יחיאל סין-שלום, בחור הישיבה ששוחרר בשבוע שעבר לאחר חודש בכלא הבלגי, מתייצב בריאיון אמיץ וגלוי, מכה על חטא ומגלה את פרצופם של עברייני הגת שמפילים ברשתם בחורים תמימים
יחיאל סין-שלום היה בחור סטנדרטי בישיבה – עד שיום אחד החל ליפול במלתעותיה של רשת מבריחי גת שמפילים צעירים חרדים תמימים תמורת בצע כסף עלוב >>> הוא נסע שלוש פעמים מבלי להיתפס. בפעם הרביעית הוא נעצר, נכלא, ובילה חודש ימים בתאי כלא מצחינים, בין רוצחים ועבריינים, ושקע בתהומות הייאוש, עם הרבה זמן לחשבון נפש. עכשיו, אחרי שהצליח להימלט – הוא מתיישב מול מצלמת 'משפחה' ומתחנן בפני בני גילו: "אל תעשו את הטעות שלי!". מונולוג קורע-לב
מסמך מטלטל
"החדר התמלא בשוטרים, שהביטו בי בעיניים מפחידות. אחרי מספר דקות הגיע שוטר שהחזיק בידיו את שתי המזוודות המוכרות לי עד אימה. אלה המזוודות 'שלי'.
"הם היו אחוזי טירוף, השוטרים. הם התנפלו על המזוודות, פתחו אותן, והירוק-הירוק שהשחיר את חיי – נגלה במלוא קלונו.
"הרגשתי שהדם אוזל מפניי. העולם שלי חרב. הבנתי שנפלתי לתהום פעורה. מכאן, הדברים רק ילכו ויסתבכו.
"לא היו לי אשליות – הייתי מציאותי לגמרי. התחזית השחורה הגשימה את עצמה. לא עברה דקה והטלפון הנייד נלקח ממני. אחרי שתי דקות נוספות, הוצג בפניי צו מעצר מיידי.
"ואז נפל עלי חושך נורא.
"אני מרגיש כאילו אני מרחף מעל עצמי. שוטרים אוזקים אותי, מובילים אותי כאחרון הפושעים לעיני האלפים שגודשים את נמל התעופה הבינלאומי בבריסל. הרבה מהם צילמו אותי. כנראה שהמראה הזה, של צעיר יהודי מובל באזיקים בשדה תעופה בינלאומי, נראה להם אטרקציה.
"מחוץ לטרמינל המתינה ניידת משטרה. הוכנסתי לניידת והובהלתי לתא המעצר.
"ארבע שעות הייתי שם, בתא המצחין, הקפוא והמצמרר. רק מיטה הייתה שם, עם מזרן קרוע ומלוכלך. קור מקפיא שרר בחדר, ואפילו שמיכה להתכסות בה לא הייתה לי. הקירות היו מלאים בצלבי קרס – אות לאוהבי ישראל שאכלסו אותו לפניי. לא יכולתי לשאת את הקור, את הבדידות, את הפחד והאימה, שהיו רק קדימון לארבעה שבועות תמימים בהם חירותי נשללה ממני.
"פרצתי בבכי מר. התפללתי לבורא עולם בכל ליבי ונשמתי. הבטחתי שאעשה הכל כדי להתחזק, לעבוד אותו באמת, וכמובן, שלא אחזור על הטעות הנוראה. אמרתי את התפילות שזכרתי בעל פה, את פרקי התהילים שהיו שגורים על פי. אני חושב שתפילה כזו לא התפללתי מעולם והיא הביאה מעט מזור לליבי הכאוב. נרגעתי מעט והתחלתי לשחזר את שעבר עלי בתקופה האחרונה".
עסק עברייני ומפוקפק. צרכני גת
הכושי עשה את שלו
קוראים לו יחיאל-דוד סין-שלום. בחור ישיבה בן 19 בקירוב ממודיעין עילית, הלומד בישיבה בירושלים. לפני שבוע, בראש חודש אדר א', דרכו רגליו על אדמת ארץ הקודש, לאחר שנכלא בכלא הבלגי במשך חודש שלם. בצעד נועז, אמיץ וראוי לכל שבח – סין-שלום מסכים לעמוד מול המצלמה ולספר בשמו המלא את כל הפרטים על הקורות עימו בתקופה האחרונה.
המטרה שלו ברורה: לחסוך מצעירים בגילו את הסבל שעבר עליו. שאף אחד לא יתפתה לשים את נפשו בכפו ולסכן את חירותו ואושרו בעבור בצע כסף עלוב ופתייני.
"הכל התחיל כשראיתי בחור עם כסף ביד", מספר יחיאל סין-שלום ל'משפחה'. "שאלתי אותו מאיפה המזומנים. הוא ניסה בתחילה להסתיר. רק אחר כך הצלחתי להוציא ממנו, שחבר מהישיבה פיתה אותו לטוס לחו"ל ולייצא גת, כאשר התעריף על כל טיסה עומד על 3,000 שקלים. הוא ציין שההורים כלל לא היו מודעים לטיסות הללו.
"שאלתי את הבחור האם הוא מודע לסיכונים שבהברחות הללו", מוסיף סין-שלום. "בתגובה הוא ציטט את דבריו של דניאל, אחד מראשי הענף שגייס אותו, שטען באוזניו שהסיכון קטן מאוד ובדרך כלל משחררים את העצורים בו ביום.
"גם אם בתחילה ניסיתי להניא את הבחור מההרפתקה הזו, ככל ששוחחנו – הרעיון החל לקסום גם לי. מה רע ברווח של 3,000 שקלים ביום עבודה אחד, שבו אפילו אין צורך לעבוד?
"בלילה קריר אחד, כשישבתי בהיכל הישיבה ולמדתי, הבחור התקשר ושאל אותי האם אני רוצה לטוס עוד הלילה לבריסל. הסכמתי מיד. החבר עדכן אותי שדניאל, זה שגייס אותו, יבוא לאסוף אותי מפתח הישיבה באחת בלילה יחד עם בחור נוסף, גם הוא מבית חרדי, שיצטרף לטיסה.
"ברכב, המתינו כבר המזוודות. גדולות, שחורות, מסתירות סודות אפלים", מספר סין-שלום.
סין-שלום פרס בפני דניאל את החששות שהיו לו ממעצר צפוי. "אל תדאג", הרגיע דניאל במיומנות. "גם אם תיעצר, אחרי מקסימום 24 שעות תהיה חזרה בבית. גם אני נתפסתי באמסטרדם ושוחררתי באותו יום. אתה חייב להיות רגוע ולשדר שלווה וביטחון, כדי שלא יבדקו את המזוודה שלך", דברי המגייס.
