עשר המכות של הממשלה החדשה

'משפחה' בפרויקט מיוחד | כך תרסק הממשלה את זהותה של המדינה היהודית היחידה בעולם

זה לא דמיון ולא התלהמות, זו המציאות: שורה של קווי יסוד דרקוניים ותקדימים חוקתיים שיפגעו בצורה אנושה עד בלתי אפשרית לתיקון בסטטוס קוו, בטהרת הייחוס, במוסד הנישואין והגירושין, בשבת, בכשרות, בישיבות ובכל הנושאים הקשורים לציפור הנפש של היהדות והציבור החרדי • לקרוא ולא להאמין

אין ספק שהנושא החשוב ביותר, שאם ישתנה בו הסטטוס קוו – עלול להיות בכיה לדורות ממש, הוא חוק הגיור שזוממת 'ישראל ביתנו' להעביר. החוק במתכונתו המצטיירת עתה, יביא לסכנת התבוללות נוראה במדינת ישראל, בדומה לקהילות היהודיות במקומות רבים בעולם.

מאז ומקדם השתוקקה 'ישראל ביתנו' לחוקק חוק גיור מתירני, שיקל על אלפי הגויים שהגיעו מרוסיה להיטמע בקלות בחברה הישראלית. הדרישה הזו החלה הרבה לפני שהיחסים בין ליברמן לנתניהו הגיעו לנקודת האל חזור, והצטרף אליה גם בית המשפט העליון שקבע שיש צורך בחקיקת חוק גיור חדש בשל עתירות שהוגשו לפתחו.

כבר לפני שנתיים מינה נתניהו את השר לשעבר משה ניסים לעמוד בראש ועדה שתגבש את המלצותיה בנושא. חלק מההמלצות שהוגשו היו חיוביות, אבל לצידן היו סעיפים בעייתיים שהציבור החרדי לא יכול להשלים עימם, כמו הכרה בגיורים רפורמיים וקונסרבטיביים, הכרה בגיורי קטינים או מתן אפשרות לגיור על ידי כל רב עיר. חשוב לציין כי ההמלצות הללו נדחו גם על ידי מועצת הרבנות הראשית ועל ידי רבנים חשובים מהציבור הדתי לאומי. על גילוי הדעת נגד חתמו רבנים מכל רחבי הארץ – רבני ערים, רבני ישיבות ורבני קהילות ומוסדות. עם הרבנים הבולטים שהתנגדו לדו"ח נמנים הרב אליקים לבנון, הרב שלמה אבינר, הרב יהושע שפירא, הרב חננאל אתרוג ועוד.

הנושא עלה שוב ושוב לדיון בשנים האחרונות, ובכל פעם המדינה הודיעה שבשל המצב הפוליטי אין היתכנות לחקיקה כזו. בסוף החורף האחרון הציג השר דרעי חוק גיור משלו, שעיקרו היה מתן סמכות לגיור אך ורק לרשות ממלכתית שתפעל בהתאם להלכה, אבל הממשלה שנפלה לא אפשרה לחוק הזה אפילו לעלות על שולחן הממשלה.

עם הקמת הממשלה, לא תוכל עוד המדינה לגרור רגליים בנושא. בית המשפט לא יאפשר דחייה נוספת, ואין ספק ש'ישראל ביתנו' שתהיה חלק אינטגרלי מהממשלה, ללא מעורבות של הסיעות החרדיות, תדרוש חקיקה ברוח ועדת ניסים. זאת אף על פי שבמסמך קווי היסוד של הממשלה החדשה אין התייחסות ברורה לנושא, ורק נקבע כי הצדדים מסכימים כי "יש לפעול על מנת לקדם סוגיות בנושאי דת ומדינה לגביהן יש הסכמה ציבורית רחבה". אבל אין בעיה לקבוע כי מה שמוסכם על חברי הממשלה, מוסכם גם על הציבור.

