טבעי. זה ממש נס. כשעשיתי את מתווה הגז לא יכולתי לדעת שב-2022 יתחיל משבר אנרגיה עולמי. בעתיד, אם נעשה צינור נוסף למצרים, ואם נסלול את צינור הגז הים-תיכוני, נוכל לייצא באופן משמעותי גז לאירופה. האפשרות הזאת כבר הופכת את העניין למנוף מדיני שמחזק את מעמדה של ישראל באירופה".

4.

יש כמה דברים שעליהם גאוותו. שניים מהם נוגעים לסוריה.

"כשהייתי יו"ר ועדת חוץ וביטחון", הוא מספר, "הייתי הראשון בארץ שהתריע מפני תוכנית הגרעין של אסאד. כל גופי המודיעין עסקו באירן ואני, כיו"ר ועדת משנה למודיעין (מתוקף תפקידו כיו"ר ועדת חוץ וביטחון, י"י), קבעתי שבסוריה יש פרויקט גרעין חשאי.

בהתחלה, אמ"ן והמוסד אמרו שאין כלום וכך גם האמריקנים והבריטים. אבל אני התעקשתי. טענתי, מכל מיני סיבות, שיש תוכנית כזאת. זאת המסקנה שאליה הגעתי. בשלב מסוים, המוסד השתכנע לבדוק את הטענות שלי ובזכות זה גילו את האיום הנורא על עם ישראל והשמידו אותו".

כמה שנים מאוחר יותר. שטייניץ מכהן כשר מודיעין וסוריה טובעת במלחמת אזרחים מדממת. מנהיגה, בשאר אל-אסד, טובח בנתיניו והמראות מלמדים כי הוא משתמש בנשק כימי.

ממשל אובמה נזעק ונערך, לראשונה, לקראת שיגור כוחות אמריקנים. רוסיה, שפועלת במרחב לסייע למשטר העלווי, מבינה שיש להרגיע את האמריקנים.

בשלב הזה, שר המודיעין הישראלי, יובל שטייניץ, מזהה הזדמנות להיפטר מהאיום הכימי של אסד.

"יזמתי תוכנית שמחייבת את הסורים להשמיד את מאגרי הנשק הכימי. הגשתי אותה לרוסים ולאמריקאים והם אימצו אותה. זה איום שבמשך 40 שנה היה מכוון לישראל. היום אנחנו לא מחלקים מסכות אב"כ לאזרחים כי ב-2013 הצלחתי להביא את רוסיה וארצות הברית לשתף פעולה".

אבל אחר כך היו דיווחים שאסד, למרות התחייבותו, השתמש בנשק כימי?

"הוא השתמש בכלור. לא בגז עצבים. הדיווחים לא עשו את ההבחנות המתאימות".

5.

את חלקו המסיים של הריאיון, שטייניץ מבקש לייחד למירון ולוועדת החקירה. כשר אוצר, חתם על הצו שמפקיע את שליטת העמותות באתר הרשב"י. בעקבות החלטת בג"צ, חתימתו נותרה לצור על פי צלוחית. "זה מה שקורה כשבתי המשפט מתערבים בכל דבר", אומר מי שרעייתו מכהנת בימים אלו כשופטת בבית המשפט העליון.

בשבוע שעבר ראינו את יו"ר המפלגה שלך מופיע בפני ועדת החקירה. מה חשבת על מה שנאמר שם?

"אני באופן עקרוני מתנגד לוועדות חקירה בראשות שופטים. ועדות חקירה צריכות להפיק לקחים; לא לחפש אשמים.

זה לא מועיל. קח למשל את המפכ"ל: לפי מה שאנחנו שומעים, הוועדה תאשים אותו בכך שהוא לא מנע את האירוע. אבל כל המפכ"לים לא מנעו את האירוע במירון כבר 30 שנה, אז איך אפשר לבוא בטענות רק כלפי המפכ"ל הזה? מה, כל המפכ"לים רשלנים?

"יש כאב נורא בעם, יש מהומה בתקשורת, ואז אומרים: 'טוב, ניקח את מי שהיה אחראי באותו רגע ונערוף את ראשו'.

זה לא מביא לתיקון המצב. אני בעד ועדות חקירה שמפיקות לקחים.

"כשהייתי שר אוצר, באו אלי והמליצו לי להפקיע את כל השטח, כדי שהמדינה תנהל אותו ולא 14 עמותות כשכל אחת מושכת לכיוון אחר. בהמלצת סגני, איציק כהן מש"ס, חתמתי על צו שמפקיע את אתר מירון מהעמותות לטובת המדינה.

"איציק אמר לי 'יובל, זה מנוהל בצורה לא רצינית ולא אחראית. יכול להיות שם יום אחד אסון'. העמותות עתרו לבית המשפט שעיכב את ההחלטה. אם אתה שואל אותי המדינה צריכה לקבל אחריות על אתר הרשב"י כמו שהיא קיבלה אחריות על הכותל המערבי". [