"בנתב"ג העביר אותי דניאל טסט של 'ביטחון מזמין'", ממשיך סין-שלום. "הנוהל עובד בערך כך: אתה מציג מזוודות מלאות בבגדים, מקבל עליהן תוויות של אישור ביטחון, ויוצא איתן החוצה. בחוץ דניאל ממתין לי, מוציא מהרכב את מזוודות הגת, ומדביק לידיות שלהן את מדבקות הביטחון הלבנות. את המזוודות עם הבגדים הוא מכניס לרכבו, לפעם הבאה".
הכל עבר כשורה. סין-שלום עלה למטוס ונחת בגרמניה, משם היה אמור לעלות על טיסה נוספת לבריסל. שם פגש אותו סמי, אפריקאי שרירי וענק ממדים שמתגורר באמסטרדם. סמי העביר לו 10,000 יורו במזומן, להעביר לדניאל. אם מדובר בשני בחורים שטסים ולוקחים שלוש מזוודות – התעריף עומד על 15 אלף שקלים.
בחשבון פשוט, דניאל מרוויח חמישים אלף שקלים על כל 'העברה', ממנה הוא מפריש 3,000 שקלים עלובים למבריח. כאשר מדובר בממוצע של שתי הברחות לשבוע, ולעיתים אף יותר – אתם מוזמנים להגיש בעצמכם את החשבון למס הכנסה.
ההברחה הראשונה הוכתרה בהצלחה ועם האוכל – בא התיאבון.
נמל התעופה בבריסל שבו נעצר סין-שלום
טיסה באיומים
אחרי שבועיים הזמין דניאל את סין-שלום שוב להצטרף למבצע, עם בחור נוסף, שהצטרפותו הייתה תנאי בל יעבור מבחינת דניאל. ושוב, הכל עבר בהצלחה.
כשחזר הדבר בפעם השלישית, יחיאל סין-שלום היה כבר בטוח הרבה יותר. בתוך שבועיים הוא 'הרוויח' 9,000 שקלים, ששכנו לבטח במגירה בביתו. הוריו לא ידעו מאומה. ראש הישיבה אף הוא לא הבחין בהיעדרויות הקצרות. מה רע?
בפעם הרביעית הבין יחיאל סין-שלום – שלא לעולם חוסן. כבר בתחילת הדרך ליבו אותת לו שלא יסכים. "דניאל התקשר ובקש ש'אעשה לו טובה' ואטוס לבדי. חששתי לטוס לבד ולא התחשק לי באותו זמן לעשות זאת. אמרתי לדניאל שאני צריך להיות בישיבה, אבל פתאום השתנה הטון. הוא התחיל לאיים עלי: 'אתה לא יכול לעשות לי את זה!'… הוא כבר התחיל לדבר בטון כזה, כאילו אני חייב לו ועובד אצלו. אבל אני לא הסכמתי".
עברו מספר ימים, ודניאל מתקשר שוב. הפעם קולו היה רך כחמאה. הוא מבקש, מפציר, מתחנן ובעיקר מספר שמצא עוד פרטנר נוסף. סין-שלום מתפתה שוב.
"הגענו לנתב"ג. הבחור הנוסף נכנס לפניי עם מזוודה אחת. אני נכנסתי בינתיים עם מזוודות הביטחון. כבר הייתי מיומן. הסרתי את המדבקות ממזוודות הדמה, הצמדתי אותן למזוודות הגת, נכנסתי לשדה התעופה ותרתי אחרי ה'חברותא'.
"שעה ארוכה חולפת – ול'חברותא' אין זכר.
"הטיסה מתקרבת ואני, לחוץ כולי, מתקשר לדניאל. איפה הפרטנר לטיסה? הפעם, דניאל כבר לא יכול להסתיר את העובדה שהבחור השני נתפס עם המזוודה, כפי שקורה הרבה פעמים. אני צריך לטוס לבד עם השתיים הנותרות.
"בשלב הזה אני חושב לעצור לפני שאיעצר, אבל דניאל לא נותן לי לסגת. 'זאת העבודה!' הוא מנסה לומר ואני טוען שאין בינינו יחסי עובד-מעביד. ואז נשלף איום: 'אם לא תסכים – יותר לא אתן לך לטוס'. אני לא משתכנע. 'אז אל תיתן לי', אני אומר. 'אני מפחד'.
"כשהוא קולט שכלתה אליו הרעה – הוא מוריד טון, מבקש יפה סליחה ומתחנן שאסכים.
"לשון רכה תשבר גרם. אין לי מושג מה קרה, אבל השתכנעתי – ואז עשיתי את הטעות של חיי".
אזיקים על הידיים
ראש חודש שבט.
אחרי נחיתת-ביניים באיטליה, יחיאל סין-שלום מגיע לבריסל. מזווית עיניו הוא רואה אנשים במכס – ומריח צרות. הוא תופס פינה ומתקשר בטלפון הסלולרי לדניאל, שעונה לו מיד. "אל תילחץ!" הוא פוקד עליו. "גם אם יתפסו אותך, זה יהיה רק ל-24 שעות. אבל חשוב שתזרום עם כולם. הם בודקים רק חשודים. 'תשחק אותה' רגוע".
שתיקה בקו.
דניאל מאבד סבלנות. "נראה לי שאתה עובד עלי ולא רוצה לצאת מהשדה", הוא מנסה פתאום כיוון חדש.
סין-שלום חש פגוע וכועס בו זמנית על אי האמון. אחרי כמה דקות הוא מחליט להתקדם. הוא תופס בחוזקה את שתי המזוודות, מתקדם לעבר פקידי המכס.
ואז, הפקידה מורה לו לפתוח את המזוודות.
"בשלב הזה אני נבהל. אני מתחיל לגמגם. אני מספר לפקידים שאני לא בטוח שאלו המזוודות שלי ואולי השארתי את שלי באיטליה. הפקידה סבלנית ואדיבה ומאפשרת לי לצאת ולבדוק. המזוודות נשארות כמובן במכס. אני יוצא החוצה ועומד לבדי, אובד עצות.
"אני מתקשר לדניאל שאומר לי שוב: 'אתה עובד עלי – אני לא אשלם לך כלום'. אין לי מושג מדוע אני כל כך רועד ממנו, אבל אחרי חצי שעה שבה אני עומד חסר מעש – ניגשים אלי שני שוטרים ומבקשים לבדוק את תיק הגב שלי. הם מגלים כמה סיגריות שרכשתי, אבל לא שילמתי עבורן את המס הנדרש.
"תוך כדי שאני מנסה להסביר את עצמי, נכנסים שני שוטרים עם המזוודות 'שלי'.
"אני מרגיש שעולמי חרב עלי.
"השוטרים פשוט רבים ביניהם מי יפתח את המזוודות שלי. הלב שלי משתולל ואחרי כמה שניות – הגת מבצבץ במלוא כיעורו ועליבותו. אני חש בושה נוראה. נתפסתי.
"השוטרים חוגגים את ההצלחה, ואני מתחיל להתרסק.