עם זאת, בקווי היסוד יש סעיף הקובע כי "סמוך לאחר הקמת הממשלה תקדם הממשלה תיקון לפקודת העדה הדתית באופן – שיאפשר גיור על ידי רבני ערים". הדבר יהיה פרצה חמורה כאשר יהיו לא מעט 'מתגיירים' שיצליחו למצוא את הרבנים שיקלו עליהם בתהליך. אם ימונו רבנים המזוהים עם 'צהר' לרבני ערים, דבר שמשרד הדתות – בראשותו של מתן כהנא כשר לשירותי דת, המנכ"ל המסתמן ויועציו השונים – עומד לעשות, הם יקבלו גם את המנדט לגייר. במקרה כזה, החשש מפני חציית קווים אדומים שלא נחצו מעולם יהיה הרבה יותר רציני.

ואם לא די בכך, סעיף נוסף בהסכמים הקואליציוניים קובע כי: "הצדדים להסכם זה מתחייבים לפעול בכל הכלים העומדים לרשותם על מנת לקדם פתרון למעמד הזוגי של בני זוג מנועי חיתון". במצב של כאוס מוחלט בתחום הרגיש ביותר להמשך העם היהודי, כאשר ניתן יהיה להינשא ולהתגרש גם בבית משפט, מספרם של פסולי החיתון יעלה משמעותית, והחשש הוא שהם ייטמעו בחברה הישראלית בצורה שלא תאפשר לתקן את הנזק שייגרם, גם בעוד שנים רבות. הרעיון שהתחיל להבשיל כבר לפני עשרות שנים של הקמת ספרי יוחסין ייאלץ לצבור תאוצה משמעותית, והציבור הכללי שלא יצטרף למיזם יהיה בסכנת התבוללות נוראה, וחלק ממנו אף לא יהא מודע לסכנה.

בחירת רבנים

אחרי שתרוקן את מוסד הרבנות מכל תוכן באמצעות הסעיפים המאפשרים לכל בית משפט או רב כלשהו לגייר, לחתן ולגרש, תבקש הממשלה לשנות כליל גם את מוסד הרבנות בצורה שתקשה מאוד להחזיר את המצב לקדמותו.

בעשרות השנים האחרונות, כאשר שס שלטה באופן מוחלט כמעט במשרד הדתות, למעט ה'תאונה' של ממשלת בנט-לפיד-נתניהו בשנים 2015-2013, היא הייתה אחראית למינויים של רבנים רבים מהציבור החרדי, שהחליפו את הרבנים מהציונות הדתית שמונו עוד בשנות שלטונה של המפד"ל במשרד. בהישגים ניתן לראות את מינויים של הרבנים הראשיים לישראל שהגיעו מהמגזר החרדי.

אבל תור הזהב הזה עומד להסתיים. ב'ימינה' סימנו כאמור את משרד הדתות כיעד מועדף לכיבוש, ומתן כהנא הוא שצפוי לקחת לידיו את המושכות. במסגרת ההסכם הקואליציוני התנועה דרשה וקיבלה אישור לשינוי הגוף הבוחר של הרבנים הראשים ושל הוועדה למינוי דיינים. כידוע, בעוד שנתיים וחצי תסתיים כהונתם של הראשון לציון הגר"י יוסף שליט"א, ושל מקבילו הגאון רבי דוד לאו שליט"א. בפרק הזמן הזה מקווים ב'ימינה' להמשיך לשלוט ולהביא לבחירתו של אחד משני הרבנים הראשיים לישראל מהזרם הציוני. אין ספק שלתנועת 'צהר' תהיה עדנה שכמותה לא הייתה לה מעולם. הסיכויים של הרב דוד סתיו להיבחר לרב הראשי לישראל יהיו גבוהים מאוד, אם רק תחזיק הממשלה מעמד עוד שנתיים וחצי.

