נשיא המדינה, מר יצחק הרצוג כ"ד אדר ב' התשפ"ב

יש אנשים גדולים המשפעים לדורם, ויש אנשים ענקים, שהשפעתם איננה רק על דורם אלא על דורות רבים אחריהם. שר התורה, הגאון הרב שמריהו יוסף חיים קניבסקי זצ"ל, היה מאותם גדולים שהשפעתם איננה מצטמצמת לדורם או לחוג מכרים ואוהדים קרוב; השפעתם היא השפעה לדור ולדורות.

גדולים ממני בתורה כבר העלו על נס את שליטתו המופלאה בכל מכמני התורה, התלמודים, ספרות השאלות והתשובות, מדרש, אגדה וקבלה. יש שהדגישו את ספריו שבהם עסק בכל מקצועות התורה ובמיוחד בתחומים נדירים וייחודיים. היו שציינו את התמדתו ונכונותו להתעסק בשאלות קטנות כגדולות ואת אלפי השאלות שנשאל והתשובות שענה בכל תחום ובכל עניין. אחרים תיארו בצורה ציורית את התמדתו העצומה והבלתי פוסקת, מחויבותו ל'סדרים' ול'חובות' שאותם הציב לעצמו ועליהם שמר בזמני שגרה ובזמני חירום, בחגים ובימי חול, ברגעי עצב וברגעי שמחה.

אלא שמי שצפה בהמונים הצועדים אחרי מיטתו וראה את גוֹני הגוונים של יהדות רבת פנים – חסידים ומתנגדים, חרדים, דתיים-לאומיים, מסורתיים וחילונים, ספרדים ואשכנזים, גדולי-עם ויהודים של יום יום הצועדים אחר מיטתו, הבין שבעיקר בעיקר איבדנו את 'ר' חיים', ככה בפשטות.

אמנם לא כולנו למדנו בספריו. לא כולנו עסקנו בתורתו. אבל כולנו חשנו כאילו איבדנו את אחד מיהלומי הכתר של העם היהודי. כי ר' חיים היה למדן, אבל לא רק למדן. כגודל למדנותו כן גודל ענוותנו ופשטותו. וכפי שנוכחתי בביקורי אצלו, ביתו לא היה רק בית ועד לחכמים, אלא בית של הציבור כולו, כשהוא לא מפסיק לרגע מתלמודו, וחוזר לאותיות הקטנות מייד לאחר שקיבל את הבא אליו בחמימות ומתיקות מיוחדת.

לפני מספר ימים, כאשר נפגשתי עם נשיא צרפת, ניסיתי להסביר לו מי היה ר' חיים. סיפרתי לו על אדם שלא היה מדען או זוכה פרס נובל, אך גאונותו וּשקידתו היו למופת. סיפרתי לו על ענק רוח שחכמת התורה הייתה תשוקתו הגדולה. אדם שהתרחק מן הכבוד וסירב לשמש בכל תפקיד רבני רשמי. אדם שלמרות הסתגרותו והתרחקותו מכל משרה, הייתה לו השפעה אדירה על העם היהודי. אדם שגילם את האידאל היהודי של תורה לשמה. אדם שאנשים רבים כל כך שלא בהכרח הכירו אותו חשו כלפיו הערכה עצומה ועזבו הכל כדי ללוותו בדרכו האחרונה. סיפרתי לו על ר' חיים.

זכותו תגן עלינו ועל כל ישראל אמן.