"הטלפון הנייד נלקח ממני ואני נאזק בידיי באזיקי ברזל. וכך, מלווה בפמליה של שישה שוטרים שמקיפים אותי, כשמכל עבר תיירים מביטים עלי וחלקם מצלמים אותי – אני מובל לניידת.
"עשרים דקות של נסיעה מובילות אותי למבנה חשוך, קודר ובעיקר קפוא ממש. היה לי מזל רע והיה זה יום קר במיוחד. השמים היו אפורים וקודרים – בדיוק כמו מצב הרוח שלי. נזרקתי לתא מצחין. מיטה עם מזרן מעופש, קרוע ובלוי, ללא שמיכה או אמצעי חימום אחרים.
"חלון קטן מסורג, קירות מלוכלכים ורצפה מטונפת. הלב שלי שוקע ואני נכנס לייאוש עמוק", מספר סין-שלום.
שוטרים בבריסל מובילים אזרח למעצר
בגיא צלמוות
אחרי ארבע שעות, דלת התא של סין-שלום נפתחת. הוא מובל על ידי סוהר לחדר אחר, שם ממתינים לו שני אנשים: אחד שמציג את עצמו כעורך הדין שלו מטעם הסנגוריה הציבורית ומתרגמת מהקהילה היהודית באנטוורפן.
"אם חשבתי שעורך הדין ידריך אותי מה לעשות, ייתן לי תקווה כלשהי שהוא יעמוד לצידי וינסה לסייע לי – התקווה הזאת נגוזה עד מהרה", משחזר סין-שלום. "עורך הדין רק הודיע לי, שעל עבירה כזו צפוי להיגזר עלי מאסר של בין שישה לשמונה חודשים ועלי לקוות שזה לא יהיה יותר. מעבר לזה, הוא לא הוסיף מילה. ראיתי שגורלי מעניין אותו כקליפת השום. הבנתי שהמצב שלי – ממש רע.
"נלקחתי לחקירה שהתנהלה בשפה הפלמית, כשהמתורגמנית היהודייה מתרגמת לי את השאלות. לא ידעתי מה לומר. לא תכננתי את הסיטואציה הזאת מראש, וכאמור, לא קיבלתי כל הדרכה. סיפרתי שאיימו עלי, שהופעל עלי לחץ, שבלעדיו לא הייתי מוכן לטוס.
"ראיתי שהחוקר לא מאמין לי. אחרי כמה שעות של חקירה – הוכנסתי בחזרה לתא. בדרך לקחו לי את המשקפיים וגם את שרוכי הנעליים. לא ידעתי מה הם רוצים ממני. הרגשתי שהם נהנים לתת לי לסבול. הייתי צמא עד מוות וביקשתי מים. אבל גם את זה לא קיבלתי. לקחו ממני טביעות אצבע.
"בשלב הזה, אחד השוטרים חשב שאני מנסה לדחוף אותו, והוא התנפל עלי בבעיטות ובצעקות מחרישות אוזניים. הוא השמיע כל מיני איומים וגידופים שלא הבנתי. פחדתי שהוא יהרוג אותי מעצבים וכשהדלת של התא נסגרה אחרי, הרגשתי קצת הקלה.
"החושך הסמיך שניבט מחוץ לחלון המסורג – נתן לי להבין שעכשיו לילה. הקור היה בלתי נסבל. אפס מעלות בחוץ, בלי שמיכה וללא כל אמצעי חימום. לא הביאו לי מזון. נזכרתי בכריך שרכשתי בארץ, דבר המאכל היחיד שהיה עימי, אבל לא היה לי תיאבון לאכול מאומה. המחשבות הקודרות רדפו אחת את השנייה. המחשבות הקודרות הפכו למייאשות.
"כל הלילה לא עצמתי עין".
בתא עם רוצחים ופושעים
אחרי שתים-עשרה שעות – האיר השחר. בוקר ראשון כעציר בארץ זרה.
דלת התא נפתחה, וסין-שלום הועבר למתחם אחר, כשהוא אזוק בידיו וברגליו. הפעם היה זה מרתף אפלולי, חשוך ומאיים. הוא נדחף לתא נורא אפילו יותר: תא חסר מיטה, מלוכלך, ומדיף ריח נורא של צרכים. אם בלילה הוא הרגיש שהגיע לתהום הנשייה – עכשיו הוא הבין שגם לרע, יש רע יותר.
"יחד איתי היו עצורים נוספים. גויים כולם. ערבים ברובם המכריע. פחדתי עד מוות רק מלשמוע את הקולות שלהם, את הגידופים. מסביב ראיתי צלבי קרס על הקירות והבנתי שמדובר בשונאי ישראל מהסוג הגרוע ביותר.
"רציתי להתפלל שחרית – אבל לא היו לי תפילין – הם נלקחו ממני כבר בכניסה למעצר, יחד עם שאר החפצים. גם הסידור נלקח ממני. התפללתי בעל פה מה שיכולתי. את הדמעות הרבות ששפכתי באותו בוקר, לא יכולתי אפילו להתחיל לספור. התחננתי לבורא עולם שיציל אותי מהמקום המאיים הזה, שיחזיר אותי הביתה, להוריי.
סין שלום השבוע לאחר שחרורו
"חשבתי על אבא ועל אמא, שאפילו בחלומות הכי שחורים שלהם לא מדמיינים איפה אני נמצא כעת. באותו רגע נזכרתי, שדניאל הוא למעשה היחיד שיודע על מצבי. אבל הוא לא ציפיתי שהוא יעשה משהו כדי לסייע לי. הוריי לא יודעים בכלל שאני עצור, ומנין יבוא עזרי?
"כשחשבתי על כל הדברים הללו, הלב שלי שקע עוד יותר. נכנסתי למצב של דיכאון אמיתי, נואש. הלב שלי פרפר באימה ואני חישבתי את נפשי למות. כך ממש. חשבתי איך אני, בחור צעיר, שכל החיים לפניו, הגיע כך לתהום".
אחרי חמש שעות, הדלת נפתחה שוב. סין-שלום הועלה למעלה, ל'משפט חקירה'. שם ייקבע האם ישוחרר או ימשיך לשבת במעצר, עד המשפט שיגיע מתישהו.
"השופט-חוקר התעכב שוב על סיבת ההברחה של הגת", מספר סין-שלום. "הוא הבין ש'עבדתי' עליו. אני בחור בגיר ואי אפשר להכריח אדם לטוס בניגוד לרצונו. השופט אמר שהוא יחזיר אותי לכלא עד המשפט, מכיוון שהוא חושש שאני אמלט, ואז אמשיך להבריח גת שוב ושוב".
"החקירה הסתיימה. השוטרים הובילו אותי החוצה, הפעם לכלא אמיתי. כלא ענק ממדים. הרגשתי שנסעתי אחורה בזמן, לאירופה של ימי הביניים החשוכים, בהם הוחזקו יהודים בבתי כלא תחת הגויים. נער יהודי בודד, ללא קרוב ומודע, שלא יודע אפילו את השפה המקומית.