"השר לשירותי דת יקדם חקיקה בשינוי הגוף הבוחר ברב הראשי לישראל שתכליתו בחירת רב ראשי ציוני", נכתב בהסכם. מי שישמש יועץ השר בנושא יהיה ככל הנראה אבינועם קוטשר, עוזרו ומנהל לשכתו של הרב הראשי לירושלים הרב אריה שטרן.

אך ב'ימינה' לא מסתפקים בכך ומבטיחים למנות רבנים ראשיים המקורבים אליהם בשורה של ערים ברחבי הארץ: תל אביב, רמת גן, חיפה, רחובות, בית שמש, ראשון לציון, רמת השרון, כפר סבא, אשקלון, מטולה, הרצליה, ראש העין ומצפה רמון.

למרבה הכאב, היעד הזה של 'ימינה' בהחלט בר ביצוע: בדיקת 'משפחה' מגלה, כי אף על פי שלאחרונה החל התהליך של מינוי רבנים ראשיים במספר רב של ערים, התהליך לא הגיע בשום מקום לשלב הסופי. התוצאה: השלטון החדש יכול לטרוף את הקלפים ולהביא לבחירת רבנים המקורבים אליו, ללא מחויבות למתמודדים שהיו עד כה. המושכות נשמטו מהידיים של שס לפני שהצליחו לקדם את בחירתם של רוב הרבנים שעמדו על הפרק.

גם בנושא מינוי דיינים 'ימינה' מתכוונת לא להשאיר את המצב עד כנו. בהסכם הקואליציוני ישנו סעיף הקובע כי "בוועדה לבחירת דיינים יכהנו מטעם הקואליציה השר לשירותי דת – יו"ר הוועדה – ואיתו שר מטעם תקווה חדשה. לא יהיה לאופוזיציה נציג בוועדה הזו. בנוסף להם יכהנו בוועדה שתי חברות כנסת, אחת מטעם ימינה והשנייה מטעם מפלגה ממפלגות הקואליציה. לצורך כך ישונה חוק הדיינים כך שחובת הייצוג השווה שבין המינים תחול על נציגי הכנסת והממשלה בצוותא ומתוך ארבעת הנציגים שניים יהיו גברים ושתיים נשים".

עם הרכב כזה, החשש הכבד הוא שהדיינים החדשים שימונו יגיעו מהחוגים הפשרניים ביותר.

חוק הגיוס

אין ספק שאחד הנושאים החשובים ביותר לציבור החרדי הוא נושא גיוס בחורי הישיבות. כידוע לכל, אביגדור ליברמן הפיל את הממשלה היציבה האחרונה שהייתה בישראל, על רקע החוק שהגיש, שהוכן על ידי גורמים במשרד הביטחון אבל היו שותפים בריכוכו גם נציגי הסיעות החרדיות – השר לשעבר אריאל אטיאס וסגן השר אורי מקלב.

בשנים האחרונות, כולל עד החודשים האחרונים ממש, נעשו מאמצים רבים לתקן את החוק הזה באמצעות שיחות על בסיס קבוע בין הנציגים המשפטיים במשרד הביטחון לבין מקלב ואטיאס. המאמצים הללו נשאו פרי, וסעיפים רבים רוככו. בין היתר הוסרו גם מוקשים רבים, ורק שני נושאים בלבד נותרו עדיין לא פתורים – נושא הסנקציות והמועד שבו הן יחולו וקביעת יעדי הגיוס.

עם חתימת ההסכמים הקואליציוניים בשבוע שעבר נראה שכל המאמצים הללו היו לריק. במסמך קווי היסוד של הממשלה החדשה שפורסם ביום שני השבוע נכתב כי "סיעות הקואליציה מתחייבות לתמוך בחקיקת חוק גיוס במתווה משרד הבטחון כפי שאושר בקריאה ראשונה בכנסת ה-20, כולל הוראת שעה לתקופת המעבר, כך שגיל הפטור יעמוד על 21".

המשמעות היא שלמעשה כל ההבנות שהגיעו אליהן בעמל רב בטלות, כך שגם ב'דגל התורה' ובשס שסמכו את ידיהם על החוק המתוקן, בדיעבד כמובן, לא יוכלו לקבל את החוק המקורי, שכולל בעיות רבות ומשמעותיות. העיקרית שבהן היא סנקציות פליליות וקביעת יעדי גיוס בחוק עצמו, ללא שתהיה לממשלה סמכות לשנותם. היעדים אמורים להכפיל את עצמם כל העת, כך שבעוד שנים לא רבות כארבעים אחוז מכלל בחורי הישיבות יהיו חייבי גיוס.

אם לא יעמוד הציבור החרדי ביעדי הגיוס, כפי שנראה מלשון החוק, יישלל תקציב הישיבות לחלוטין ויגיע לאפס שקלים. או אז יבוטל החוק, והמשמעות היא שכל בחורי הישיבות יהיו חייבי גיוס. אמנם לא סביר שיגייסו את בחורי הישיבות בכפייה, אבל החוק יהיה תקדים לפסילת חוקים מרוככים יותר שיגיעו בממשלות הבאות, או במילים אחרות: יותר גרוע מזה לא יכול להיות.

החינוך החרדי

מאז קום המדינה שילם החינוך החרדי מחיר כבד על האוטונומיה החינוכית שהוא זכה בה. החינוך המוכר שאינו רשמי מקבל תקציב רשמי של 75% בעוד מוסדות הפטור מתוקצבים ברמה של עד 55%. בפועל, התקציב שמתקבל נמוך בהרבה – כ-30% בלבד למוסדות הפטור וכ-50% למוכש"ר, בשל הטבות רבות נוספות שהגיעו בשנים האחרונות לחינוך הממלכתי כתוצאה מהכנסת רפורמות חדשות, שהחינוך החרדי מודר מהן.

אבל גם כבשת הרש הזו מוטלת בסכנה: סעיף 17 להסכמים הקואליציוניים טומן בחובו שלילת תקציב טוטלית ממוסדות חינוך שלא ילמדו את לימודי הליב"ה: "הצדדים מסכימים כי הממשלה תפעל להעצמת מערכת החינוך. הצדדים רואים יעד לאומי בכך שכל תלמידי ישראל ילמדו לימודי יסוד מתוך הכרה כי שילובם בשוק העבודה הכרחי לעתידה הכלכלי של מדינת ישראל. לצורך כך יבוא הדבר לידי ביטוי בתקציב המדינה לפי החלטת משרד החינוך". ההסכם קובע גם קידום חוק לימודי ליב"ה חובה, כולל אפשרות לשלול תקציבים למוסדות שיפרו את החוק.

משרד החינוך, על פי המסתמן, יהיה בשליטת 'תקווה חדשה', אבל די להביט אחורה, אל שנת 2013 כאשר יאיר לפיד ביקש לעשות את אותו דבר בדיוק: ההסכם הקואליציוני שחתם עם הליכוד כלל מסמך לפיו תגובש תוכנית לימודי ליב"ה שתחייב את כלל ילדי ישראל. סעיף זה לא מומש במלואו בחוק, שכן לא נאסרה פעילות בתי ספר במעמד של 'מוסד פטור' הפטורים מלימודי ליב"ה, אלא שתקציבם קוצץ מ-55% ל-35%. הקיצוץ בוטל בעקבות ההסכמים הקואליציוניים שנחתמו בין הליכוד למפלגות החרדיות ב-2015.