"הסוהרים הביאו לי בגדי אסירים: חולצה כחולה, מכנסיים אפורים. הכל היה גדול עלי בעשר מידות, קרוע ומוזנח ומשדר קדרות ועליבות. ניצלתי את ההזדמנות ונכנסתי למעין 'מקלחת', אחרי ימים רבים שלא עשיתי זאת. הסוהרים הסכימו בטובם לאפשר לי לקחת את הציצית והכיפה, אבל הזהירו אותי לא לצאת החוצה איתם, כנראה מחשש שמא יבולע לי מהאסירים הערבים שגדשו בהמוניהם את הכלא. קיבלתי את הסידור שלי אבל לא את התפילין. ביקשתי רשות להניח אותם לכמה רגעים, לפני הכניסה לתא וקיבלתי רשות.
"נכנסתי לתאי בכלא, שאותו חלקתי עם אסיר נוסף, שחור עור שידע רק צרפתית".
כמו כלב חוצות
יום שלישי בשבוע. יום ראשון בכלא.
"הדיכאון שלי", מספר סין-שלום, "הגיע לשיא. לא יכולתי לדבר עם איש, לא אכלתי מאומה. גם בגלל שכל האוכל טרף וגם בשל העובדה שלא היה לי תיאבון. הייתי שבור ומרוסק לרסיסים.
"אנשים סבורים שכלא זה דבר לא נעים, אבל נסבל. בפועל, מדובר בפלנטה אחרת של סבל, סיוט בלתי נתפס. כל שנייה הייתה הר שהיה צורך לצלוח מחדש. גם כאן, הקירות במקום מלאים צלבי קרס וכיתובים בערבית. המיטות עם ריח נורא, מזרנים קרועים ומוכתמים. השירותים היו מתחת לכל ביקורת ובמקלחת הציבורית פחדתי לבקר, מחשש שהערבים יהרגו אותי. הסוהרים התנהגו כאילו אני כלב חוצות, צעקו וצרחו על כל דבר קטן, זאת בנוסף למגבלות השפה שאיימו להטריף את דעתי.
"נוסף לתחושת הגועל והייאוש, פחדתי מאוד מהשכן לתא. לא ידעתי בשל אֵילו עבירות הוא כלוא. האם הוא רצח מישהו? האם אני בטוח שהוא לא ינסה לפגוע גם בי? לא ידעתי איך יגיב. חששתי שאולי הוא מוסלמי וכאשר יגלה את זהותי היהודית – הוא יבטא את שנאתו כלפיי. בתחילה חששתי להתפלל לידו, אבל בהמשך הבנתי שאין לי ברירה, אני חייב לעשות זאת. כל מילה נאמרה ברעדה, אבל השכן נשאר אדיש. פשוט לא הגיב.
"בשונה מתא המעצר שהיה קפוא כקרח – התא בכלא היה חם עד למחנק. ביקשתי להוריד את החום ונתקלתי בזעקות אימה של שכני. הרגשתי שהגעתי לתחתית החבית. רק הסידור היה לי למפלט באותן שעות איומות".
ניסית להתקשר הביתה?
"בתא היה מכשיר טלפון, אבל לא ידעתי איך להתקשר באמצעותו. כמה שעות אחרי כניסתי לכלא קראו לי לתשאול רפואי והביאו לי כרטיס חיוג של הכלא, כשהוא מוטען בחמישה יורו, סכום שמספיק לדקת שיחה בודדת.
"חזרתי לתא וניסיתי להפעיל את הכרטיס, אבל כל ההוראות היו בפלמית. ביקשתי עזרה מהשכן לתא, אבל גם הוא לא יכול היה לסייע לי, בשל מגבלת השפה בינינו.
"אחרי ניסיונות רבים, הצלחתי להתקשר לאבי ולספר על מצבי. הוא לא היה מופתע. התברר, כי המתרגמת, שהייתה כזכור מהקהילה היהודית באנטוורפן, פנתה מיוזמתה לרב הכלא וסיפרה לו על מעצרי. במקביל, אחי הקטן, היחיד שידע על נסיעתי וניסה ליצור איתי קשר שלא צלח – סיפר לאבי בזהירות שכנראה אני עצור.
"אבי חיפש את הטלפון של בית חב"ד בבריסל, והוא עדכן את אנשי בית חב"ד שנעצרתי. באותה שיחה אבי אמר לי שהוא מנסה לעשות הכל כדי לשחרר אותי. אחרי כמעט שבוע שראיתי רק שחור בעיניים ואפור בלב – הרגשתי קרן אור קלושה שנראית בקצה המנהרה האפלה".
'לכו נרננה' בתא הכלא
גב' חוה סין-שלום, אימו של יחיאל, שמעה על מעצרו של בנה רק ביום חמישי בערב. הטלפון שלה צלצל. "אני מרימה", היא מספרת ל'משפחה', "ושומעת את קולו של יחיאל. שאלתי אותו בטבעיות מה נשמע בישיבה – ופתאום אני שומעת את המילים 'אני בכלא בבלגיה'. ואז, השיחה התנתקה.
"לא ידעתי את נפשי. התברר לי, שבעלי ידע על כך יומיים לפני כן, לאחר שיחיאל התקשר אליו, אבל בעלי לא רצה להלחיץ אותי ולכן נמנע מלספר. למרות שלא ידעתי, היו לי סיוטים לא מוסברים. קמתי בלילה טרופת נשימה והלב האימהי שלי אותת לי שקרה משהו נורא. גם בעלי התנהג בצורה מוזרה ובדיעבד ידעתי את הסיבה.
"יצרנו קשר עם הרב שמעון לסקר, שליח חב"ד בבריסל, שמתפקד גם כרב בית הכלא. התברר שהוא שמע על המעצר מהשופט, שבאורח פלא התקשר אליו וסיפר לו על צעיר חרדי עצור. הרב לסקר הדריך אותנו מה לעשות: לשכור עורך דין מקומי, מכיוון שהשופטים בבלגיה לא אוהבים לעבוד עם עורכי דין לא מוכרים".
השיחה חוזרת ליחיאל.
"למחרת, התברר לי, ששכני לתא חלה בקורונה. בעקבות כך נכנסתי לבידוד. חשתי הקלה. היה לי פשוט 'כיף' להיפטר מנוכחותו המאיימת. אבל אחרי כמה שעות, דווקא הבדידות איימה להטריף את דעתי. בהמשך התברר לי שכאשר עזבתי את התא, הגוי שקלט את הקוד הסודי שלי, פשוט גנב לי שיחות טלפון על חשבוני.
"אחרי כמה ימים יצאתי מהבידוד וחזרתי לתא עם שכן אחר. בתא החדש הייתה מיטת קומתיים ומזרן קרוע. ניסיתי לפרוס עליו את הסדין שקיבלתי. ושוב עלו בי חששות באשר לטיבו של השכן החדש שלי. לא ידעתי האם הוא צרפתי או בלגי, מה חטאו ומה פשעו. הוא עצמו לא ניסה ליצור עימי כל קשר. לפחות שמחתי שהוא לא מאיים עלי.
"יום שישי הגיע. לראשונה זכיתי לביקור של יהודים: הרב לסקר, שליח חב"ד שהגיע לבקר אותי, הביא לי חלות ומזון מבושל. בהמשך הגיעו מהקונסוליה הישראלית לבדוק שאני חי. מעבר לזה נראה לי ששום דבר לא עניין את אנשי הקונסוליה והם בכלל לא חשבו להתערב ולסייע לי, מה שהוסיף עוד למצב רוחי העגמומי.
"השבת נכנסה. לא ידעתי בדיוק את הזמנים. היה לי שעון בחדר, אבל לא ידעתי מתי נכנסת השבת בבלגיה, ולא היה לי אף אחד כדי לשאול אותו. הבטחתי בחלון החדר, וכאשר ראיתי את קרני האור נעלמות – הבנתי שהשבת הגיעה.
"השבת הזו הייתה הנוראה בחיי: ללא מקלחת, ללא בגדי שבת, בלי שום ניצוץ יהודי בסביבה. נער יהודי בודד בין פושעים ורוצחים. מהתאים הסמוכים בקעו קולותיהם של שידורי תקשורת ודיבורים פרועים בשפה הערבית.
התפללתי 'קבלת שבת' בלב שבור. קידשתי על החלות ובלעתי בקושי כזית, כדי לצאת ידי חובה. את כל תמצית יגוני השקעתי בספר התהילים, אותו הספקתי לסיים ארבע פעמים.
"השכן הגוי הביט בי בתדהמה. הוא לא הבין מה אני עושה ולא הבין את רמיזותיי בקשר לתאורה שבחדר. הוא ביקש לישון וכיבה את האור ואני התאמצתי לקרוא מהסידור ומספר התהילים. ניסיתי לשיר 'מעין עולם הבא', אבל הדמעות חנקו את גרוני. הרגשתי בגיהינום עלי אדמות.
"ביום ראשון שוב זכיתי לביקור של הרב לסקר. הוא הביא לי גמרא מסכת בבא מציעא, וגם כמה ספרי קריאה חרדים, להפיג את השעמום. מטבע הדברים לא היה לי כמעט ריכוז ללמוד, אבל ניסיתי בכל זאת ללמוד לפחות חצי שעה ברצף. חשבתי שאני חייב להוכיח לבורא עולם שאני מבין את הרמז העבה שנתן לי, ואני בדרך לשפר את עצמי".
עימות עם סוהרת
גב' סין-שלום: "ראש הכולל של בעלי, אליו התקשרנו כדי לעדכן על המעצר, נתן לנו שם של עסקן ידוע בבלגיה, הרב שבתי הופמן, חסיד בעלזא, צדיק וירא שמים, שעוזר להרבה מאוד יהודים. הרב הופמן הבטיח להיכנס לעובי הקורה מיד ביום ראשון. בינתיים הרב לסקר הצליח להכניס ליחיאל שלנו אוכל לשבת וספרים, ואנחנו העברנו כסף לכלא, כדי שהבן יוכל לקבל כרטיס חיוג.
"ביום שני אני מקבלת טלפון מעורך הדין היהודי שהרב שבתי הופמן ביקש ממנו לייצג את בננו. העברנו לו סכום של 4,000 יורו, כדי שינסה להוציא אותו למעצר בית, ועוד 5,000 יורו כדמי ערבות. "אגב, בסופו של דבר הוצאנו על הפרויקט שישים אלף שקלים, בשל העלות הגבוהה של הטלפונים, המזון שרכשנו לו, כרטיסי הטיסה עבורנו, הייצוג המשפטי וכל היתר.
"עורך הדין אמר שעד שהחקירה לא מסתיימת – לא ישחררו אותו ועליו לומר את כל האמת. הוא הוסיף, שהשופט לא מאמין לו שהכריחו אותו לקחת את המזוודות וזה בעצם מה שתוקע אותו".
יחיאל סין-שלום: "בשלב הזה, הוריי יצרו קשר עם עורך דין מקומי, שהגיע לבקר אותי. סיפרתי לו הכל, והוא אמר שהוא ינסה להוציא אותי למעצר בית. הוא הורה לי לספר את האמת ורק אותה בלבד. הדברים שלו היו כמים קרים על נפש עייפה. הוא הודיע לשופט בשמי שאני מבקש חקירה נוספת, מכיוון שלא אמרתי הכל בפעם הראשונה.
"השופט-חוקר נעתר לבקשה. הפעם דיברתי בשטף. סיפרתי על דניאל, הבחור מהארץ שסיבך אותי. אמרתי שאני חושב שהוא זה שמגיע לו לשבת בכלא במקומי, כי אני רק הקרבן שנפל בפח. השופט הקשיב לי בעניין וראיתי שהוא האמין לי. שוב שאלו אותי האם זו פעם ראשונה שאני מנסה להבריח גת. הפעם הודיתי שמדובר בטיסה הרביעית שלי.
"אחרי שבוע, השופט הודיע שאולי בהמשך אשוחרר למעצר בית באנטוורפן. הוריי העבירו את הסכום – 5,000 יורו. השופט הורה לי למצוא מקום ולהתייצב.
"במקביל, אבא שלי הגיע לבלגיה לשהות לידי. לפני שבת הוא קנה לי אוכל במרכול שנמצא קרוב לכלא והביא לי גמרא וספר נוסף, בנוסף לבגדים נחוצים.
"בליל שבת דופקת הסוהרת על דלת התא, מבקשת שאני אחתום שקיבלתי את הספרים. אני מנסה להסביר לה בתנועות ידיים ובאנגלית רצוצה ששבת היום ואני לא יכול לחתום. אבל היא לא מבינה, או עושה את עצמה לא מבינה. היא צועקת וצורחת, לא מנסה אפילו להבין אותו. בסוף היא הסתלקה עם הספרים.
"ככל ששמחתי על בואו של אבי, חששתי מתגובות האסירים האחרים. אם מחוץ לתא לא הסתובבתי עם כיפה או ציצית, בהתאם להוראות הקפדניות שקיבלתי – האסירים ראו אותי עם אבי, שחבש כמובן כיפה, והם זיהו מיד שאני יהודי. אם לפני כן העזתי לצאת מדי פעם לחצר הכלא, עכשיו חששתי לעשות זאת, שמא יפגעו בי, ואולי אפילו ירצחו אותי".