שמירת השבת

לא רק ליברמן ולפיד ואפילו 'ימינה' יצאו מההסכם הזה כשכל תאוותם בידם. גם סיעת 'כחול לבן', גם מרצ וגם העבודה דרשו וקיבלו סעיף הקובע כי "הצדדים להסכם זה מתחייבים לפעול בכל הכלים העומדים לרשותם על מנת לקדם תחבורה ציבורית בשבת". כששרת התחבורה המיועדת היא מירב מיכאלי מהעבודה, אין ספק שהכלים יעמדו לרשותה. במילים אחרות: חילולי השבת ב'רכבת ישראל' יהפכו לדבר שבשגרה, ואליה יצטרפו גם מפעילות התחבורה הציבורית בכל רחבי הארץ. יודעי דבר מעריכים כי גם אם תרצה הנציגות החרדית להחזיר את הסטטוס קוו על כנו, לא בטוח שזה יהיה אפשרי.

'ישראל ביתנו' מצידה ביקשה וקיבלה את הסעיף הקובע ש'חוק המרכולים' שחוקק על ידי שר הפנים דרעי יבוטל. המשמעות: "הצדדים מסכימים כי בסמוך לאחר הקמת הממשלה יקודם תיקון לחוק באופן שיבטל את סמכות שר הפנים להורות על סגירת עסקים בימי מנוחה". חשוב לשים לב לנוסח: לא מדובר בביטול חוק המרכולים בלבד, אלא בשלילת סמכות שר הפנים לסגור עסקים בימי מנוחה. הסעיף הזה לא יהיה כל כך רלוונטי לממשלה הנוכחית, שבה שר הפנים יפעל בהתאם לרוח המפקד/ים, אלא בעיקר לממשלות הבאות.

למעשה, כשאין לשר הפנים סמכות, יכולה כל רשות עירונית לעשות כרצונה ולהורות על פתיחה גורפת של כל שירותי המסחר והבילוי בתחומה בשבתות ובמועדי ישראל, בהתאם לחוק העזר העירוני, ללא שום איום מצד הגורם הרגולטורי.  המשמעות: הפרהסיה הציבורית ברוב הערים החילוניות עומדת לעבור שינוי דרמטי, דבר שישליך על סיכויים של רבבות יהודים שומרי מסורת להתקבל לעבודה.

קדושת הכותל

"הצדדים מסכימים כי בסמוך לאחר הקמת הממשלה תקבל הממשלה החלטה שתכנה: ביטול החלטה מספר 2785 מיום 25.06.2017 שעניינה הסדרי התפילה בכותל המערבי. יש להביא ליישום החלטה מספר 1075 מיום 31.01.2016 שעניינה אימוץ המלצות הצוות המייעץ לסוגיית הסדרי התפילה בכותל המערבי תוך קביעה כי לעניין הרכב המועצה ימנה יו"ר הסוכנות את ששת נציגי הציבור בהם יהיו לפחות 3 נשים".

עבור כל אלו שלשון הסעיפים הללו היא חידה עבורם, נבהיר כי ההחלטה שהתקבלה בשנת 2016, לאחר שנפלה ממשלת בנט-לפיד-נתניהו, נועדה למצוא חן בעיני 'נשות הכותל' שביקשו להקים רחבת תיפלה רפורמית בכותל המערבי. ההחלטה שהתקבלה הייתה להקצות את ה'כותל הדרומי', שקדושתו כקדושת בית כנסת וזהה מבחינה הלכתית לרחבה הצפונית יותר, כרחבה מעורבת שתיקרא 'עזרת ישראל', עם שילוט מיוחד שיפנה את הבאים למקום ויאפשר להם לבחור – דבר שלא היה מעולם – בין תפילה במקום הקדוש על פי ההלכה, לבין תיפלה מעורבת. הוחלט כי רחבת התפילה תנוהל על ידי ועדה שתוקם במשרד ראש הממשלה שתהיה בה נציגות גם לזרמים הכפרניים. יש לציין כי את אבן הדרך הראשונה לשינוי הסטטוס קוו במקום זרע נפתלי בנט, שבקדנציה הקודמת לאותה החלטה אומללה, כשכיהן כשר לענייני ירושלים והתפוצות, הקים במקום בימה לתפילה.