שחרור לכבוד שבת
אחרי כמעט חודש בכלא, נאמר לסין-שלום שהוא עומד להשתחרר ביום רביעי למעצר בית. עורך הדין שהתקשר, סיפר לו שהמשטרה הוציאה לו צו גירוש מהמדינה, בעוד השופט הורה כאמור לשחררו למעצר בית באנטוורפן, שם ימתין עד למשפט בעניינו. הייתה זו סתירה בין שתי גרסאות, אבל סין-שלום לא יכול היה באותה עת להתעמק בה. ככל שנקפו השעות, התברר לו שהחופש לא נראה באופק.
"לא ידעתי מה קרה ומה השתנה. ככל ששמחתי על השחרור הצפוי, כך צללתי שוב לתהומות הייאוש והדיכאון. הייתי בטוח שלא רוצים לשחרר אותי. כך עברו יום רביעי ויום חמישי. לקראת שבת הקב"ה ריחם עלי וראה בצערי. שעתיים לפני כניסת שבת דופק סוהר על הדלת של התא ואומר לי באנגלית: 'בשעה ארבע אתה משוחרר'".
השבת נכנסה בבריסל בחמש בערב. כלומר, הייתה לסין-שלום שעה אחת בלבד כדי להתארגן מחדש ולמצוא בית לשהות בו בקור המקפיא של בריסל. אבל הקושי הזה לא הצליח להעיב על האושר שאפף אותו. הוא ראה בהודעה הזו סימן מובהק שהשם איתו, שמע לתפילתו.
"ניסיתי להתקשר הביתה, אבל לא היה לי כסף בכרטיס. ניסיתי לבקש מהשכן לתא שיסכים לי להתקשר מהכרטיס שלו, אבל הוא כעס וקילל אותי. הוספתי להתחנן ובסוף הוא אפשר לי. אימי הודיעה לי שאקח מונית ואסע לכתובת מסוימת באנטוורפן, מרחק של שעת נסיעה.
"בארבע יצאתי לחופש. הייתה לי ביד שקית ענקית עם ספרים כבדים שאיתה נסחבתי בפרוזדורים האפלוליים. הוחתמתי על המון טפסים, ובסופו של דבר הוחזרו לי בגדיי, התפילין שלי ואפילו הדרכון. לא האמנתי כשראיתי אותו, אפילו ללא כל חותמת. היה לי ברור שמדובר בנס. רק את תעודת הזהות והטלפון הנייד לא ראיתי יותר, אבל באותם רגעים לא היה לי אפילו את הפנאי להצטער על כך.
"יצאתי לחופש, עדיין המום ושיכור מאושר. ניסיתי לעצור מונית, ביקשתי עזרה מהעוברים והשבים, אבל איש לא התייחס. הקור היה בלתי נסבל, ולא ידעתי מה לעשות. אחרי חצי שעה של שוטטות, כשהגוף שלי כבר לא מסוגל לסחוב את השקיות הכבדות, פתאום, כאילו מהשמים, ראיתי יהודי, בעל חזות חרדית.
"הוא פנה אלי בעברית ושאל אותי האם אני זה ששוחרר מהכלא. עניתי בחיוב והוא הזמין אותי להגיע לביתו בבריסל. ראיתי בו שליח מיוחד של בורא עולם שנשלח במיוחד להציל אותי מקפיאה בקור במשך השבת. הגעתי לביתו רבע שעה לפני שבת ואפילו הספקתי להתקלח, תענוג עילאי, שלא היה לי כמותו מזה זמן רב.
"השבת בבית המארחים שלי, משפחת גיס, הייתה מעין עולם הבא. לראשונה מאז היציאה מהארץ אכלתי מזון מבושל, הייתי מוקף באווירה מחבקת, התפללתי בבית הכנסת והיה לי עם מי לחלוק את החוויה הנוראה שעברתי. הרגשתי שעצם העובדה שיש מי ששומע אותי – הייתה עבורי יציאה מעבדות לחירות ממש. שבת ראשונה שאני מרגיש תענוג ולא סבל".
מבצע בריחה
גב' חוה סין-שלום: "ביום רביעי דיברו על שחרור, אבל בסוף זה נדחה. יחיאל התאכזב מאוד ולא הצלחנו להרגיע אותו. ביום שישי בבוקר, עורך הדין התקשר ואמר לנו שאולי הוא ישתחרר היום, אבל כבר לא האמנו לאף אחד. החלטנו לא לומר כלום ליחיאל, כדי לא ליצור אצלו ציפיות.
"בשעה שלוש בצהריים לא התקדם כלום ופתאום יחיאל מתקשר ואומר לנו שבארבע הוא משוחרר. התחלנו במרוץ של טלפונים סביב השעון. הרב הופמן נתן לנו כתובת באנטוורפן שאפשר להגיע אליה. הוא הורה לנו להשאיר את הטלפון פתוח ולענות גם בשבת, מכיוון שיש חשש לפיקוח נפש.
"בסופו של דבר, הופמן יצר קשר עם יהודי מבריסל והורה לו להגיע לשערי הכלא ולהמתין שם לבחור יהודי. בפועל, היהודי הלך לשם מספר פעמים, אבל לא ראה את הבחור. רק כשהגיע שוב, כמחצית השעה לפני שבת, ודווקא מסמטה אחרת – הוא פתאום הבחין בו ולקח אותו לביתו.
"אנחנו לא הספקנו כבר לשמוע על כך. השבת עברה עלינו בדאגה, אבל התחזקנו באמונה. רק ברבע לשמונה, השעה בה השבת יוצאת בבלגיה – התקשר יחיאל וסיפר על שחרורו".
יחיאל סין-שלום: "במוצאי שבת יצרתי קשר עם הוריי. הם לא ידעו מה קרה איתי בסוף בשבת, והם שמחו מאוד לשמוע שהשתחררתי. הם ניסו להבין האם אני מגורש מהמדינה, או שאני במעצר בית, אבל גם אחרי ששלחתי להם את הטפסים שקיבלתי – לא היה ברור במה מדובר. עורך הדין הורה לי להתייצב ביום שני בבית המשפט כפי שהורו לי וכך עשיתי.
"הגיע הדיון. לאכזבתי, השופט אמר לי שאני במעצר בית עד למשפט שייערך לי. עורך הדין שאל מתי המועד המשוער למשפט והתשובה הייתה שזה יכול להיות רק בעוד חצי שנה. השופט הוסיף וציין, שאם שוטר ישאל אותי מדוע אני כאן – אראה לו את הצו של בית המשפט.
"כמובן שהתאכזבתי מאוד לשמוע על כך, אבל הבנתי שאם הקב"ה עשה לי נס כזה גדול שהשתחררתי מהכלא, הוא יעשה לי גם נס נוסף, שאצליח גם להגיע הביתה.
"למחרת הגעתי לאנטוורפן וגם שם התייצבתי בפני השופט. התארחתי בבית משפחת ריי, משפחה ידועה מהקהילה היהודית, ומשם יצרתי קשר עם הוריי וסיפרתי על ההתפתחויות. הם היו בקשר עם עורך הדין, ועם העסקנים המקומיים, שחלקם אמרו שאני צריך לברוח, ממש כך, זאת מכיוון שהמשטרה יותר חזקה מבית המשפט, ואם יש לי צו גירוש מהמשטרה – אני יכול להיתלות בו".
גב' חוה סין-שלום: "כשהבנו שיחיאל צריך לברוח, יצרתי קשר עם אחותי שגרה בבלגיה. התוכנית הייתה, שגיסי ייסע לבלגיה וייקח אותו לאנגליה דרך המעבורת. גיסי קיבל את כל המסמכים, שילם את האגרה והיה מוכן לצאת לדרך, אבל פתאום אבי הגיע לביתי. הוא טען שהוא מכיר היטב את הנהלים באנגליה והם יחשדו כשיראו בחור מהארץ נוסע מבלגיה עם דודו.
"אבי תמך בנו לאורך כל הדרך, ואין לנו מילים כדי להודות לו. הוא התקשר לר' שבתי הופמן והם הגיעו לסיכום שהטוב ביותר הוא טיסה לשווייץ, שהיא טיסה פנימית עם פחות ביקורת של המשטרה. התברר שלא הספיקו להוציא לו צו עיכוב יציאה. בתוך חצי שעה קיבלנו טלפון מסוכן נסיעות מאנטוורפן, שביקש שנשלח לו את התו הירוק ופרטים נוספים. הנס היה שהחזירו לו את הדרכון, וכך יצא יחיאל לדרך, כשצו הגירוש בכיסו, כדי שיוכל להסביר את העזיבה שלו".
יחיאל סין-שלום: "הודיעו לי, שבשמונה בערב יש לי טיסה לציריך. חשבתי שאני נמצא בחלום. היה לי פחד נורא שהבריחה שלי תתגלה במחשבים של שדה התעופה ושוב יכניסו אותי לכלא. אבי יעץ לי לעשות מה שאומרים לי ולהתפלל. מבחינתי, הסיכוי שאגיע בשלום לארץ היה אפסי ממש.
"יהודי צדיק הסיע אותי לשדה התעופה ונשאר איתי לשלב של הצ'ק אין. הפקיד הביט בצג המחשב במשך שלוש דקות, שנדמו לי כשלוש שעות. הלב שלי דפק בפראות, אבל היה זה נס אמיתי, ממש כך, שהמחשב לא גילה שיש לי צו מעצר בית, שהדרכון היה ללא חתימת כניסה. כשהפקיד סיים את הבדיקה וחתם לי על הדרכון, הרגשתי שקיבלתי חיים במתנה".
הדרך אל החופש
אבל גם אחרי העלייה למטוס – סין-שלום עדיין חשש.
"המטוס היה ענק ולקח לו שעות להתמלא. כל אותו הזמן רעדתי מאימה, שמא יעלו שוטרים למטוס, יעצרו אותי שוב, ויכניסו אותי לכלא. לא יכולתי להשתחרר מהטראומה של המעצר הקודם. רק כאשר המטוס המריא, האושר שלי הרקיע שחקים. מבחינתי, הבלתי ייאמן קרה.
"בחמש לפנות בוקר נחתנו בארץ. לא האמנתי שאני באמת דורך על האדמה הקדושה והיקרה הזו. המשפחה שלי חיכתה לי בלב הולם, ואת המפגש המרגש – אני משאיר לדמיונם המפותח של הקוראים – – –
"אחרי כמה ימים חזרתי לישיבה. החברים לא האמינו כשסיפרתי להם מה קרה לי. ראש הישיבה קיבל אותי בחמימות רבה. בינתיים אני מנסה לממש את הקבלות הרבות שקיבלתי על עצמי בתא הכלא המצמרר בבריסל, להודות לקב"ה ששלח את השליחים הטובים להצלתי, את השופט שאפשר לי להשתחרר מיידית למעצר בית ולא התעקש להשאיר אותו שם עוד כמה חודשים עד המשפט.
"אני לא מפסיק להודות להוריי היקרים על הדאגה העצומה והממון הרב שהשקיעו בשחרורי.
"ועכשיו", אומר יחיאל סין-שלום, "חלק מאותה הכרת הטוב שלי, הוא לספר את הסיפור שלי לכמה שיותר אנשים, כדי להזהיר בחורים צעירים שלא ייפלו ברשת בה אני נפלתי".
נפגשת מאז עם האדם ששלח אותך?
השאלה הזו מעלה משום מה צמרמורת אמיתית בגוו של סין-שלום.
"אני לא מעז לראות אותו. האנשים האלה, שמפילים בחורים תמימים – נראים לי כמו השטן בכבודו ובעצמו. שותפים לפשע".
פניו מתכסות קדרות.
למה אתה עצוב עכשיו?
סין-שלום חוכך בדעתו, ואז מחליט לשתף: "יום לפני שיצאתי מהכלא, הגיעו עוד שני צעירים חרדים לאותו מקום בדיוק (ראו מסגרת). גם הם נשלחו על ידי אותו אדם. ברגעים אלה ממש – הם שוהים בכלא. יש לי עוד חבר, שיהיה עוד ארבעה חודשים בן 18. גם הוא נעצר, ובשל היותו קטין – השופט גזר עליו לבלות את החודשים הבאים בכלא, עד שייערך לו משפט. מצד אחד, אי אפשר לשפוט אותו בשל היותו קטין, אבל גם לא משחררים אותו.
"לחבר נוסף, שהוא אגב אחיו של אחד המגייסים מהארץ, שנעצר אף הוא בחו"ל – נגרמה טראומה נפשית קשה כל כך, עד כדי כך שלקחו אותו לאשפוז בבית חולים פסיכיאטרי.
"בינתיים אני מנסה להתחזק, להתקרב להשם ולהוכיח לו עד כמה אני מעריך כל שנייה שאני יכול להסתובב חופשי, ללמוד תורה בישיבה וליהנות מכל מה שהוא נותן לי.
"אני מקווה מאוד", הוא אומר את מה שכמעט מובן מאליו – "שהסיפור שלי ישמש תמרור אזהרה לכל צעיר חרדי. שהפושעים האלה יחפשו לעצמם פראיירים אחרים".
סיפור בהמשכים
גב' רחל, אמא לילד שעצור כעת בשל הברחת גת – משתפת בדאגה ובלב הקרוע
כפי שקראתם בסוף הכתבה – יחיאל סין-שלום אינו לבד.
גב' רחל ממרכז הארץ היא אמא לבחור בן עשרים שלומד בישיבה בירושלים, סמוכה מאוד לישיבה בה לומד יחיאל סין-שלום. כעת, התור שלה לשתות את כוס עוגמת הנפש, הצער והדאגה: הבן שלה נעצר בשבוע שעבר יחד עם חבר נוסף, לאחר שדניאל פיתה אותו לטוס לבריסל עם גת.