בתחילה נרדמה הנציגות החרדית בשמירה, אבל כשהנושא הובא לידיעתה – בין היתר מעל גבי 'משפחה' שהתריע בנושא – הצליחו הנציגים החרדיים להעביר, שנה וחצי מאוחר יותר, בחודש יוני 2017, החלטה שמבטלת את ההחלטה הקודמת לשינוי הסדרי התפילה בכותל. חשוב לציין כי במשך שנים התגלגל הנושא בבג"ץ, שנמנע עד היום מקבלת החלטה בשל רגישות הנושא. מה שלא הצליחו הרפורמים בבג"ץ, הצליחו מרכיבי הממשלה הבאה. לא בכדי פרסמו 'נשות הכותל' – לאחר פרסום קווי היסוד של הממשלה – כי הן מברכות על ההסכמות שהושגו בין מפלגת ישראל ביתנו למפלגת יש עתיד בנושאי דת ומדינה, במסגרתן הוסכם כי יקודם מחדש מתווה הכותל, אשר בוטל בעבר בלחץ המפלגות החרדיות. אגב, נציין כי במסגרת ההסכם עם מפלגת העבודה, יוקם אגף רפורמי במשרד התפוצות.

רפורמת הכשרות

דרישה נוספת של 'ישראל ביתנו' היא ביטול 'מונופול הכשרות' של הרבנות הראשית. כיום רב עיר יכול לתת כשרות רק למפעל או גוף צרכני שפועל באזור שיפוטו. בהסכם שגובש נכתב, כי "בסמוך לאחר הקמת הממשלה תקדם הממשלה תיקון לחוק איסור הונאה בכשרות באופן שיהפוך את ישראל לאזור כשרות אחד, ושתכנו: הצעת חוק איסור הונאה בכשרות".

המשמעות היא שכל רב יישוב זניח או רב עיר שידוע כמקל מדי יוכל לתת כשרות לכל פיצרייה, אולם שמחות או מפעל בכל רחבי הארץ,  מה שעלול לגרום לכך שרבנים מחמירים הרבה פחות יוכלו לשלוט על אזורים נרחבים (שאינם מכירים כלל, או נוכחים בקרבתם) ואיכות הכשרות תיפגע משמעותית.

פגיעה בישיבות ובמשפחה החרדית

לעומת הפגיעה האנושה והבלתי הפיכה בכל הקדוש והיקר לעם היהודי, הפגיעה הכלכלית בציבור החרדי זניחה, אבל למרות הניסיונות להסתיר את הכוונות האמיתיות, היא בהחלט נמצאת על השולחן.

אחד ההישגים הגדולים של המפלגות החרדיות בשנים האחרונות היה הכנסתו של תקציב הישיבות לבסיס התקציב. דא עקא, שבשל העובדה שאין תקציב למדינה, חסרים כעת לעולם הישיבות כשלוש מאות אלף שקלים. זאת בשל התקציב ההמשכי.

החשש הכבד הוא שהתקציב יקוצץ אם שר האוצר ליברמן יחליט על כך. למרות זאת, בשל העובדה שתקציב ישיבות ההסדר נכלל אף הוא בתקציב הישיבות, ייתכן מאוד ש'ימינה' לא תרצה לפתוח גם חזית נגדן – אלא אם תימצא הדרך החוקית ליצירת בידול בין סוגי הישיבות.

למרות ההצהרות על כוונתה של הממשלה לשקם את הכלכלה לאחר משבר הקורונה, למשפחות החרדיות יש בהחלט סיבה לדאגה. דיבורים על קיצוצים בקצבאות הילדים, שימנעו קצבה מהילד החמישי ומעלה כבר נשמעו, אבל התנגדות עזה של הח"כים הערבים מנעה מהתכנית להפוך לסעיף בהסכם הקואליציוני, אם כי אף אחד לא יכול להיות בטוח שהרעיון לא יעלה בשלב מאוחר יותר.