"הסיפור שלנו הזוי ממש", מספרת גב' רחל. "דוד הוא ילד טוב, מתמיד וגלוי לב, שלא מסתיר מאיתנו כלום. בני נוסע מדי יום שישי לאימי המתגוררת בשכונת גאולה, כדי לקחת ממנה אוכל לשבת. ביום חמישי האחרון מתקשרת אלי אימי ומספרת לי שדוד לא התקשר אליה וכל הניסיונות שלה לתפוס אותו – עלו בתוהו. הצעתי לה להמתין מעט, אבל עד חצות הלילה של ליל שישי הנייד שלו היה לא זמין. אני לא דאגתי והרגעתי את אימי שאולי הוא הלך למקום מסוים ללא קליטה ומחר בבוקר ננסה שוב".
אבל גם בבוקר דוד לא ענה. גב' רחל הייתה עסוקה באותו יום שישי בסידורים אחרונים לקראת ניתוח שהייתה אמורה בתה לעבור ביום ראשון. מיד לאחר השבת אבל מצאה את הזמן להתקשר לחבר של בנה.
"הוא התחיל לגמגם, ולאחר שלא הנחתי לו – הוא סיפר לי שיצא ביום רביעי בבוקר, ואמר שהוא הולך לסבתא שלו", היא מספרת. "היה זה בדיוק כשירד השלג בירושלים וחששתי שהוא נתקע בדרך, או שיצא לחרמון. מבוהלת כולי פניתי למשטרה להגיש תלונה, אבל השוטר שבדק את הפרטים הודיע לי, שבני בכלל עזב את הארץ. בחנוכה האחרון עשינו לו דרכון, לאחר שביקש לנסוע עם חברים לאיטליה, לחופשה קצרה. לא האמנתי שהוא טס שוב בלי לומר לי מילה. ביקשתי מהשוטר לבדוק לאיזו מדינה בני הגיע, אבל השוטר טען שבשל העובדה שהוא בוגר, אין לו רשות לומר לי מילה".
עם המידע החדש הזה התקשרה גב' רחל שוב לחבריו הטובים של בנה, מהם שמעה שהוא התבקש להעביר גת ליעד בבריסל. התברר שגם הוא נפל ברשתו של דניאל. לאחר שאחיו הקטן לומד בישיבתו וגייס אותו למשימה.
בצר לה, ניסתה גב' רחל את מזלה במשרד החוץ, מהם שמעה לראשונה שבנה נעצר, אבל הם לא ידעו לספק פרטים נוספים. "בעלי פנה לרב שלו, שיש לו קשרים מסועפים בבלגיה. תוך עשר דקות הוא גילה היכן הבן עצור ופנה לעסקנים שהצליחו להכניס לו אוכל לשבת ברגע האחרון ממש".
ביום ראשון העז דוד להתקשר הביתה. הוא סיפר שהוא וחבר נוסף שהיה עימו קלטו שהם הולכים להיעצר, מכיוון שכל מי שעבר בשדה נעצר במכס. לדבריו, הוא התקשר לדניאל, שהורה להם להמתין מעט ולנסות לעבור שוב, תוך כדי איומים שאם הם לא יחליטו לסגת ולהשליך את המזוודות – הם יפסידו את הסכום שהובטח להם ובנוסף ייאלצו לשלם גם על הסחורה. הבחורים הושפעו מהאיומים ואכן נתפסו".
מה המצב כעת?
"יצרנו קשר עם משפחת סין-שלום, שהדריכו אותנו מה לעשות. בלי העזרה שלהם, לא היה לנו מושג למי לפנות ואיזה עורך דין לשכור. הם כרגע עצורים, עד המשפט. בינתיים, עורך הדין מנסה לשחרר אותם למעצר בית. הוא גם עדכן אותנו שלשופטים כבר אין סבלנות לבחורים הישראלים הללו. הם רואים שבחורים מבריחים גת כל שני וחמישי ורוצים להחמיר את העונשים כדי לעצור את התופעה.
"השופט אפילו טען, שהוא לא ישחרר את הבחורים עד שמדינת ישראל תסגיר את דניאל. אבל במציאות זה לא יקרה, מכיוון שלמרות שהמשטרה בארץ יודעת עליו הכל – הוא לא עבר על החוק בארץ ואין כל עילה להסגרה. עם זאת, עורך הדין אמר לנו, שחייבים להפסיק מיד את המשלוחים הנוספים של דניאל וחבריו, מכיוון שאם ייתפסו עוד בחורים בזמן הקרוב – העונש של העצורים עלול להגיע לכמה שנים בכלא".
###פניתם אליו?###
"בהחלט. הייתה לנו שיחה קשה, אבל הוא טוען כל הזמן שמדובר בבוגרים שיודעים על הסיכונים ולכן הוא מתנער מאחריות למעשיו. גם ההורים של הבחור השני שנעצר התקשרו אליו והוא הסכים להבטיח להם שהוא לא שולח לבלגיה יותר. בינתיים התברר, ששלושה בחורים מבני ברק שהוא שלח לצרפת – נתפסו בשדה התעופה בפריז והמצב שלהם חמור אפילו יותר ממצב הילדים שלנו".
חשוב לציין שלמרות שיהודים טובים בקהילות היהודיות באירופה מנסים לסייע לעצירים במשלוח של מזון כשר וספרי קודש – גם להם הדבר נמאס בשלב כלשהו. יש לכולם משפחה ועיסוקים והם לא יכולים לטפל כל שבוע מחדש בצעירים ישראלים חרדים שנעצרים בשל יצר הרפתקנות ופושעים נאלחים בארץ שלא רואים שום דבר ממטר, רק את הרווחים המפוקפקים.
לגב' רחל, שמצפה עדיין לרחמי שמים, יש מסר חשוב להעביר לכל הורה לילדים בוגרים באשר הוא. "לעולם אל תסמכו על כך שהילד שלכם נמצא בישיבה. מאז המעצר של הבן שלנו – הודענו לכל הילדים בישיבות, שהם חייבים להתקשר אלי מדי יום. כך ניתן לזהות על נקלה האם הבן נמצא בארץ, או חלילה עזב אותה למטרה עלומה, בלי לעדכן אותנו.
"וכמובן, יש צורך לדבר עם הילדים, להסביר להם את הסכנות בהברחות הללו. לספר להם על הסבל שעוברים בכלא, שזה לא מעצר ל-24 שעות בלבד, כפי שמנסים לפתות אותם. שיחשבו על ההורים שלהם שצריכים לשלם פתאום שלושים אלף שקלים רק דמי קדימה לעורך הדין, כדי שינסה לשחרר אותם בערבות עד המשפט, זאת בנוסף לעוד אלפים רבים שיצטרכו לשלם אם יהיה משפט בסוף. לא לכל משפחה יש את הסכומים הללו ביד ומיד, ועדיין לא דיברנו על עוגמת הנפש, המתח הנוראי והסחרחורת שכל הבית נשאב אליה".