נושא חשוב לא פחות הוא הסובסידיה במעונות היום והמשפחתונים. כזכור, בממשלת לפיד בנט הוחלט לא להעניק הנחה למשפחות שלא מיצו את כושר השתכרות, מה שהדיר את משפחות האברכים מהנחה, אף על פי שהנשים עבדו במשרה מלאה, לעומת הסטודנטים שלא היו בכלל הגזירה.

הנושא הזה בינתיים לא עלה על הפרק, אבל בדומה לקצבאות הילדים, אין כל ודאות שהוא לא יעלה בהמשך ובסבירות גבוהה יותר, כיוון שלציבור הערבי אין כל עניין בחוק הזה. נושא נוסף שדווקא כן הוכנס להסכם נוגע להנגשת השירותים הרגולטוריים לציבור החרדי ולאוכלוסייה מבוגרת. אחד הסעיפים קובע כי "הממשלה תפעל להפחתת רגולציה, הסרת חסמים בירוקרטיים, ודיגיטציה ממשלתית ('אפס נייר, אפס תור') ולקידום תכנית משולבת להטבת וטיוב הנטל הרגולטורי". במילים אחרות: ללא מחשב וחיבור מקוון, מוצרים שלא נמצאים בבתים חרדיים רבים, לא תהיה (כמעט) דרך לקבל שירותים ממשלתיים.

תכנון ובנייה

זה שנים ארוכות לא ניתן פתרון אמיתי למצוקת הדיור החרדית. אחרי שעתודות הבנייה בבית שמש נוצלו כמעט עד תום, והמחירים משתווים כמעט לדירות בירושלים ובבני ברק, וחריש אף היא 'נפלה' לציבור החרדי מהידיים, אין פתרון אמיתי באופק. גם בקדנציות הקודמות לא הייתה בשורה לציבור החרדי, וגם כאשר יעקב ליצמן עמד בראשות המשרד הוא לא הספיק לעשות דבר.

שר השיכון החדש זאב אלקין עדיין לא קיבל את תווית אויב המגזר החרדי, אבל קשה לדמיין שהוא ידאג לעיר חרדית חדשה, מה שלא עשו קודמיו בממשלות נתניהו האחרונות. הממשלה החליטה אמנם על בנייה מסיבית בירושלים, שתקל אולי על מחירי הדירות הגבוהים בעיר, מה שיתרום בדיעבד לאלו שיבקשו לרכוש דירות יד שנייה, אבל מנגד יש להבא בחשבון ש'ישראל ביתנו' קיבלה את ראשות הוועדה הארצית לתכנון ובנייה, ואין סיכוי שהאינטרסים של הציבור החרדי יעמדו לנגד עיני מי שיעמוד בראשה. מדובר בוועדה שמחזיקה בכוח רב, והיא עלולה לתקוע גם פרויקטים שכבר נמצאים על שולחנה.

חקיקת חוקי יסוד

מאז ומתמיד התנגדה הנציגות החרדית בכנסת לחקיקת חוקי יסוד. השר דרעי התבטא פעם כי גם אם יוצע לחקוק את עשרת הדיברות בחוק יסוד, הוא יתנגד, בשל הקושי הרב לבטל חוקים כאלו ובשל השימוש המוגבר ובעל הפרשנות הנרחבת שעושה בהם בית המשפט העליון.

בהסכם הקואליציוני נכתב כי "הצדדים מסכימים על הקמת ועדה אשר תורכב מנציגי כל מפלגות הקואליציה בראשות שר המשפטים מתוך מטרה לחוקק את חוק יסוד החקיקה".

קשה כרגע אפילו לשער מה יהיו ההשלכות של החוק הזה, אבל אין ספק שזו תהיה אבן נגף נוספת, שתהיה משמעותית מאוד בכל הקשור לחקיקה בכנסת ותשפיע בצורה דרמטית על האפשרות לשנות חוקים או לחוקק חוקים חדשים, וקשה מאוד ואפילו כמעט בלתי אפשרי יהיה לסלקה.